אז... כן. האתר חזר. מקווה שאהבתן את הפרק ואת השיר בהצלחה לכל החיילים ששומרים עלינו עכשיו, ובמיוחד שהחייל שנחטף יחזור.

מלודיות – פרק 24

01/08/2014 1242 צפיות 9 תגובות
אז... כן. האתר חזר. מקווה שאהבתן את הפרק ואת השיר בהצלחה לכל החיילים ששומרים עלינו עכשיו, ובמיוחד שהחייל שנחטף יחזור.

נשמתי עמוק, אגרפתי את כף ידי, הרמתי אותה, ודפקתי על דלת המהגוני מספר פעמים. שמעתי נקישות עקבים שבקעו מתוך הבית החיוור למראה, ורעש תקתוק העקבים התחזק עד שלבסוף הדלת נפתחה ואמה החורגת של דני הסתכלה עליי. היא חייכה אליי חצי- חיוך קטנטן ואמרה, "היא בחדר שלה."
כחכחתי בגרוני במבוכה ומלמלתי, "תודה," לפני שרצתי במעלה המדרגות. נעמדתי מול דלת חדרה של דני, שנראתה מוזנחת מתמיד וכל מדבקות האזהרה ("אזהרה! לא להיכנס לחדר!") התקלפו ממנה.
"ד…" פתחתי את הדלת באיטיות, "ני?"
ליבי התכווץ למראה דני, שישבה על מיטתה, בוהה באוויר ללא שום הבעה על פניה. בגדים מלוכלכים ומה שהיה נראה כמסגרות של תמונות היו מפוזרים על הרצפה.
"הו, דני." נאנחתי והתיישבתי לידה.
היא משכה באפה ועיניה היו אדומות.
"לבכות לא יעזור." לחשתי לה בקול צרוד. היא מלמלה משהו בשקט.
"מה אמרת?" שאלתי. היא מלמלה משהו, שוב.
"דני!" הרמתי את קולי על מנת להעיר אותה מהטראנס בו הייתה שקועה. היא רעדה וקברה את ראשה בתוך כפות ידיה.
"אני מצטערת," היא לחשה.
נאנחתי, "זה בסדר. את רוצה לצאת לנשום אוויר?"
"לא." היא סירבה.
"למה?"
"כי מייסון נשם אוויר." היא אמרה, מתייפחת.
"נו באמת, דני." הרמתי את קולי שוב. היא נשכבה על המיטה בפנים חתומות. חיפשתי מעט בין החפצים המפוזרים על מיטתה ומצאתי את שלט הטלוויזיה שלה. העברתי את הערוצים השונים עד שנעצרתי על ערוץ פוקס.
"את רוצה לראות איש משפחה?" שאלתי אותה. היא אוהבת את איש משפחה, התוכנית הזאת מצחיקה אותה אז היא תתעודד.
"לא." היא אמרה בקול שבור.
"למה?"
"זאת הייתה התוכנית האהובה עליו." היא משכה באפה.
נאנחתי שוב והמשכתי להעביר את הערוצים עד שנעצרתי על ערוץ מוזיקה אקראי.

ישבתי על המיטה ליד בסמוך לדני.
"את יודעת…" היא לחשה, "הוא אהב את השיר הזה כל- כך."
"באמת? הוא לא היה נראה כמו בן אדם דתי במיוחד." התפלאתי.
היא התרככה, "הוא בהחלט היה. למרות שהוא אף פעם לא הלך לכנסייה-"
"למה הוא לא הלך לכנסייה?" קטעתי אותה.
"את לא יודעת?" היא התיישבה ושאלה, מופתעת.
"מה אני אמורה לדעת?" התחלתי לאבד את סבלנותי.
"לא הסכימו לו ללכת לכנסייה." היא אמרה כמובן מאליו.
"למה?" שאלתי.
היא חשבה מעט והחלה להסביר, "אחרי שמייסון יצא מהארון, דבר שכמובן- כל העיר ידעה עליו, כי באפלו היא עיר רכלנית, התחילו מין… לינצ'ים נגדו. ובכל פעם שהוא הלך לכנסייה, כולם נתנו לו הרגשה כאילו הוא לא שייך לשם, כאילו הם לא רוצים אותו שם. הם אפילו אמרו לו את זה במפורש כמה פעמים. ואחרי זה, תמיד הרסו לו את המכונית, או זרקו דברים על הבית שלו, ואפילו הרביצו לו כמה וכמה פעמים. ולמרות זה, למרות כל החרא שהעבירו אותו בו, הוא המשיך ללכת לכנסייה, כי הוא האמין. את מבינה? אבל אחרי כמה זמן, ההורים שלו פחדו שיקרה לו משהו, ואמרו לו לא ללכת יותר לכנסייה. הם היו צריכים להכריח אותו, להכריח! הוא האמין יותר מכל האנשים האלה, שהלכו לכנסייה כל יום ראשון, אבל הוא לא יכל ללכת לשם." היא אמרה בעצבים ונשמה כמה נשמות עמוקות.
"בואי." לקחתי את ידה וגררתי אותה אל מחוץ למיטה.
"לאן אנחנו הולכות?" היא שאלה בבלבול.
"זה סוד. פשוט בואי."
"רובי, אין לי מצב רוח לזה." היא נאנחה וניגבה את פניה הרטובות.
"אנחנו הולכות לפרוק עצבים, אוקיי? מספיק טוב?" שוב, איבדתי סבלנות וגררתי אותה במורד המדרגות לעבר היציאה.
"היי מת'יו," אמרתי למת'יו, שהרגע נכנס לתוך הבית, "אני רוצה לעודד את דני אז אני צריכה את המפתחות לאוטו שלך. אפשר אותם? תודה." אמרתי בנשימה אחת וחטפתי את מפתחות המכונית מידו, יוצאת מהדלת וסוגרת אותה, ומשאירה אותו מבולבל.
דחפתי את דני למושב האחורי וישבתי בכיסא הנהג. טרקתי את דלת הג'יפ האדמדם ודלת הבית נפתחה וממנה יצא מת'יו.
"רובי, אם תהרסי לי את האוטו, אני נשבע לך-" הוא צעק וקטעתי אותו, גם בצעקה, "אתה שילמת על האוטו הזה?"
"לא," הוא ענה.
"יופי. אז תשתוק." התנעתי את האוטו עם חיוך קטן וחצוף. הוא פתח את פיו להגיד משהו, אבל לא אמר כלום. לחצתי בעדינות על דוושת הגז ונסעתי צפונה. נעתי באי נוחות במושב הקשה.
דני התרווחה לה במושב האחורי ושילבה את רגליה על חלון המכונית.
הסתכלתי עליה דרך המראה.
"יש פה ריח מזעזע." היא אמרה ועיקמה את אפה.
"כן. מאוד." הסכמתי איתה, "המכונית שלו יותר מבולגנת מהחדר שלך."
"המכונית שלו יותר מבולגנת מהחיים שלי." היא אמרה, מפשפשת בין הדברים על רצפת המכונית.
"אוקיי, וואו," היא אמרה מצחקקת, ומסתכלת על משהו שהיה מחוץ לטווח הראייה שלי..
"מה זה?" שאלתי, מנסה להביט מעבר למושב העור המרופט.
דני הזיזה את ידה וראיתי אותה מחזיקה בידה תחתונים קטנטנים וורודים עם תחרה. למען האמת, הם נראו יותר כמו רטייה מאשר כמו תחתונים.
"הולי שיט!" פערתי את עיניי, מנסה להסתכל על הכביש ולא על מה שדני החזיקה בידה.
"מה קרה, רובי? את מקנאה?" היא אמרה בהתגרות ונופפה בחוטיני הוורוד ליד פניי.
"דני, תעיפי את הדבר הזה מהפנים שלי! אנחנו נעשה תאונה!" אמרתי בספק צחוק ספק רצינות.
בכנות, אני די שמחה למצוא את זה כאן. אני שמחה שמת'יו מצא מישהי אחרת.
"בסדר." דני חייכה חיוך ערמומי ולפני ששמתי לב, היא זרקה את ה"רטייה" הוורודה לחיקי.
"דני! אני ארצח אותך!" צעקתי בזמן שהיא צחקה בהיסטריה במושב האחורי, "את לא שפויה!"
תפסתי בידית מתחת לחלון דלתי וסובבתי אותה במהירות, פותחת את החלון. תפסתי בחוטיני הוורוד בקצות אצבעותיי, כאילו זה היה משהו רעיל או רקוב, וזרקתי את החוטיני במהירות מהחלון כאילו הוא היה סיגריה דולקת.
"לאן אנחנו הולכות, בכל מקרה?" היא אמרה אחרי שנרגעה מעט ושאפה אוויר לריאותיה.
"לאזור התיירותי הכי גדול והכי רטוב שנמצא באזור הזה." חייכתי אליה.
"את צוחקת עליי? מפלי הניאגרה? מה אני, בת חמש?" היא התלוננה ונתתי לה את האצבע. היא נשכבה לנוח במושב האחורי בזמן שהמשכתי לנהוג.
כעבור עשר דקות הגענו. זיהיתי את המקום בזכות המוטלים והקזינואים שנבנו בצמוד לו. החניתי את המכונית, יצאתי ממנה ופתחתי את הדלת של המושב האחורי.
"קדימה, דני. תצאי." הוריתי לדני, שהתעקשה להישאר במכונית. ניסיתי לפתוח את דל המושב האחורי אבל לא הצלחתי, היא הייתה נעולה. באמת דני?
"נו באמת, רובי. תחזרי למכונית ובואי נחזור הביתה." היא שכבה בעצלתיים על שלושת המושבים האחוריים ולא נראתה כאילו היא מתכוונת לצאת מן המכונית.
"דני, תפסיקי להיות כלבה עקשנית לרגע אחד ובואי. בבקשה, תסמכי עליי שזה יעשה לך רק טוב." אמרתי, דופקת על דלת המכונית.
היא נאנחה וגלגלה את עיניה, "בסדר." היא רטנה ופתחה את דלת המכונית. היא יצאה ממנה ותפסתי במפרק ידה בעדינות כדי שהיא לא תעשה שטויות. נעלתי את מכוניתו של מת'יו והתחלתי ללכת.
"לאן אנחנו הולכות… בדיוק?" דני שאלה.
"אי פעם הלכת עם המשפחה שלך לחופשה פה?" חצינו את המדשאות בדרך אל יעדנו.
"כן." היא אמרה בעצבנות, ואני המשכתי, "אז נכון שבצד האמריקאי של המפלים אפשר להתקרב למפלים עד שאפשר לגעת בהם?"
"נו…" היא איבדה את סבלנותה.
"נו, אז לשם אנחנו הולכות. ולמזלנו, אין שם אף אחד היום כי עוד לא קיץ."
היא נאנחה, "טוב."
ירדנו במורד ההר עד שהגענו ליעד שלנו. טיפות מים מהמפלים הרטיבו אותנו וסגרת את מעילי.
"אוקיי. מה עכשיו?" דני שאלה, מנסה התחמק מטיפות המים שהרטיבו אותה.
"עכשיו- צורחים." עניתי בקצרה. היא הרימה גבה כלא מבינה.
"את צריכה לפרוק ולהוציא את העצבים שלך. אין דרך יותר טובה לעשות את זה מלצרוח באמצע המפלים היפים ביותר בעולם." חייכתי, והיא חשבה לרגע.
"אוקיי."

*****

כחכחתי בגרוני, אחרי היום הזה אני לא אוכל לדבר שנים, הגרון שלי כואב ונפוח אבל אני מרגישה טוב. בעצם- יותר טוב מטוב. אני מרגישה מעולה.
אחרי שאני ודני סיימנו לצעוק כמו מטורפות, חזרנו למכונית. התנעתי אותה ואחרי רעש חזק מהמנוע של המכונית החבוטה התחלנו לנסוע. חמש דקות אחרי תחילת הנסיעה, ממנוע המכונית נשמעו רעשים מוזרים.
"מה לעזא…" ירדתי לשולי הכביש, והמכונית חרחרה מעט ונעצרה.
"שיט, שיט, שיט, שיט." יצאתי מהרכב ופתחתי את מכסה המנוע, יצא ממנו עשן. הו, מת'יו כל כך הולך להרוג אותי. ברגע שהפסקתי להשתעל הצלחתי לראות מה הבעיה באוטו, הוא היה צריך התנעה מבחוץ, זאת אומרת, הייתי צריכה מישהו בעל רכב אחר. בעל הרכב היחיד שאני מכירה הוא דניאל, והיום יום שבת כך שהוא לא יכול לעזור לי. חוץ מזה, לאשלי ושרלוט יש מכונית אבל שתיהן לא סובלות אותי.
"אנחנו צריכות התנעה מבחוץ." דיווחתי לדני, שהרגע יצאה מהאוטו.
"אני לא מכירה אף אחד עם מכונית שלא שונא אותי ויכול לבוא לכאן." גירדתי בעורפי.
"אני מכירה," היא אמרה, "אבל את לא תהיי מוכנה להתקשר אליו."
"מי?"
"אלכס."
שיט.


תגובות (9)

אני – אוהבת – אותך – ואת רובי – ומייס אהובי – ודני :(
ואוף תמשיכי!
תעשי מרתון! תעשי משהו….

01/08/2014 15:27

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני לא מפסקה לצחוקקק חוטינייי ורודד אומיגאדדד
ואני עם שנהב! נשלח האקרים לגלות איפה את גרה ואז נתחיל שם הפגנה, "מרתון! מרתון! מרתון!" עד שתעשי אחד כזה…(((:
מי איתי??
יאללה הפגנהההה (אלו נקיטות האמצעים הפחות משמעותיות שלי… לרוב זה כרוך באקדחים טעונים באמצע הלילה^^)

01/08/2014 15:36

פרק פרק פרק !!!
הוו היא חייבת להתקשר לאלכס ?-,-'
תמשיכי *-*

01/08/2014 16:00

לא נווו דני, מייסון כואב לי עליו… ועליה כי כואב חה עליו.
לא הפסקתי לצחוק על הקטע עם החוטיני ויאללה אלכסיי לך תציל נערות במצוקה!
לאב יו מעיינה❤️

01/08/2014 16:32

אלכס הוא מושי ומת'יו הוא גםם ♥ אין לי מושג למה *סמיילי של גולגולת כועסת*
אני התאהבתי בהם. ורובי ודני מהממות :)
בקיצור- השמויות מעולות ואנחנו נעשה הפגנה של מרתון XD אליןן, תביאי טושים ואני אצייר. שכחתי אותם בבית ><

אוקיי, תמשיכי ^.^
חוטיני מזכיר לי את הגוזיות XD

03/08/2014 14:40

אוף תמשיכי ):
ואני שונאת את אלכססס ~סמיילי כועסס~~
~היי, גלי שיכנעה אותי לקרוא את זה.~

03/08/2014 19:57

אוף למה את לא ממשיכה :D

05/08/2014 09:37

היי אני קוראת חדשה קראתי את כל הפרקים של הסיפור ומאוד אהבתי את הסיפור הכתיבה שלך מאוד יפה ומעניינת
מחכה להמשך…

05/08/2014 17:49

XDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDDD
מתתי, חזרתי לחיים ומתתי שוב מצחוק.
WTFWTFWTF
חוטיני ורוד? או שמת'יו מצא לעצמו מישהי חדשה או שגם הוא הולך לצאת בקרוב מהארון.

07/08/2014 10:17
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך