מלחמה ואהבה-פרק 1

"קדימה כולם להסתדר בתורים, השעה 8 וחצי יש מסדר רס"ר" המפקד צעק
כולם התארגנו, כומתות כחולות על הראשים, מדי א מדוגמים בצבע חאקי של חיל הים, דרגות תפורות ונעליים מצוחצחות
" לקבלת הרסר המסדר יעמוד דום , מסדר דום" כולם התפקדו לפי הצעקה ולאחר מכן צעקה נוספת אמרה לנו לעמוד נוח לפני בדיקת רסר
ככה עברה לה חצי שעה קשה בחום לפני שהתקדמנו כל אחד לכיוון היחידה שלו, ואני הלכתי להחליף למדי ב ולרוץ לספינה לראות שהכל מתפקד כמו שצריך..
הברשתי את שיערי הבלונדיני, עשיתי בננה בשיער הבלונדיני, עשיתי מחליק התאפרתי ואספי את השיער לקוקו ורצתי למטה
" יאללה חברים איפה המוזיקה שלנו, אז מה עם יום ראשון היום בואו נשמח יש לנו עוד הפלגה על הראש היום" צעקתי לכולם ואז אמרתי להם שלום
ישבנו כולם וצחקנו סיפרנו חוויות סופש ואז נשארנו אני שני ומורן בורחות משאר המטלות של היום
"אמורים להגיע היום עוד חיילים ליחידה הבנתי שיש רק בנים עכשיו" מורן אמרה וצחקה
"אני מקווה שלפחות הם יראו טוב" צחקתי גם אני, אחרי שאני ונמרוד המפקד שלי נפרדנו מה אכפת לי להכיר מישהו חדש.. אף אחד לא ידע על זה שיצאנו חוץ ממורן ושני
"מה את משחקת אותה חוצפנית הראשון שיראה טוב את ישר תתקפי" שני צחקה גם היא
נמאס לי מהן חצופות שכאלו
" הלוהלו אל תשכחו אתן מדברות אל המפקדת שלכן כאן! דברו בכבוד" ניסיתי להישמע הכי רצינית שיש, באותו הרגע גל של צחוק עלה.. ועלינו מהספינה לכיוון היחידה
" אלמוג בואי בבקשה" נמרוד המפקד שלי קרא לי לחדרו וסגר את הדלת עכשיו
" כן נמרוד מה אתה צריך" אמרתי רצינית מנסה לא לצחוק אחרי הגל צחוק שנסחפנו אליו מקודם
"החיילים החדשים מגיעים 5 בנים 3 לצוות שלך ועוד שניים שמתחלקים בין שני הצוותים האחרים
אני אשמח אם תוכלי בבקשה לעזור להם היום אם הטפסי טיולים ושאר הדברים ציוד והכל, להדריך אותם פה" אמר וחיך ותפס את ידי
"בטח"חייכתי וניסיתי לשחרר אותה אבל הוא לא נתן לי " אתה צריך ממני משהו נוסף נמרוד?" שאלתי מנסה שיבין את הרמז
" כן.." אמר והוריד את ראשו " אני מתגעגע אליך"
" אתה יודע שאנחנו לא נחזור נכון, לפחות לא בזמן הקרוב.. אתה הכנסת מישהי להריון, בזמן שהיית איתי.
אתה מגעיל אותי" אמרתי שחררתי את היד בכח ונעמדתי " משהו נוסף או שאני יכולה ללכת" עמדתי ליד הדלת ובלי לחכות לתשובה פשוט יצאתי בעצבים
נמרוד יצא אחרי עם הפרצוף מסתכל אל הרצפה.. ידעתי שהוא מנסה להסתיר כרגע משהו.. היינו יחד שנה, מאז שהגעתי ליחידה אז אין אני מכירה אותו
אני מתגעגעת אליו אבל די צריך לשכוח ולעבור הלאה
באותו הרגע נכנסו 5 חיילים, אל היחידה רק אחד תפס את העיניים שלי, לפי מה שהבנתי קראו לו יונתן
עם שיער חום עיניים ירוקות ועור שחום,
" נעים מאוד חברים אני אלמוג, מה שמכם?" שאלתי וחייכתי
" היי, אני יונתן, ואלו דניאל, רון, שולמי, וחי" אמר יונתן וחייך אלי חיוך רחב שיניים
" נעים מאוד, הואו נתחיל את הטופס טיולים שלכם ותקבלו את החדר.. שתוכלו לארגן את כל הדברים" חייכתי אליהם
'אלמוג בבקשה יפה שלי בואי נדבר' נתנאל שלח לי הודעה
לא רציתי להקשיב לו שוב פעם אבבל הייתי חייבת
' איפה?'
'במקום הקבוע שלנו.. איפה שהספינה הנטושה'
'אני בדרך' שלחתי והסתובבתי אליהם
"חברים לכו לאכול חדר אוכל פה בהמשך.. אחרי ההפסקה אני אפגוש אתכם ביחידה ונמשיך בסדר?" חייכתי והסתובבתי
יונתן ישר תפס את ידי "אני אוכל לדבר איתך אחר כך?" מה יש לכולם עם לדבר איתי..
" אהה כן בטח" חייכתי והתקדמתי
לאחר מספר דקות הגעתי לשמה, לספינה וראיתי את נתנאל, יושב שמה עם סיגריה בידו, התיישבתי והוצאתי את הנרתיק שלי והתחלתי לגלגל לי סיגריה גם
" את יודעת שאני לא אוהב שאת מעשנת לידי" אמר לאחר מספר דקות של שקט
" מה אתה רוצה נתנאל? אני לא מבינה אותך הכל כבר נאמר.. לא ככה" אמרתי עם הראש למטה ודמעה חמקה לה
" לא אלמוג הכל לא נאמר! אני אוהב אותך.. היא שיקרה לי
האקסית שלי באה אלי הביתה ביום שרבנו.. היא הביאה לי לשתות המון ושכבה לידי אחרי זה.. אנחנו לא שכבנו היא שיקרה היא אמרה שנכנסה להריון.. אבל היום גיליתי בבוקר שהיא שיקרה, זה מה שניסיתי להגיד לך! חברה הכי טובה שלי רומי התקשרה לספר לי הכל.. היא אמרה שהיא רוצה שאני אהיה מאושר ורק לידך אני מאושר, אני כל כך מצטער" אמר והראש שלו ירד למטה חזרה
חיבקתי אותו חזק שלא יברח לי
"אתה.. אתה רציני איתי עכשיו?" חייכתי וחיבקתי אותו
" אני נשבע לך.. ביקר לי" נישק אותי " אני אוהב אותך כל כך בחיים לא הייתי חושב לבגוד בך" נישקתי אותו הפעם אני
"אני צריכה לחשוב קצת.. ניפגש בערב ונדבר" אמרתי ובאתי ללכת אבל הוא תפס בידי
" אני יוצא בערב.. לשבוע התלמדות בבה"ד, אני לא אהיה פה.. "
"אנחנו נמצא את הדרך לפני שתלך נדבר מבטיחה לך" חייכתי ונישקתי אותו שוב והלכתי
אני לא יודעת …. אני לא יודעת מה לעשות עכשיו אני אוהבת אותו, אבל יונתן הזה רק הכרנו
אפילו לא דיברנו כמעט
אבל העיניים שלו, המבט שלו.. כבשו אותי
אני.. אני לא יודעת מה לעשות, הדמעות ירדו מעצמן
רצתי לשני.. " את חייבת לעזור לי, בבקשה תמשיכי עם החדשים במקומי.. אני חייבת ללכת לרוץ קצת" אמרתי לה ברעידות
" הכל בסדר יפה שלי? בטח שאני אלך אבל מה קרה" אמרה וחיבקה אותי
התחלתי לבכות על הכתף שלה
" אני חייבת קצת שקט.. אני חייבת לברוח לקצת, אני צריכה להיות לבד קצת ואז אני אחליף אותך מבטיחה" אמרתי והלכתי עם המדים עם הכל, יצאתי מהבסיס אל שובר הגלים.. עליתי בסולם וישבתי על האבנים, צמוד אל הים . רק שמה אני נרגעת
התחלתי לבכות, קצת שקט תמיד מרגיע אותי
שמתי אוזניות והפעלתי מוזיקה ונרדמתי
אחרי שעה התעוררתי מרעש ברמקולים
'צבע אדום.. צבע אדום..נא להיכנס למרחבים מוגנים'  נשמע בקול צועק.. מה אני אעשה איזה מרחב מוגן בדיוק
ראיתי אותו עובר מעלי וראיתי את כיפת הברזל מיירתת אותו
ראיתי את הרסיסים נופלים שמעתי את הבום
וראיתי את אחד מהם נופל ישירות על הרגל שלי, ראיתי את הדם שגרם לרגל שלי לדמם
הרגשתי את הכאב
הכל כי לא יכולתי להיכנס למרחב המוגן
אלמוג תשתלטי על עצמך
את למדת עזרה ראשונה
תקרעי חלק מהמדים שלך ותעשי לעצמך תחבושת עד שתגיעי אל המרפאה.. ניסיתי בשארית כוחותי לעשות את זה ואז התחלתי בצליעה יתרה להתקדם לכיוון הבסיס חזרה
דמעות כאב ירדו לי
התחלתי ללכת עד שראיתי את נתנאל
הוא רץ לכיווני התחלתי לבכות יותר
"איפה היית?? למה את בוכה?" שאל ואז ראה את הרגל שלי
"איך זה קרה"  צעק בלחץ
"הצבע האדום.. הרסיסים.. נפגעתי ברגל" אמרתי בגמגומים מכאב
הרים אותי על ידיו ולקח אותי איתו
רץ לכיוון המרפאה
משמה אני לא זוכרת כלום..
אחרי כשעה נשמעו קולות
"אלמוג.. אלמוג" שמעתי קולות בעמעום
"א..א.. איפה אני?" שאלתי בשקט
ראיתי את הרגל שלי חבושה הבנתי שתפרו אותי
"אני צריכה ללכת להחליף את שני" אמרתי וניסיתי להתרומם "תעזרו לי לקום בבקשה" אמרתי אבל תפסו את היד שלי
מצד אחד יונתן מצד שני נתנאל
"אתם יכולים לעזור לי לקום בבקשה במקום להסתכל עלי מלאי רחמים
אני רוצה ללכת מכאן הכל בסדר איתי" צעקתי עצבנית
" נתנאל מה אתה רוצה לעשות עם זה?" יונתן שאל אותו
"אלמוג שבי בבקשה מאמי..תקשיבי את חוזרת עכשיו לחדר, את קיבלת בתים,את צריכה לנוח כמה שעות.. אחרי זה תלכי ותעשי מה שתרצי" אמר בנועם
"אני לא מוכנה לזה.. אני לא הולכת להיות בחדר.. אני.. אני לא רוצה"אמרתי והתחלתי לבכות
אם אני אהיה לבד ואם תהיה אזעקה שוב פעם? אני לא מסוגלת לזה
ואז האחות נכנסה לחדר "סימה, תוכלי להגיד להם בבקשה שאני בסדר, אני יכולה לחזור חזרה ליחידה אני יכולה לתפקד" אמרתי בקול חלש אבל יציב
" זה מה שאת רוצה? אלמוג אני מפחדת עליך" אמרה. וליטפה את הלחי שלי
סימה היא דודה שלי, היא הוצבה ביחידה שלי מלפני חצי שנה ומאז היא שומרת עלי
"אני לא חושבת אני בטוחה שאני יכולה"אמרתי והצלחתי לעמוד " רואה הנה" עשיתי כמה צעדים, כאבה לי הרגל אבל עדיין חייכתי
" אוקיי, קחי" אמרה והושיטה לי חבילת כדורים "אלו משככי כאבים, תקחי 4 כדורים ביום למשך 4 ימים ואת תרגישי יותר טוב"  הניחה בידי והמשיכה "אבל אלמוג אבל כאב הכי קטן את ישירות מגיעה לכאן, זה לא סובל דיחוי" אמרה בטון כועס וחייכה
חיבקתי אותה " תודה סימה ויצאנו שלשתינו
"אלמוג תישארי שניה, יונתן תתקדם אני אקח אותה עם האוטו ליחידה" נתנאל אמר לו ויונתן הנהן והלך
"את הדאגת אותי" אמר והוריד דמעה
" אני בסדר..באמת.. זה כואב ממש טיפה אבל אני גיבורה ועברתי את זה, זה כולה רסיס" חייכתי וחיבקתי אותו
"את בשבוע הזה לא יוצאת לשום הפלגה, זה מובן לך?" דיבר בטון פיקודי
" סליחה?? אם אני טורנית אני אצא לא מעניין אותי!"
"אלמוג זה לא בקשה זאת פקודה ואת תעשי מה שאמרתי" אמר והתקדם לאוטו "כנסי אל האוטו בבקשה"
" אתה רציני איתי עכשיו??"נכנסתי אל האוטו עצבנית טורקת את הדלת " מה הקטע??"
"אלמוג את מבינה מה זה דאגה, מה זה שאתה רואה את חברה שלך.. ועוד יותר חברה שלא יודעים עליה מגיעה עד אליך, כולה מדממת מהרגל.. צולעת ובוכה ואז מתעלפת לך בין הידיים ואתה צריך לבלוע את הדמעות??" אמר והתחיל להוריד דמעות וגם אני " אני אוהב אותך, אני נלחצתי, התעקשתי לקחת אותך לבית חולים הם אמרו שלא צריך"
"וזה טוב מאוד שלא עשו את זה, אבל מאמי שלי אתה יודע שאני עקשנית
וגם שאני הכי חולה בעולם אני אעשה הכל גם שאני גוססת במיטה אני אתעקש ואצליח" אמרתי בהחלטתיות
"את מבטיחה לי שתשמרי על עצמך"אמר והחזיק בידי
" אני נשבעת הכל יהיה בסדר" חייכתי ונתתי לו נשיקה קטנה ליד הפה וירדתי מהאוטו אבל הוא צפצף ופתח את החלון
"אני אתגעגע אליך, אני אתקשר איך שאגיע לחדר אני מבטיח לך" הפריח נשיקה באוויר חייכתי והוא הלך
" את אוהבת אותו" שמעתי קול מאחורי, יונתן
"סליחה?" הייתי המומה
"את שמעת אותי,את אוהבת אותו?" שאל שנית
"בתור מפקד שלי.. בטח שאני אוהבת אותו" ניסיתי להתקדם אבל צלעתי
"בואי מאמי אני אעזור לך" תמך בי עם ידו והוליך אותי לכיוון היחידה, והכניס אותי לאחד החדרים והושיב אותי על אחת המיטות "אם את צריכה משהו, זה הטלפון שלי " לקח ורשם את הטלפון שלו אצלי "לכל דבר אני פה בשבילך" חייך ויצא
הרשיתי לעצמי באותה השניה לנשום המקום, לשכב על המיטה ולהירגע לעצום עיניים ולא לחשוב על כלום, פשוט להירדם

"אעהאעה" צרחתי מתוך שינה ובאותה השניה יונתן נכנס אל בחדר
"אלמוג אלמוג.. את פה הכל בסדר" חיבק אותי אליו והתחלתי לבכות, כל החזה שלו נרטב ממני
"מה..מה אתה עושה פה" גמגמתי מתוך בכי
"אני ישבתי ליד החדר עישנתי סיגריה רציתי לדעת שהכל בסדר.. ואז שמעתי אותך צורחת אז נכנסתי" חייך אלי ממשיך לחבק אותי ומלטף את גבי שארגע
"את רוצה לצאת לעשן, שתירגעי יותר" הנהנתי ויצאנו לבחוץ לא רציתי להיות ליד אף אחד,לא רציתי להראות חולשה חוץ משני ומורן אף אחד לא ראה אותי בוכה שמה
"בוא איתי" אמרתי לו והתחלנו להתקדם בשקט לכיוון המקום שאף אחד לא מכיר , המקום שלי ושל נתנאל, הלכנו לשמה בשקט והתיישבנו לנו בלי לעשות רעש "ספר לי על עצמך קצת"
" אוקיי אני יונתן, אני בן 22 נפלתי מטייס, רווק, שחום עיניים ירוקות, שיער חום אני גר בראשלצ, אהה וזהו, מה עוד את רוצה לדעת" חייך וחייכתי אליו חזרה " תורך עכשיו" אמר לי תוך כדי שהדלקתי את הסיגריה
"ממ אוקיי, אני אלמוג, בת 20 מאשקלון, רווקה בלונדינית עיננים כחולות, גרה עם ההורים, יש לי 2 אחים גדולים, וכלב פקינז מושלם בבית" חייכתי אליו
"נעים מאוד להכיר אותך אלמוג" הושיט את ידו
"נעים מאוד להכיר אותך יונתן"חייכתי אליו גם ונתנאל בדיוק התקשר, לא היה לי דחוף לענות לו, פשוט סיננתי
5 דקות אחרי זה הייתה עוד שיחה, מהמפקדה של היחידה " אני חייבת לענות לזה מאמי אני מצטערת"
"הלו?" שאלתי
"מאמי זאת שני.. יש הקפצה, את הסקיפרית התורנית, יואב פה לידי הוא אמר שהוא יחליף אותך, רציתי רק לקבל את האישור שלך"
"לאלא הכל בסדר אני מרגישה טוב, תכינו את הספינה אני 3 דקות מגיעה, תגידי לו תודה אבל אני אצא" חייכתי ונעמדתי, יונתן הביט בי במבט שואל, " רוצה לצאת להפלגה?" שאלתי וחייכתי
"אני? באמת? זה בסדר, אני עוד חדש.." חייך חיוך קטן ומתרגש כמו ילד
"כן גם ככה אתם צריכים עכשיו לצאת להכל להבין וללמוד, אבל בוא חייב למהר זאת הקפצה, אנחנו צריכים גם לעשות כמה דברים, יש לנו 10 דקות לצאת"אמרתי והתחלתי לגרור אותו בצליעה
"טוב אז תעלי" חייך והתכופף
קפצתי על הגב שלו והוא התחיל לרוץ ואני רק צוחקת
הגענו לכניסה ליחידה וביקשתי שיוריד אותי ואז נכנסו במרחק אחד מהשני
"מה קרה? איזה הפלגה יש ?"
"צריך להפליג לכיוון הגבול, צריך לצאת עוד דקה" אמרה ומיהרתי בשארית כוחותי לספינה
"קדימה תתנתקו, יונתן לך בבקשה תעמוד ליד מורן היא תראה לך איך מתנתקים ומסדרים חבלים"אמרתי והוא שם חגורה ויצא אליה
אחרי 5 דקות כבר היינו מחוץ לנמל
הייתי שעה על ההגה, ואז מורן אמרה שהיא תחליף אותי שאנוח קצת, ואם יקרה משהו היא תעיר אותי
הנהנתי וירדתי למטה, לא לפני שחיבקתי אותה והיא לחשה לי באוזן שאני צריכה לספר לה כמה דברים גיחחתי וירדתי למטה