סליחה על הפרק הקצר והמעפן. וסליחה שלקח לי הרבה זמן לכתוב אותו.

מלודיות – פרק 2

12/05/2014 1123 צפיות 9 תגובות
סליחה על הפרק הקצר והמעפן. וסליחה שלקח לי הרבה זמן לכתוב אותו.

"היי," עצרתי אותם. "הייתם רוצים להצטרף איתי למועדון המקהלה?"
דני הרימה גבה, "בבקשה תגידי לי שאת צוחקת." היא אמרה.
"לא. אני רצינית."
"למה את רוצה להצטרף למועדון המקהלה?" מייסון שאל.
"אני חייבת. זה סיפור ארוך, אבל בקיצור, זה או להיות במועדון המקהלה או לעוף מבית הספר. בכל מקרה, לא עושים שם כלום. אתם רק צריכים להירשם." הסברתי.
הייתה שתיקה קצרה. דני ומייסון הסתכלו אחד על השני במהירות.
"בסדר." דני אמרה.
"בסדר מה?" שאלתי, מבולבלת.
"בסדר. אנחנו נצטרף איתך למקהלה." היא אמרה. חייכתי. לפחות אני לא אהיה שם לבד.
"תודה." אמרתי. לא רציתי לחבק אותם- הרי אני מכירה אותם רק דקות בודדות.
"טוב, נתראה." מייסון אמר ושניהם יצאו מהדלת. הסתכלתי על בבואתי במראת השירותים המאובקת. היה לי חיוך ענק ודבילי על פניי, ומיהרתי למחוק אותו. מבחינתי, לחייך זה כמו לפתוח פה לשטן. יצאתי מהשירותים בראש מורכן, עם הפוני העבה שלי מכסה את עיניי השחורות, כך שאני אוכל להסתכל על אנשים בלי שהם ישימו לב. זה חולני, אני יודעת, אבל התיכון הזה… משהו מוזר בבנאליות שלו. הוא יוצא דופן ולעומת זאת משעמם לגמרי. לכל אחד פה יש סודות, אפילו לאנשים הכי שקופים ופשוטים. בחנתי במבטי את העוברים והשבים במסדרון, אך נעצרתי על דמותה של אנג'לה סיקרטס. היא עמדה עם חבריה, ילדי מגמת האומנות. כרגיל, לבגדיה היו תפורים קישוטים משונים אבל יפים, שהיא הכינה בעצמה. אהבתי להסתכל עליה, היא עניינה אותי- היא הייתה שונה משאר הילדים בבית הספר. בשיעורים היא דיברה רק באירועים מיוחדים והייתה עסוקה בלצייר בגדים מקושטים בפרחים ומגוון רחב של צבעים. היא תמיד הייתה שקטה בחברת רוב האנשים, והיו אנשים בודדים שאיתם היא הרגישה בנוח. המשכתי לבהות בה ואחרי כמה רגעים היא שמה לב לכך. היא הבזיקה אליי חיוך קטן וחזרה לדבר עם חבריה. היא כנראה אחת מהאנשים הכי נחמדים בעולם- כי רוב האנשים היו מקימים מהומה אם הם היו תופסים אותי רק מסתכלת לכיוונם, ואני לא רוצה לחשוב על מה הם היו עושים אילו היו יודעים שאני בוהה בהם. פתחתי את דלת הכיתה שבה מתקיים השיעור הבא שלי, ספרות. תפסתי את מקומי הקבוע- השולחן הבודד באחורי הכיתה, בפינה השמאלית ביותר שלה. המקום הזה היה נקודת התצפית הטובה ביותר על הכיתה, שממנה יכולתי להסתכל על כל אחד מהתלמידים בכיתה. הכיתה התמלאה ככל שהזמן עבר ואני ישבתי, שקטה, במקומי. שתי דקות וארבעים- ושלוש שניות אחרי תחילת השיעור, (כן, אני ספרתי את השניות. מה עוד אפשר לעשות, כשהמורה למקצוע הכי משעמם הוא בערך בן מאה, והוא מדבר לאט יותר מבן אדם שהרגע הגיע לארה"ב ולא יודע אנגלית שוטפת.) הכריזה הודלקה. שוב, קולו של המנהל בקע ממנה.
"התלמידים הבאים מתבקשים להגיע לחדר המזכירות: איימי גראוון, מת'יו ג'ונס, לולה ריברה, רוב קרוס, קליי קולפילד, פטריק בייקר, מיז ג'ייסן, קימברלי אשטון, נייט רונלדס, קורטני בנסון, סאם אגרון, לורן פרקר, אוליבר דסן, אנג'לה סיקרטס, ג'ונתן בלאו, דארן צ'אנג, ניקול דין, דני כהן, דיאנה איגלסיאס, ומקס פרייס."
הכיתה הייתה שקטה. צפיתי במקס פרייס ובמיז ג'ייסן קמים במבוכה ויוצאים מהכיתה, בלי לדעת מה מצפה להם. אחרי כמה דקות מיז ג'ייסן חזרה, עיניה נפוחות מעט אך מבטה מרוצה. עשרים דקות אחרי שהיא חזרה, גם מקס פרייס חזר. במבטו הייתה הקלה כלשהי, מעורבבת עם לחץ וחרדה. אני מקווה שלא סילקו את מקס- הוא דווקא ילד נחמד מאוד. הספורטאים מתעללים בו לפעמים, אבל אם אחד מהם יזדקק לעזרה, הוא יעזור לו בלי לחשוב פעמיים. לעומתו, מיז ג'ייסן לא הייתה נחמדה במיוחד. לא מגעילה, אך גם לא נחמדה.
שאר היום היה לא היה מעניין במיוחד- כמה מורים העירו לי, הספורטאים דחפו אותי ללוקר שלי, וביקרתי אצל המנהל. פעמיים. כשהגיע הצלצול שהודיע על סוף הלימודים, לא הייתה מאושרת ממני. אספתי את חפציי המעטים במהירות ודחפתי אותם לתוך תיקי ורצתי במעלה במדרגות לקומה העליונה ביותר של בית הספר. התקדמתי אל קצה המסדרון, ופתחתי את הדלת המאובקת של חדר המקהלה, רק בשביל לראות את המחזה המוזר ביותר שראיתי בחיי. הכיתה הייתה מלאה.
"מה לעזאזל?!"


תגובות (9)

תמשיכי!

12/05/2014 20:23

הפרק לא היה מעפן בכלל! להפך, הוא היה ממש יפה!
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך!
אני בהחלט מצפה להמשך! ^~^

12/05/2014 20:39

ידעתי! אבל הדמות שלי בפרק הבא תיהיה?

13/05/2014 07:18

    אני רוצה לשנות קצת את הדמות שלך למורה, טוב?

    13/05/2014 07:33

אבל היא ממש צעירה! איך ילדה כבת 16 יכולה להיות מורה?

13/05/2014 19:44

הממ. זה נורא מעניין. תמשיכי!

13/05/2014 19:52

היא מזכירה לי אותי עם השיער הכחול והפוני העבה,אני כל כך שמחה שסוף סוף גם בנות כאלה נכנסות לסיפורים כאלה:)

17/06/2014 01:37
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך