מוקדש ל LOVE:) שגרמה לי לכתוב את ההמשך של הפרק.

מלודיות – פרק 26 (Im back, bitches!)

25/11/2014 1019 צפיות 9 תגובות
מוקדש ל LOVE:) שגרמה לי לכתוב את ההמשך של הפרק.

רצתי לכיוון המדרגות לקומה העליונה והתחלתי לטפס בהם.
"היי- רובי, חכי!" מישהו מאחוריי קרא לי, עצרתי והסתובבתי.
"מה, דני?" אמרתי בחוסר סבלנות.
"לאן את ממהרת?" היא שאלה בעודה מטפסת כמה מדרגות.
"לחדר המקהלה," עניתי והגברתי שוב את קצב הליכתי.
"כן, אבל, למה את ממהרת?" היא ניסתה להקטין את הפער בינינו.
"קיבלתי מידע ממקור מסווג-"
"אלכס סימס לך," היא קטעה,
"מקור מסווג!" הדגשתי, "שלפיו נאסר מהפסרים, הקבוצה שזכתה במקום השני בתחרות, להשתתף בתחרות הסופית, הגמר, כי הם השתמשו בסטרואידים. אז אנחנו נכריח את לינדזי להגיש טופס או משהו כזה- כדי שאנחנו נוכל להשתתף."
"ואיך בדיוק את מתכוונת לעשות את זה? את יודעת שהיא לא רוצה להמשיך לנסות." היא הרימה גבה בספקנות.
"אני מתכוונת לשכנע את כולם להתבצר בחדר המקהלה עד שהיא תסכים שנמשיך להתחרות."
"רעיון טוב. תגידי, את ואלכס חזרתם לדבר?"
"הוא מדבר, אני לא."
"למה את מתכוונת?"
"הוא מנסה לדבר, אני לא עונה."
פתחתי את דלת חדר המקהלה בחוזקה ונכנסתי דרכה, דני אחריי.
"כולם כאן?" צעקתי בחוסר סבלנות, וקיבלתי כמה הנהונים מהירים ומבולבלים מילדים שישבו בשורה הראשונה, אפילו לא היה לי זמן להביט בפניהם.
"אוקיי." התקדמתי לעבר הדלת ונעלתי אותה.
"רובי? הכל בסדר?" דניאל קם מכסאו האפור והמרופט שהיה בין השורה הראשונה לשניה (כי הוא כזה מורד) והסתכל עליי בדאגה, כאילו אני משוגעת.
"בטח, הכל בסדר גמור. אבל היה לי רעיון גאוני- אנחנו ננעל את עצמינו בחדר ולא נסכים לצאת ממנו עד שלינדזי תסכים לשלוח אותנו לתחרות, כי מסתבר שפסלו את הפסרים ואנחנו יכולים להשתתף. אתם איתי בזה?" אמרתי בנשימה אחת.
"המ, בטח." לולה אמרה בעודה קמה מכיסאה ויושבת על הרצפה במרחק של בערך מטר ממני ואחריה גם עוד כמה ילדים.
"זה מזכיר לי את היום בבית החולים." צחקתי. מת'יו כחכח בגרונו באי- נוחות מזויפת, מה שגרם לכולנו לצחוק.
"מצטערת."
"אני מצטער לקטוע את השיחה המעניינת שלכם," אמר מקס, "אבל רובי- מה בדיוק התוכנית שלך? מה אנחנו עומדים לעשות כדי לשכנע את לינדזי לתת לנו להשתתף בהמשך התחרות? את יודעת שהתחרות היא בעוד שלושה ימים, ואין לנו שום כוריאוגרפיה או שיר?"
"אז נבחר שיר ונפתח כוריאוגרפיה!"
שרלוט נאנחה בקול רם וגילגלה את עיניה. "זה לא כזה קל, חתיכת מטומטמת. לוקח לי חודש לבנות מופע אחד של המעודדות."
"אז נעבוד קשה יותר." התעקשתי. "אנחנו גם יותר אנשים. זה יהיה קל יותר. בבקשה, אסור לנו לוותר על ההזדמנות הזאת!"
"אוקיי." ג'ונתן אמר, "אוקיי. אני בעד."
ואז נשמעו שלוש דפיקות קצרות על הדלת. "למה הדלת נעולה?" קולה הצפצפני של לינדזי נשמע מבעד לדלת החדר.
"לינדזי, אנחנו לא נפתח את הדלת עד שתסכימי לנו להשתתף בגמר, מאחר והפסרים נפסלו,"
"אני יודעת שהם נפסלו. ואני גם רוצה שתשתפו בתחרות." היא אמרה.
קמתי ממקומי ופתחתי את הדלת. "את רצינית?"
"כן. אבל יש רק בעיה אחת קטנטונת- המימון." לינדזי נכנסה לתוך החדר ורעש תקתוק עקביה הקצרים הדהד בו. "אתם יודעים שאין מספיק תקציב בבית הספר כדי להסיע אותנו לגמר."
"אז נשיג כסף." איך נשיג כסף, לעזאזל? "נו, תנו לי רעיונות!"
"שטיפת מכוניות בביקיני!" מת'יו הציע, מה שגרר צחוק נבוך של כולנו.
"עד כמה שכולנו נרצה לראות אותך בביקיני, מאט, אנחנו צריכים משהו יותר מעשי ופחות בואו- נמשוך- פדופילים- שיסתכלו- עלינו."
הוא היסס לרגע, ואז אמר, "אוקיי. אז שטיפת מכוניות רגילה, זה רעיון טוב."
"אוקיי, כן, זה יכול לעבוד."
"חכו רגע," לינדזי אמרה, מנפנפת בידיה כמנסה למשוך את תשומת ליבנו. "אני המורה פה. אני צריכה לדבר עם המנהל על זה."
"אז…" שאלתי אותה והרמתי גבה אחת. "את מסכימה?"
היא חייכה חיוך קטן וגילגלה את עיניה. "כן, אני מסכימה."


תגובות (9)

יאיי הקדשת לי את הפרק! איזה כיף לי.
תודה רבה על ההקדשה.
אני כל כך שמחה שחזרת לכתוב, אני אומנם התחלתי לקרוא את הסיפור לא מזמן אבל התאהבתי.
הכתיבה שלך מדהימה והסיפור מהמם.
מקווה שתעלי בקרוב עוד פרקים.

25/11/2014 00:48

מתתי.

25/11/2014 08:38

כיף לי.

25/11/2014 08:46

*פה נפער בתדהמה מאושרת*
*פה נסגר כדי שאצליח לקרוא כמו שצריך*
אעאעאעעאעאעאעאעאעאאעעאאעאעאעעאעאעעאעאעאעאעאעאעאע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
הלכתי למות מרוב אושר ביי~
(אגב תמשיכי!)

25/11/2014 17:01

סוף סוףףףףףףףףףףףףףףףף

25/11/2014 17:16

*המשכת, סוף סוף המשכת*
יופי, עכשיו תמשיכי שוב ;)
פרק ממש יפה

25/11/2014 18:19

את תכתבי לזה המשך, כי את ושנהב כתבתן את הסיפור האהובים עליי ואף אחת מכן לא גמרה את זה. ואלכס הוא מושלם, ומת'יו הוא מושלם ואני בוכה מכמה שהסיפור הזה איכותי, מרגש ומדהים!

פשוט אל תוותרי על הסיפור הזה.

21/09/2015 18:40

ועברה כמעט פאקיייייינג שנה

21/09/2015 18:41

    היי:) חשבתי שאנשים שכחו בכלל מהסיפור הזה.

    25/09/2015 17:11
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך