מלודיות – פרק 23, מוקדש לאלין!

"אני נכנס!" הוא צעק, ואני פשוט ישבתי על הרצפה בחוסר אונים. הדלת הייתה נעולה.
הוא בעט בדלת בפעם הראשונה והיא לא נפתחה.
הוא בעט בה שוב והמנעול החל להישבר. הפעם שלישית היא נפתחה וכמעט יצאה מהצירים שהחזיקו אותה.
"רובי?" הוא התקרב אליי אבל אז התחרט ולקח צעד אחורה, "את… בסדר?"
"לא."                   
הוא התקרב אלי שוב וישב מולי.
"אני מבין."
"לא! אתה לא!" צעקתי, "הכל בחיים שלי נופל, כמו אבני דומינו, אחד אחד. הכל מתמוטט."                   
"רובי…" הוא אמר בקול מלא רחמים שפשוט שנאתי.
"זה נכון. קודם אתה וה'נטייה' שלך לאלימות, ואז כולם כעסו עליי, ואז אלכס, ואז הפסדנו- רק בגללי,"
"-זה לא היה בגללך,"
"זה כן. ואז מייסון."
"תפסיקי להאשים את עצמך! שום דבר מכל החרא הזה שקרה לך לא היה באשמתך."
"זה כן."
"איך בדיוק מה שקרה באשמתך? לא יכולת לגרום לו סרטן. וההפסד שלנו היה בגלל אלכס, ולמען האמת, גם בגללי."
התחלתי להגיד, "אבל-"
"רובי, אני הכיתי אותך, ואני מבין כמה שזה היה לא בסדר. אין לי תירוץ לזה בכלל, ולא הייתי צריך לעשות את זה. תאמיני לי שאני מתחרט על זה, ו… אני התחלתי ללכת לסדנה של שליטה בכעסים." הוא קטע אותי ואמר בקול רגוע שלא היה אופייני לו.
"באמת?"
"כן," הוא השפיל את ראשו, "אני לא מצפה לך לסלוח לי רק אחרי שבועיים או שלושה, אבל אני מקווה שיום אחד תסלחי לי. אני יודע שאחרי מה שעשיתי אין סיכוי שנהיה ביחד, והשלמתי עם העובדה הזאת. אבל אני רוצה שנהיה ידידים."
"גם אני."
הוא חייך חיוך קטן וישב לידי. הוא הניח את ידו על כתפי, ונרתעתי מעט, אבל התגברתי על זה והנחתי את ראשי בחיקו.
"את יודעת על מה אני מתחרט יותר מהכל?" הוא שאל.
"מה?"
"על הדרך הנוראית שבה התייחסתי אליו. את יודעת, לפני שהוא יצא מהארון שנה שעברה, הוא היה אחד מאיתנו, אחד מהספורטאים. את יודעת שאחרי שהוא יצא מהארון, לא הרשינו לו להיכנס למתלתחות? הוא היה צריך להתקלח בכיורים של הבנות. בכיורים!" הוא טמן את ראשו בידו, "מיררנו לו את החיים והצקנו לו. החיים הקצרים שהיו לו, היו בלתי נסבלים, רק בגללנו."
"זה לא כאילו אתה יכול לקחת את זה בחזרה."
"אבל אני יכול להשתנות. בשבילו."
"זה לא יהיה בשבילו. הוא מת."
"אז לזכרו."
"עם זה אני מסכימה." שיניתי את התנוחה שבה שכבתי על מת'יו (זה לא כמו שזה נשמע) והשיער שלי הסתבך בעגילים שלי.  מת'יו שיחרר את שיערי מהעגילים.
הרגשתי כמו באחת מהסצנות הדביקיות מהסרטים; חוץ מהעובדה שאנחנו לא אוהבים אחד את השני.
"אנחנו ממש קיטשיים וזה עושה לי בחילה." אמרתי ועיקמתי את אפי.
"כן." הוא הסכים וקמנו. הוא יצא מחדר השירותים ואני שטפתי את פניי בכיור וחשבתי על מה שהוא אמר. לפני שלושה שבועות מייסון חפף פה את ראשו. מיששתי את האזור הרקוב מתחת לכיור עד שנתקלתי במה שחיפשתי. תלשתי את נייר הדבק מבקבוקון השמפו הקטן וחייכתי למראהו. זה זיכרון אישי שלי ממנו.
כמה ימים אחרי שמייסון ואני הכרנו, נאש מנבחרת הלאקרוס שפך עליי פסטה. מייסון לקח אותי לשירותים וחפף לי את השיער עם השמפו הזה. תחבתי את בקבוקון השמפו לתיק שלי.