מלאך ושטן- פרק 13-

מנקודת המבט של איתי-
הגעתי לבית הריק של אבישי, אחרי שבוע שהדחקתי את הבחורה ההיא. זה היה חסר זין לאללה מצדי לחשוב עליה כיותר מסנובית עם האף למעלה שיושבת לידי. היא אחלה בחורה, אבל לא בשבילי. אפילו לא קרוב.
"אהלן" יוחאי אמר לי בחיוך וחיבק אותי.
"אהלן" אמרתי בחיוך, מתלהב לראות את הכמות אלכוהול. איזה כיף שיש לי חבר אחד טחון יא אללה
"כולן מחפשות אותך בן זונה" הוא לחש לי וצחק. חייכתי. מעולה.
"שימשיכו לחפש" אמרתי והלכתי לדביר ועמיר.
"הופה תראו מי ירד אל העם" עמיר צחק וזרק לי ליד וויסקי.
"כשהעם חוגג עם אלכוהול שווה לרדת אליו" מלמלתי בחיוך והתחלתי לשתות.
"העם היפה קורא לי, ביוש" עמיר אמר בחיוך והלך לאיזה בחורה.
"דפוק זה" מלמלתי בחיוך והסתכלתי על עמיר נזרק על הבחורה.
"איך הולך?" דביר שאל אותי.
"מה הולך?" שאלתי.
"הגמילה מהטחונה" הוא אמר בחיוך.
"לא הייתי צריך להיגמל, לא הייתי באמוק אחי, תירגע" אמרתי. "ודבר בשקט" הוספתי.
"רגוע" הוא אמר בחיוך והמשיך לשתות. יופי, עכשיו תירגע גם אתה איתי. הסתכלתי מאחוריו וראיתי שתי בחורות שמחייכות אליי.
"מגיע לך שאני אנטוש אותך עכשיו" אמרתי והלכתי אליהן, והוא צחק.
"אהלן" אמרתי בחיוך. הן נעמדו והסתכלו אחת על השנייה. אחת מהפעמים היחידות שפניתי לבחורות, כדאי להן להיות טובות.
"אתה איתי פלח נכון?" אחת מהן אמרה.
"אני לא הכי סאחי כרגע אבל נראה לי שכן" אמרתי בחיוך.
"אתה באמת חתיך" השנייה אמרה. ירד לי מהן באותו רגע.
"וואלה" אמרתי והלכתי משם. לא יכול עם הבחורות החלולות האלה כוסאמק. דביר הסתכל עליי והרים גבות. התעצבנתי. אמרתי שלא בא לי על אלינור ואני בורח משתי בחורות ככה? יש לי מילה!
"ראיתן כבר את המיטת מים של הטחון הזה?" חזרתי אליהן בחיוך, ועליתי איתן למעלה.

חזרתי למטה אחרי עשרים דקות. אני לגמרי עברתי את אלינור. לגמרי. נעמה ואופיר עשו יופי של עבודה.
"שכחתי שאתה קיים" אמרתי לגיא כשקלטתי אותו. נעלם כאילו המאפייה רצחה אותו.
"תתרגל לזה" הוא מלמל ושתה.
"אתה מתכנן להיעלם יענו?" שאלתי והסתכלתי עליו. הוא הסתכל לצדדים. העפתי לו כאפה קטנה להעיר אותו.
"מה נסגר?" שאלתי.
"לא מתאים לדבר פה" הוא אמר. למה הוא לחוץ? מה אני מפספס?
"בוא" אמרתי ויצאנו החוצה. התיישבנו על ספסל והדלקתי סיגריה.
"רוצה?" שאלתי והושטתי לו קופסה.
"לא" הוא אמר.
"דבר" אמרתי.
"זוכר שנה שעברה, טסתי ללאס ווגאס ושיחקתי קצת?" הוא שאל.
"בטח, נהנת מכל רגע" אמרתי בחיוך. ואז החיוך נמחק.
"זה לא נגמר בווגאס?" שאלתי בשקט.
"אני חייב כסף" הוא אמר.
"למי?" שאלתי.
"לבן אדם האחרון שכדאי להיות חייב לו כסף" הוא אמר.

מנקודת המבט של אלינור-
יצאתי משיעור מתמטיקה לכיוון החצר, וקלטתי את הדבר הכי מוזר שראיתי אי פעם. דנה ודביר דיברו ליד הלוקר שלה. הסתכלתי עליהם לרגע, קולטת שאף אחד מהם לא מעוצבן. מה לעזאזל קורה בחצי שנה הזאת אלוהים אדירים..
שיט היא קלטה אותי. היא הסתכלה עליו, והוא הלך. הסתכלתי הצידה, ואז חזרה אליה.
"את באה החוצה?" היא שאלה אותי. הסתכלתי עליה, בשוק.
"לפני שאת אומרת לי למה דיברת עם 'דביר כלא שש עבודי'? בחיים לא" אמרתי.
"איזה דיברתי? הוא חשב שאני אחת מהיזיזות שלו מאחורה, הסתובבתי, הבין שטעה והלך" היא אמרה.
"באמת?" שאלתי.
"לא, דיברנו על יחסינו לאן. מה נראה לך?" היא שאלה.
"אוקיי, אוקיי, קונה את התירוץ הזה" גיחכתי ויצאנו החוצה.
"נו, איך הולך עם יותם?" היא שאלה בחיוך.
"מדהים" מלמלתי בחיוך. רק נזכרת בו עולה לי החיוך.
"את מאושרת אה?" היא אמרה בחיוך.
"כל כך" הנהנתי, וכתף של מישהי דחפה את הכתף שלי. הסתכלתי הצידה, והשיר הזאת חלפה לידי.
"השיר הזאת כזאת זונה" מלמלתי בעצבנות.
"עזבי, היא אחת הדפוקות. שמעתי שהיא התחילה לקחת" היא אמרה.
"לקחת מה?" שאלתי והסתכלתי עליה. היא חייכה.
"את כזאת מתוקה כשאת תמימה" היא אמרה בחיוך והתקדמה יותר מהר.
"חכי שנייה! " אמרתי והתקדמתי אליה.
"לקחת מה?" שאלתי שוב.
"אל אס די, הירואין, אקסטזי.. מאיפה לי?" היא גיחכה. הסתכלתי עליה.
"ו.. וזאת רק היא?" שאלתי.
"היא וחבריה. בטח הדביר הזה גם בעסק. וגם המתוקי שלך" היא גיחכה.
"אין מצב" מלמלתי בחיוך.
"מאיפה לך?" היא שאלה. הסתכלתי עליה.
"זה לא הגיוני.."
"מאמי, אולי כשהוא איתך הוא נראה נסבל כי את עזרת לו עם המתמטיקה, אבל הבחור נראה אחד שכשמשעמם לו הוא לוקח ויוצא למסע דקירות" היא אמרה.