כתבתי את זה כדי לפרוק רגשות.. על האהבה הראשונה שלי והנכזבת..

מכתב לאהבה הראשונה.. (והנכזבת)

16/06/2011 5296 צפיות אין תגובות
כתבתי את זה כדי לפרוק רגשות.. על האהבה הראשונה שלי והנכזבת..

לאהבה הראשונה שלי! מה קורה ?! לא דיברנו מלא זמן! אתה סיננת אותי ואני סיננתי אותך.. אני עדיין שואלת את עצמי.. למה ?! למה כול זה נגמר.. למה זה נגמר.. רע! אתה עדיין בתוכי.. בפינה קטנה בלב.. בכיתי.. אני מודה, אני נראת קשוחה אבל לא…יש לי נקודות חולשה… אני מתגעגעת.. למה שהיה בנינו… אני זוכרת כול בדיחה מפגרת שלך.. את החידונים שלנו בפייס.. את האהבה בנינו.. את מה שהיה… אבל הכול עבר… אני ניסיתי, ניסיתי להמשיך הלאה… אבל אתה עדיין נשארת במוח שלי… אתה היית בלב שלי.. אתה גם עכשיו בליבי וגם תהיה… אני לא מבינה.. איך זה קרה… למה הכול התמוטט…. למה הכול נהרס.. בניין שלם של אהבה התנפץ לרסיסים! אהבה של מלא זמן.. פשוט מתה.. למה?! אני יודעת אני ילדה קיטשית.. אבל זאת אני.. פעם קיבלת אותי כמו שאני.. אהבת אותי כמו שאני… עכשיו אתה שונא אותי.. רק בגלל מי שאני! אז אני קנאית לא קטנה.. ולפעמים אני מחפשת על מה לריב.. אני יודעת זה קרה גם באשמתי הייתי נג'סית.. חפרתי אבל רק בגלל זה.. למה כול השנאה… למה ?! לפעמים אני חושבת לעצמי.. למה, למה ?! למה אני אמורה להיות זאת הפגועה.. "הקורבן" זאתי שלא מתאהבת כי היא תקועה בזמן… לפעמים אני חושבת לעצמי יאללה שילך.. מה אכפת לי… זה נגמר… יאללה אני אמשיךך.. חשבתי שאני יכולה להמשיך.. אבל לא.. זאת לא אני.. אני אף פעם לא שוכחת!! כלום! ניסיתי… התאהבתי במישו אחר.. אבל אני כול הזמן מנסה להשוות בניכם.. אתה יותר רזה.. השיער שלו יותר יפה.. הצבע של העיניים שלו בדיוק כמו שלך… הוא יותר גדול ממך.. אתה יותר חתיך.. הוא יותר יפה… ואני תקועה בינכם.. כמו אהבלה.. משווה בניכם.. כאילו אתם מוצרים שחייבים להיות בחייי… לאהוב… מישו שלא מודה שאתה אוהב אותו.. זה קשה.. לאהוב מישו שלא אוהב אותך זה יותר קשה… אני לא רוצה אותך בתור חבר.. רוצה אותך בתור ידיד.. אני רוצה בחזרה את החבר הטוב שהיה לי…. זהו, אני יודעת כבר שאתה לא הנסיך על הסוס הלבן… לא הנסיך מהחלומות שלי.. לא אהבת חיי… אבל אני יודעת… שמה שהיה בנינו זה חד פעמי… אבל הידידות בנינו זה משו שאני רוצה להמשיך הלאה… לפעמים אני חושבת לעצמי.. אני רוצה שהוא יהיה בעלי.. הוא יהיה החבר שלי בתיכון… איתו אני אתנשק את הנשיקה הראשונה… אני רוצה כשהילדים שלי ישאלו.. מי היה האהבה הראשונה שלך… ומי היה החבר הראשון שלך.. אני אגיד.. הוא יושב פה.. לידי אבל זה לא ככה במציאות.. אני יודעת שבאיזה שהוא שלב בחיים אנחנו לא ניפגש יותר.. לא נלמד באותו בצפר.. נחייה חיים נפרדים.. יותר ממה שעכשיו… אני יודעת את זה.. אני פשוט יודעת… באיזה שלב בחיים לא נראה את אחד את השנייה יותר.. אולי פעם.. בקניון.. אבל זה יהיה לגמרי נס.. אני יודעת את זה.. שרוב הסיכויים אנחנו לא נלמד באותו תיכון… אני יודעת שרוב הסיכויים אחרי כיתה ט' אנחנו לא נתראה יותר.. אבל אם.. רק אם אנחנו נתחיל דף חדש.. ונתחיל חברות טובה…. אז ניפגש ונתראה יותר ממקרה בקניון… לפעמים אני חושבת לעצמי.. אולי במקום לנסות שתסלח לי… להיותה"ילדה הטובה" להיות זאתי שמרחמת, שסולחת…אני רוצה להיות זאתי שמאכזבת… אולי תרצה שנתחיל דף חדש ותגיד לי למה את שונאת אותי.. אני אבוא ואגיד…."תקשיב, אני לא שונאת אותך… אני פשוט לא אוהבת אותך!" זאת יכולה להיות קטילת חייך.. אבל אני יודעת איך זה מרגיש… איך זה מרגיש להפגע ממישו שאהבת.. אני יודעת… חוויתי את זה יותר מידי מוקדם.. אני חושבת.. שזה העונש שאלוהים נתן לי כי התאהבתי יותר מידי מוקדם… דאם! כיתה א'! אני לא מבינה… אני לא מבינה את החיים… אני לא מבינה כלוםם…למה הטובים צריכים להפגע.. למה?! למה אהבה כואבת ?! וואט דה הל? למה זה חייב להיות כואב… אי אפשר להיפרד כידידים.. חשבתי שאני יכולה להתמודד עם הכאב.. אבל לא רק שאני הפסדתי את האהבה הראשונה שלי, הפסדתי חברות מדהימה.. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדייך… בלי החיוכים הקטנים שלך.. בלי! זה פשוט שיט אחד גדול! אני לא מנסה לשכנע אותך שאנחנו חייבים לחזור… אני גם לא כ"כ רוצה לחזור. מה שהכי חסר לי, זה אתה. החברות שלנו…

תקשיב, אני אוהבת אותך.. אבל אני לא מתאמצת, אני לא מנסה לצחוק בקול מכול בדיחה שלך.. אני לא נדחפת אלייך.. אני פשוט לא מתאמצת. כי אני יודעת שאתה לא תתייחס אליי, אתה לא תביט בי אפילו.. לא תחייך.. רק תבהה בי במבט של "מי זאת ההזויה הזאת?" אני יודעת שזה יקרה.
אבל יש פה קטע שאף אחד עדיין לא הבין, אפילו אני.. אני *עדיין* לא מבינה.. למה? איך הכול התפרק.. למה? כי רצית להיות מקובל? כי "רק רצית לבדוק אם אני אוהבת אותך"? בגלל זה.. אני חושבת שכנראה שגם אתה אהבת אותי.. כי אתה זוכר?! היינו החברים הכי טובים.. דיברנו יותר מ-4 שעות ביום בפייסבוק.. צחקנו מבדיחות שרק אנחנו הבנו.. שמענו מוזיקה יחד, חלקנו סירטונים מצחיקים.. אני זוכרת את רוב הדברים הטובים שקרו לנו.. אבל הבעיה היא: אני גם זוכרת את הרגעים הנוראיים, הרעים, הרגעים בהם בכיתי לי במיטה.. אני יודעת , עכשיו אני נשמעת מאוד מאוד מאוד נואשת.. אבל ככה אני בלעדייך!
מתגעגעת.. אני מתגעגעת כ"כ למה? למה? זה נגמר.. ככה סתם פתאום! אני אוהבת אותך, אבל מנסה להכחיש את זה.. כי עכשיו אנחנו חיים בעולמות שונים- אנחנו יותר שונים ממה שהיינו פעם.. אתה מקובל, שחקן כדורגל מצטיין, תלמיד מופרע ואתה הילד ששכח מקיומי.. ואני לא מקובלת, מוזיקאית, תלמידה מחוננת ואני הילדה שכן זכרה את קיומך.. כי אתה עדיין בליבי.. אני רוצה להיות שוב קרובה אלייך! אני רוצה לחבק אותך חיבוק גדול, חיבוק דוב! אפילו, ת'אמת חיבוק קטן יספיק לי.. כי לא נגעתי בידך כבר שנה ו.. אני לא הסתכלתי לתוך עייניך קרוב כמו פעם.. לא הבטת בי כמו פעם.. אתה כבר לא מי שאתה.. מי שהיית פעם..!! אני יודעת למה השתנת.. אבל זה כאילו שהפלת את כול זה עליי.. בגלל זה השתנת.. כי חשבת שהמקובלים יותר תומכים.. תאמין לי אני יכולה להיות הכי תומכת שאפשר, אני יעזור לך בכול בעיה אפילו אם תעיר אותי באמצע הלילה כשאני באמצע חלום על הזמרת האהובה עליי… על כול הדברים הכי טובים שרציתי…. רציני.. אני יעשה הכול בשבילך.. כי ככה זה חברים, לא ?! אני יקריב למענך הכול.. כי אתה זה אתה.. האהבה הראשונה שלי.. חיי.. מכול הבנים שהתאהבתי בהם אתה היית הכי חתיך, מוכשר, כ"כ מתאים לי.. אתה היית היחיד שבאמת אוהב מוזיקה, נושם מוזיקה, אתה היית ה-אחד בשבילי! אפילו עדיין החברות שלי חושבות שאנחנו נועדנו זו לזה אבל.. מבחינתך זה לא נכון.. כי אתה זה שמתעלם, אתה זה שמתגרה, אתה זה שלא מחייך, אתה זה שלא מביט, לא מגיב, אתה זה שגורם לי לקנא.. הכול באשמתך.. אבל אני זאת שמנג'סת, אני זאת שנדבקת, אני זאת שכול שנייה רושמת משו חדש בצ'אט, אני זאת שמתגעגעת, אבל אני לא יכולה להאשים את עצמי… אז אני מאשימה אותך במקום! אני אוהבת אותך כ"כ עד השמיים, שאתה כמו אח אבוד בשבילי.. כי אתה כבר לא מודע לקיומי…

אני בטוחה שמה שקרה לא יחזור על עצמו.. אני יודעת שאתה לא אוהב אותי יותר.. ושכאן זה התחיל וכאן זה ייגמר.. זה נגמר בסוף מאוד מר.. אבל אני עדיין לא מבינה.. מה הבעיה ?! למה איתי אתה לא רוצה לדבר.. הלוואי והייתי בנאדם אחר.. שהיה קרוב אלייך, בין זרועותייך.. פעם חיבקת אותי.. חזק חזק! פעם.. אהבת אותי.. אבל הבעיה היחידה היא שכול זה, כול החיבוקים, האהבה הגדולה שלי אלייך ושלך אליי, סיפור האהבה המושלם, הזוג המושלם.. כול זה היה.. כלומר, היה פעם.. זה מטריף אותי כול פעם מחדש.. כי אני אקריב כול דבר למענך.. תאמין לי אני הרבה יותר נאמנה.. מזאתי שאתה מחבק כול הפסקה..
אוהבת, זוכרת ונשארת שלך בלב,
~האהבה הראשונה שלך~
נ.ב: אני מבטיחה לך שתמיד אזכור אותך בכול ליבי, כי אף אחד לא אמור לשכוח את האהבה הראשונה שלו.. את הטעימה הראשונה בעולם האהבה.. אני מקווה שאתה לא תשכח אותי <3


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך