מעורב || HP – פרק 8

~דראקו~

התנתקתי מהנשיקה עם פנסי. ״אני אוהבת אותך, דראקו.״
״אני לא,״ מלמלתי.
״תיזהר,״ היא אמרה בקול שעלה בקושי על לחישה. ״אם אתה רוצה שאני אעצור את השמועות אתה צריך להיכנס לזה עד הסוף.״
״למה את מתכוונת?״ תהיתי.
״אתה עוד תראה,״ היא אמרה במסתוריות, וגררה אותי לאחד מארוני השירות של פילץ׳. ישבנו שם מחובקים. הרגשתי בחילה כל פעם כששפתינו נצמדו, ולאט-לאט היא נרדמה בידיי. לא טרחתי לנשוק למצחה. הערתי אותה בטפיחה קלה על ראשה.
״אני לא רוצה שזה ייפסק, דראקו,״ היא לחשה ונישקה אותי שוב, הפעם בתשוקה רבה יותר. הבנתי שאני צריך לעבוד קשה על היחסים שלי איתה, ולכן לחשתי כל הזמן באוזנה כמה שאני אוהב אותה. בסביבות אחת וחצי בלילה נגררנו לחדר המועדון ביחד, נרדמים על אחת הספות כשהדבר היחיד שמאיר את החדר זה האור הירוק הקלוש מהמנורות.
האם אני באמת רוצה שהיא תעצור את השמועות?

למחרת בבוקר היה יום שבת חמים. המרתפים כמו נזלו מרוב חום, וכל תלמידי סלית׳רין פנו החוצה אל המדשאות, טובלים את רגליהם במי האגם ומשליכים פיסות טוסט לדיונון הענק, שתפס תריסר חתיכות באחד מידיו התמנוניות.
פנסי העלתה את הרף עם כל שעה שעוברת. היא הכריחה אותי להישאר למטה, לנשק אותה ולהתכרבל על הספה ביחד. מרוב שהיה לי חם הורדתי את חולצת הפיג׳מה שלי, ונשארתי רק עם גופייה ומכנסיים קצרים. פנסי נשכבה על חזי ונרדמה.
לא יכולתי שלא להיאנח. זה כמו כלא, חשבתי. מצד שני, כל התמונות נעלמו מהמסדרונות, והדבר היחיד שהדהד ברחבי בית הספר הוא שדראקו מאלפוי ופנסי פרקינסון יוצאים.
כמובן שזה גרם להרבה פיות לחייך בבית גריפינדור. ״מאלפוי ופרקינסון! כמה מתאים!״ ; ״איכס, איך הוא הסכים לה בכלל?״
ובשלב זה הם היו פוצחים בשירה של דראקו-ופנסי-יושבים-על-העץ.
אבל הדבר שגרם ללבי לכאוב יותר מכל דבר אחר היה המבטים שהוויזלית נעצה בי בכל פעם כשחלפתי על פניה. מבטי עצב, מבטי ייאוש, כעס. לפעמים בעת ובעונה אחת. הרגיז אותי שאני לא מבין את פשר הבעותיה.
אחרי חמישה ימים שהעניינים נמשכו כך, אני ופנסי כבר ממש היינו צמודים. הלכנו לשולחן האוכל יחד (היא נישקה אות מול כל בית-הספר, למרבה הזעזוע) הוויזלית הקטנה הייתה ממש לידנו. היא שוב הסתכלה עליי במבט המעצבן שלה. למה היא לא יורדת ממני?
״מקנאת, וויזלי?״ צווחה פנסי ונישקה אותי שוב.
״בואי, ג׳יני.״ אמרה לה גריינג׳ר. ג׳יני. ג׳יני וויזלי. זה השם שלה. משום-מה הוא נתקע לי במוח. ג׳יני. להגיד את השם היה כמו לאכול סוכרייה מתוקה. הוא התגלגל על הלשון ומשם יצא בקול שחייב להיות עדין.
פתאום קלטתי שאף פעם לא שמעתי את שמה בעבר.
״דראקו!״ צרחה פנסי באוזני ונופפה מולי בצלע כבש מטוגנת. ״*שאלתי אותך* אם אתה מוכן למשחק שלך.״
״משחק? איזה משחק?״ שאלתי, מבולבל.
״נו, טיפשון,״ אמרה פנסי ונגסה בצלע הכבש. ״המשחק שלך ביום שני הקרוב. עוד שלושה ימים.״
״מול מי אנחנו משחקים?״
״תגיד לי, לא היית בחיים בחמש שעות האחרונות?״ פנסי אמרה וגלגלה את עיניה. ״אנחנו משחקים נגד גריפינדור!״

***