מסווגת – הקדמה

שמי הוא לילי בלו .
שעריי שטני חום עם גווני בלונד, עיניים חומות ושפתיים בצבע הדובדבן .
בעוד מספר שבועות אחגוג את יום הולדתי ה – 16 בפנימייה האזורית, לפה מגיעים ילדים ונערים אשר רוב ההורים שלהם זרקו אותם לפה, אבל המקרה שלי הוא שונה – הוריי מתו מסיבה לא ידועה בהיותי בת שנה .
רוב בני המשפחה לא רצו לאמץ אותי ואלה שרצו, לא יכלו בגלל החוק, ולכן הגעתי לכאן .
הפנימייה מתוחזקת על ידי כמה ערים שנמצאים באזור, ולכן יש להם מספיק כסף כדי לטפל בכל הילדים כאן – להעניק להם אוכל, בגדים, מקום לישון, כיתות למידה וכו' .
ליום ההולדת החמש עשר שלי קיבלתי מסבתי טלפון נייד, הדבר היחידי שהפנימייה לא דואגת לו .
בעצם גם לא יכולתי לעשות איתו דבר – מחוץ לפנימייה לא היו לי חברים שאתקשר אליהם או אשלח להם הודעה, אז פשוט שיחקתי בכל מיני משחקים שהורדתי לנייד וצלצלתי לסבתי מדי פעם, אני יכולה לומר שזה עיסוק דיי טוב בזמן שאין לי מה לעשות .
חבר ? אין לי .
בשנה שעברה הגיע לכאן נער חדש, מסתורי, אחד שמתרחק מכולם ונמשכתי אליו מהרגע הראשון שראיתי אותו, הייתי סקרנית לדעת מה הקטע שלו . אבל עדיין לא יצא לנו לדבר, בשיעורים שיצא לנו להיות ביחד הוא היה יושב בשולחן בסוף הכיתה, לגמריי לבד ומיד כשצלצל הצלצול הוא היה יוצא מהכיתה ראשון .
סם האגאס שמו .