מסווגת – פרק 1

" לילי ! "
יום שלישי היום, לכל יום בפנימייה יש כינוי, רובם על פי הקפיטרייה, היום זה יום טייק אווי – כלומר לא נשארים לאכול בקפיטריה, לוקחים את האוכל לחדרים . הסיבה : הריח הנוראי שמדיף מהמטבח בגלל הטבחית שבאה רק בימי שלישי, משהו נורא .
נעצרתי במסדרון עמוס התלמידים כדי לבדוק במבטי מי קרא לי ולפתע יד חמימה לפתה את ידי וקפצתי ממקומי, ועד מהרה נשמע צחוקו המתגלגל של הארי .
" הארי ! זה לא מצחיק ! " צעקתי עליו והוא המשיך לצחוק .
הארי ואני לומדים כמעט ברוב השיעורים והוא נער כזה שאוהב להשתעשע, וזה דיי כיף שיש לפחות אחד כזה בשכבה .
יד נגעה בכתפיי, הסתובבתי וראיתי את קאלי " היי לילי " היא נעמדה מולנו וסימנה לי ללכת איתה .
" את באה ? " שאלה אותי ואני הנהנתי ונפרדתי לשלום מהארי והוא רק הרים את ידו לשלום .
" אני רואה שיש בינך לבין הארי קרבה " היא צחקקה ואני דחפתי לה מרפק " שלא תחשבי על זה אפילו "
" למה ? הוא ממש חמוד "
" הוא לא הטעם שלי "
" אאוץ' . זה אומר שהטעם שלי גרוע ? "
" על טעם וריח אין להתווכח " משכתי בכתפיי ולכנסתי אלייה את מבטיי וראיתי שהיא מגלגלת עיניים .
" אז מי כן הטעם שלך ? "
חפשתי במבטיי אותו, את אותו אחד שמצליח לגרום ללב שלי לפעום במהירות כשאני רואה אותו . ששערו החום ועיניו הכחולות גורמות לי להשען על משהו ולהאנח תוך כדי שאני בוהה בו . לחפש אותו כמו מטורפת אחר הלימודים במעונות של הבנים וסביב הפנימייה בניסיון לראות אותו . את סם .
הוא נשען על אחד הלוקרים ובהה בתקרה, ליבי קפץ משמחה כשראיתי אותו ושמעתי את קאלי לוחשת לי " הוא ? האגאס ? את לא רצינית "
" ראית אותו פעם בלי חולצה ? "
היא משכה בכתפייה " לא ואני גם לא רוצה . אומרים שהוא עבריין יתום "
" כן בטח . מי בדיוק אומר את זה ? "
" כולם "
עצרתי במקומי ובהיתי בו, שמעתי את קאלי נאנחת " את יכולה להמשיך לבהות במוזר, אני הולכת לכיתה "
" תהני " הנפתי את ידי ונשענתי על אחד הלוקרים כמוהו . ידיו היו תחובות במכנסיו והוא נשען שם כאילו חיכה למשהו, או למישהו . התחננתי בליבי שיפנה אליי את מבטיי, אפילו לדקה, ואז כאילו שמע את בקשתי, הפנה את מבטו אליי והתמקד בלהביט בי, מבטנו נפגשו ומיד מיהרתי להסיט את מבטיי .
שמעתי את הצעדים הכבדים שלו בגלל נעלי הטימברלנד שלו ואז אוויר קר נושף עליי .
הרמתי את מבטיי וראיתי אותו, עומד כמה סנטימטרים על ידי, שעון על הלוקר שהיה על ידי .
" היי " מלמלתי ורציתי שהאדמה תבלע אותי באותו רגע . לא ידעתי אם אני נראית מספיק טוב, האם דיברתי בטון בטון מתאים ועוד הרבה דאגות צצו בראשי .
" היי " הוא החזיר לי בטון רגוע ואז תחב לידי פתק ולחש לי שנייה אחריי זה לאוזני " תפתחי את זה בארוחת הצהריים " ומיד נסוג ממני וצעד לכיוון כיתתו .
הפתק הראשון שלי מסם . הפעם הראשונה שאנחנו מדברים .
נמסתי באותו רגע והייתי כל כך מאושרת, אפילו הדבר הכי מבאס בעולם לא היה יכול לבאס אותי עכשיו .

נשרים חגו מעל עץ הדקל הגבוהה ששם סם קבע שניפגש, הפתק שלו היה :
" היי לילי, אנחנו צריכים לדבר . תיפגשי אותי על יד עץ הדקל הגבוהה אחריי הלימודים . אחכה לך .
– ס' "
שמתי עליי את השמלה היחידה שהייתה לי, והיא הייתה שחורה ויפייפיה והתאמתי לה נעלי בובה שחורות עם פפיון . רציתי לעשות רושם עליו, ושנדבר יותר, ואולי אפילו אצליח למצוא חן בעיניו .
ראיתי אותו שעון על עץ הדקל ופניו לעבר הפנימייה, מחכה לי וכשראה אותי נעמד בחיוך רחב .
החיוך הראשון שהיה מכוון אליי, התרגשתי כל כך ורעדתי בהליכתי אליו .
כשהייתי קרובה אליו והיה ביננו מרחק של כמה סנטימטרים הוא אחז בידי, ואני קפצתי מאושר בתוך תוכי . " אנחנו צריכים לדבר, אבל לא כאן . לא הייתי צריך לעכב את זה כל כך "