מרגיש מטורף- סיפור שאני כתבתי, אני לא יודעת אם שווה לי להמשיך…

פרק 1
הוא עומד שוב לאחר, הפעם השלישית ברצף השבוע, ואז הוא כבר יודע מה יקרה, יקראו לאמא שלו ואז שוב כמו תמיד היא תגיד לו שהיא מאוכזבת, הוא לא הבין מה רוצים ממנו, זה לא אשמתו!
אם היו מבקשים ממנו לעשות רשימה של "זה לא אשמתי" זה היה מתחיל כך:
זה לא אשמתי שאמא שלי מתחילה לעבוד בשש אז היא לא מעירה אותו
זה לא אשמתי שפיתאום אני מתעורר בשמונה ועשרה
-זה לא אשמתי שאני לא מוצא תלבושת לבית ספר
וכך עוד ועוד…
הוא ניסה להסביר זאת למנהל ולאימו, אבל ללא הצלחה, ועכשיו מה שחשוב זה למהר, אחרת הוא שוב ירותק שעה שעתיים ויאחר לחזרות לסרט ואז יגידו לו שהוא לא רציני ויחליפו אותו במישהו אחר!
נכון, יש דרך שבא הוא יוכל להיות מסודר, ולא לחשוש מריתוקים, והכריז בכיתה שהוא משחק בסרט ואז כולם יואהבו אתו! כולל יולי שתמיד משכנעת את המורה לא להעניש ילדים שמאחרים אבל לא! היא לא משכנעת את המורה של לרתק אותו! למה? פשוט מאד! כי הוא לא שייך למקובלים! להמרות שאם היה רוצה הוא היה מצליח בקלות!רק להגיד שהוא משחק בסרט!
אבל לא, הוא לא יאמר את זה, זה הסוד שלו, הסוד, החיים שלו שמחוץ לבית ספר המקום שהוא הכי שונא בעולם.
שיט! נשאר דקה לצלצול והוא עדיין בדרך!!! הוא עצר לרגע מתנשף לסדר את חולצתו ואז הוא שם לב שהוא בלי תלבושת…
איך יכולתי לשכוח! סינן בכעס בין שיניו.
אצל המור שלו לשכוח תלבושת זה הדבר הכי נורא בעולם! עדיף בכלל לא לבוא לבית ספר וזהו ככה גם הוא יוכל לעשות חזרה על סצנות ולהמשיך לשנן משפטים.
ובפניה חדה הוא חזר לביתו בריצה.

פרק 2

אוקיי, הוא בבית עכשיו מה הוא יעשה?
יש לו כמה אפשרויות,
*להתבטל מול הטלוויזיה
*לעשות שיעורי בית.
*לשנן משפטים לסרט.
ומה שהכי קל זה להתבטל אז זה מה שנרי החליט שהוא יעשה,
"נרי!" שיטטטט אמא שלי הגיע! מה אני אגיד לה? ששוב פעם שכחתי תלבושת?
"נרי! אתה בבית? אני יודעת שכן! התיק שלך זרוק כאן!" למה שכחתי להחזיר אותו למקום??????
"כן! אני בבית! אני לא הרגשתי טוב, הראש שלי כואב! " שיקרתי.
"אז מה אתה עושה מול הטלוויזיה?! לך מיד לישון אני הכין לך תה!"
אין מה לעשות, אמא תסתכל אם אני אישן, אז מה שאני אעשה זה לקחת את הדפים שיש בהם את המשפטים לסרט ואחביא מתחת למיטה ואשנן.
"נרי! אתה יודע שאתה משלים שיעורי בית! זה שכואב לך הראש לא אומר כלום!"
אני באתי להגיד שאני לא יודע מה השיעורים אבל אז היא אוסיפה, "אור הביאה לך!"
אוקיי, אני לא יכול להמשיך את הסיפור בלי להגיד לכם מי זאת אור, אור היא ילדה שקטה ולא מקובלת והיא איתי בכיתה, היא היחידה שמדברת איתי ומשום מה אני חושבת שבגלל זה היא לא מקובלת, אני ניסיתי להסביר לה את זה פעם אבל היא לא הקשיבה לי.

נרי? אור שאלה, בזמן שהיינו באמצע תרגיל מסובך בחשבון.
"כן?"
"אני יכולה להגיד לך משהו?"
"ברור"
"כבר הרבה זמן שאני אני מרגישה…" לא כל כך הבנתי מה היא רוצה ממני, יכול להיות שהיא מנסה להגיד לי שהיא רוצה להפסיק לדבר איתי? אחרת אני אשבר סופית…
" אני חושבת ש…" היא עוד פעם ניסתה להגיד אבל לא הצליחה….
"כן?" ניסיתי קצת לזרז את העיניינים, אם מה שאני חושב באמת נכון אז אני רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר…
"אני חושבת שאני או-אוהבת או-אותך…."אור פלטה בגמגום
מה??? לזה לא הייתי מוכן!!! מה אני אמור להגיד???
"אההה…" אלוהים היא פשוט הדביקה אותי בגמגום שלה….
אור השפילה את עיניה, היא נראתה כאילו הוא עומדת לבכות…

פרק 3
עבר כבר שבוע מאז שאור הייתה אצלי ואני עדיין לא יודע מה לענות לה, אני פוחד שהיא תשנא אותי אם אני אסרב להיות חבר שלה, לביינתים אנחנו מדברים כאילו לא קרה כלום אבל ביא טורחם לשלוח לי רמזים וסימנים מידי פעם.

לביינתים בחזרות לסרט הולך לי די טוב, אני אבור לגלם בו נער יתום מאב ואם בן ארבע עשרה שגר ברחוב ומתפרנס מניגון בגיטרה שאותה קיבל מחבר.
אתמול פתחתי לי מייל וישר שראיתי את גוגל+ נדלקתי, והתחלתי להתכתב בשם בדוי (ג'יימס, על שם אבי ז"ל שזכיתי להכיר רק עד גיל שנתיים ואז הוא נהרג ביגוע שנערך על ידי המחבלים.)עם נערה בשם אריאנה אשר היא בת גילי, היא די חמודה כששמעה שאני אוהבת לצייר היא נדלקה וישר שלחה לי תמונה שלה (שקצת מזכירה את סלינה גומז…) וביקשה שאני אצייר אותה ואני לא יכולתי לסרב והסכמתי.

בבוקר אני התחלתי לעשות את הפסים הבסיסיים, אני אמרתי לה שאני מתכוון לסיים את זה עד הערב אז אני אדחה את השיעורי בית בחשבון למחר למרות שאני יכול לגמור אותם תוך כמה דקות, אני מצויין בחשבון, לא שזה אכפת למישהו.
מה שמזכיר לי שקיבלתי מאה במבחן שהיה לאחרונה בחשבון, אבל כשהמורה אמר; "אני מאד מאוכזב מהמבחנים כרגיל, רק אחד קיבל מאה וזה נרי, כל השאר מתחת לתישעים" במקום לקבל כל הכבוד מהתלמידים מה שקיבלתי זה קריאות "י'חנון!", רציתי לברוח באותו רגע אבל אז גם היו קוראים לי פחדן ובכיין אז העדפתי להתעלם ולהתנחם בעובדה שעד סופשנה כשהסרט יצא לאור אז כולם יתחננו שאני אדבר איתם! אבל לא! אני לא אתייחס! אלא רק אצחק להם בפרצוף!

קיבלתי הרגע הודעה מאריאנה, וזה מה שהיה כתוב שם :'היי ג'יימס שבוע הבא אני חוגגת יומולדת 14, יש סיכוי שתבוא? אני אשמח מאוד! תודיע לי אם כן ואני אשלח לך את הכתובת!'
מה אני אמור לענות לה? אם אני אבוא היא תראה איזה אפס אני ואם אני לא היא תשנא אותי! כל הכבוד! עכשיו יש שני בנות שאני צריך לענות להן תשובה! למה הכנסתי את עצמי???

פרק 4

ועוד פעם, אחרי יום שלם של לימודים ומבחן בהיסטוריה אני חוזר אל הבית הריק , ולמחשבות על אריאנה ואור, את אור החלטתי לביינתים לדחות, ואז אני אחשוב יותר של אריאנה, אם לבוא אליה או לא, וגם, אם אני מגיע ליומולדת שלה אני צריך לחשוב על מתנה שווה, ובואו נדחה גם את זה ונחשוב על מה לאכול עכשיו…
לבסוף החלטתי להכין צ'יפס ושמתי לי בצד מלאא קטשופ, אני צימחוני ולכן אני לא אוכל בשר, ומידי פעם, כאשר אני רואה אנשים עושי זאת, אני מקיא, זה דוחה אותי! כאילו מה? חסר להם אוכל?.
גם אח'שלי ואמ'שלי צימחוניים בהשפעתי, אבל אחותי הגדולה, (בת 20) לא צימחונית, היא אומרת שכל העסק הזה טיפשי לגמרי…
,תוך כדי שאכלתיחשבתי קצת על אריאנה, מסכנה היא בטח מחכה לתשובה שלי, אני לא מבין מה הבעיה שלי להגיד לה כן…
בעצם אני כן יודע, כדי שלא תחשוב על דברים רעים אבל בעצםאין בי בעיה שבגללה היא תחשוב שאני אפס! אז למה אני מכניס שטויות לראש שלי?
בגלל מה שחושבים עלי בכיתה? כנראה… אז אם כן למה אור אוהבת אותי?לפי מה שאני זוכר זה שמתחילת השנה הראשונה שלי עם השיכבה אז היא התייחסה אלי יפה… ורוי, מלך הכיתה ישר התחיל להשמיץ אותי, ואז ישר כל הכיתה כמו השפוטים שלו… מלבד אור…
אז במה היא בעצם שונה מכולם?ואז בהחלטה של רגע אני שלחתי לה סמס "אור את יכולה לבוא אלי היום?" והיא ישר ענתה לי שהיא תשמח ועוד שעה היא תהיה אצלי.
ולאריאנה אני שלחתי גם הודעה ורשמתי בה" אני אשמח לבוא ליומולדת שלך!רק תמסרי לי תאריך וכתובת." וכעבור כמה דקות קיבלתי ממנה תשובה.
כעבור שעה אור באה אלי, היא ניראתה יפיפיה כל כך מה שגרם לי לרצות להגיד לה שאני רוצה ואשמח מאד להיות חבר שלה, אבל עצרתי את עצמי ושאלתי אותה "אור, את שונה מכל הכיתה, כולם שונאים אותי ואין לי מושג למהורק את מתייחסת אלי יפה, למה?" היא השפילה את עינייה ואמרה בלחש "כנראה כי הם מקנאים בך…"
"אור, אני רוצה את הסיבה האמיתית…" אמרתי בנועם.
"אני חושבת שבגלל שיולי הייתה מאוהבת בך… בתחילת כיתה ז'…" "אבל אני לא מבין! מה הקשר? רוי הוא זה שהתחיל!"
"כי רוי היה מאוהב בה… ביולי…" היא ענתה. והוסיפה מיד, "אז אני מבינה שלא קראתה לי בגלל שאתה רוצה להיות חבר שלי…"
"לא! את לא מבינה אותי נכון! אני רק צריך עוד קצת זמן! בשבוע הבא אני אגיד לך! מבטיח!" כשאני נזכרתי שאמרתי את המשפט הזה זה היה נישמע כאילו אני 50% בעיניין אבל בעצם די ניראלי שזה מתחלק ככה-
50% בלי חברה
25% עם אריאנה( ניראלי שגם היא חותרת לזה…)
25% עם אור
ואז לאחר שאור הלכה ניזכרתי ששכחתי לשאול אותה למה היא אוהבת אותי…

פרק 5
שיט! שיט! שיט! שיט! כבר שמונה וחצי ועוד לא יצאתי מהבית! רק זה מה שחסר לי אני ממש לא עומד שוב להבריז כי אז זה יהיה הפעם השלישית ברצף!
אתקלחתי בזריזות ( אני לא מסוגל להתחיל בוקר בלי להתקלח) ואכלתי ומתי שהייתי כבר בחוץ השעה הייתה תשע,זה לא טוב כי יכ לנו שיעור כפול והמורה ישים לב אם אני אכנס באמצע …
הגעתי לכיתה בדיוק בתשע ורבע וכמובן המורה ניצל את ההיזדמנות והתחיל להצבן אותי… "שמעת אותי?" שאל המורה, "מההה?," גמגמתי, כנראה הוא אמר משהו ואני חלמתי, "אני אמרתי שתשב במקום ועוד איחור אחד שלך הצתרך להזמין את ההורים שלך!" אמר ובא להמשיך לצעוק אלי אך בדיוק נפתחה הדלת ורוי נכנס, נכון. הדבר הצפוי עכשיו זה שיעשו לו גם מה שעשו לי (את המוות) אבל לא! רק אמרו לו לשבת במקום!
למזלי אני עשיתי שיעורים(שלא כהרגלי) כי המורה החל לחלק ריתוקים בשפע לכל מי שלא עשה, ורק זה מה שהיה חסר לי, כי אחרי הלימודים אני צריך ללכת לקנות לאריאנה מתנה (החלטתי בסוף על שרשרת).
אוקיי קניתי שרשרת מפתח זהב מהממת ואני בטוח שהיא תואהת אותהועכשיו מה שנישאר לי זה להיתקלח ולהחליט מה ללבוש, החלק המעצבן…
ונישאר לי רק שלוש שעות עד ליומולדת…! שיטטט
אני אבקש מאמא שלי שתבחר משהו יפה ללבוש בשבילי (אני בוטח בה רק בגלל שהיא מעצבת טובה )

וואו! איזה יפה היא ! הרבה יותר מהתמונה שהיא שלחה לי! אפילו בקושי הצלחתי להוציא היי מהפה שלי! ואני ממש לא נחשב לילד שתקן!
"אתה נרי? וואו אתה כל כך יפה, יש לך עיינים מהממות!" יש לה גם קול מהמםםם
וכן, הרבה אומרים לי שישלי עיינים מהפהנטות, כחולות מהממות, "תודה"עניתי בשקט כי עדין לא התרגלתי הליאה "בא!" היא קראה ומשכה אותי אל תוך הבית טשר היה מפוצץ באנשים "אתה אוהב לשיר? רוצה לשיר אתי דואט?" היא שאלה אותי.
"אני מת על לשיר!" " אז קדימה!" אמרה וזרקה אלי מקרופון,
"אממ מה לשיר?" אוףףף עוד פעם הגמגום המעצבן הזה!
"סתם משהו, מכיר את השיר Payphone של מרון 5?"
"ברור שאני מכיר!"
אז קדימה! אמרה והמוזיקה התחילה להתנגן, ואני זרמתי, מעולם לא שרתי בעייני קהל אלא אם כן המקלחת נקראת…
"היי אחי" בחור אחד ניגש אלי, "יש לך אחלה קול!"
"תודה!"
"מידי פעם אני מנגן בגיטרה בפאב אחד שיש בסביבה אתה רוצה אולי שאניא נגן ואתה תשיר?"
"אוקיי, אני אשמח!"
"אחלה!" אמר ודחף אלי דף קטן שהיה רשום בוא את המספר פלאפון שלו

פרק 6
~כעבור שבוע~

"נרי! חכה לי!" קראה אור בחצי צחוק ודהרה לעברי עם הסוס האינדיאני אשר היה שייך לאחשלי, "אל תשכח שזה הפעם הראשונה שלי על סוס!"

"קדימה!" קראתי, "את מתקדמת נהדר!" , אנחנו בסך הכול חברים שבוע אבל אנחנו לא מראים את זה בכיתה, אני לא הסכמתי שיותר הצחקו עליה מעכשיו…
"בואי נעשה עצירה קצרה" קראתי לעברה, אני מנסה ללמד אותה לרכוב על סוס בערך שעה שלמה , ואני חושב שזה די מצליח לי,יש למשפחה שלי שלוש סוסים,פעם, כשהיינו גרים בכפר אני ואח שלי היינו רוכבים כל יום שעה שעתיים על סוסים יש לו סוס אינדיאני לבן עם כתמים חומים ולי יש סוס שחור מדהים ולאחותי יש סוס לבן, למרות שהיא רכבה עליו רק פעמיים, היא בחיים לא תודה בזה אבל יש לה פחד מחיות היא גם פוחדת מכלב הזאב שלי, ואני לא במין למה! הוא תינוק! וכזה קטן!
התיישבנו מתחת לעץ ושתינו לימונדה קרה , אם פעם יכולתם ליראות אותי כל הזמן עם אוזניות, אז עכשיו אני כל הזמן עם אור, אני כבר פחות מתבייש ממנה ואתמול אפילו הראתי לה כמה מהציורים שלי (בעיקר את המורה לפיזיקה בתור שטן, היא אהבה אותו ככה ואמרה שזה יותר מתאים לו ומשקף את האופי שלו)
"אור? אני יכול לישאול אותך שאלה קצת אישית?
"כן?" היא שאלה בפליאה, היא כבר כנראה התרגלה שחזה שאני לא רציני ועושה מכל דבר צחוק…
"למה את כן רצית להיותל חברה שלי? למה לא נגררת אחרי רוי?" כבר הרבה זמן שאני מנסה לשאול אותה את זהאני פשוט לא מוצא את הזמן המתאים, אור ניראתה לפתע נבוכה, ולאחר כמה שניות אמרה "זוכר את היום הראשון ללימודים?"
היא שאלה ואז הוסיפה, "אז אני רציתי לעשות רושם חיצוני טוב אז הגעתי עם מיני של אחותי וכנראה שהוא היה פרום קצת אז בדרך לבית ספר החצאית נקרעה לי וכולם צחקו עלי, ולא חשבו לעזור לי בדרך כולשהיא" ה יא עשתה עצירה קצרה והמשיכה:" ואז אתה הגעה ונתתה לי מין סיכה ואמרתה לי שהיא תחזיק את הבד" ולאחר מכן היא אמרה "אתה זוכר את זה?"
"לא" עניתי במבוכה וראיתי שהיא מסמיקה , כנראה חשבה שברור מאליו שאני אזכור, פאדיחה, אני חייב להציל את הרגע , "טוב, ניראלי שניגמרנ ההפסקה" אמרתי ונגעתי קלות בידה , והיא חייכה אלי חיוך מקסים

פרק 7

נרי!״קראה אמא שלי בכעס ״אתה יודע מי התקשר אלי הרגע???״ או או אולי המורה סיפר לה שנידר מתי בשיעור?או שהוא אמר לה שאמרתי לו טיפש?
״אמממ לא!״
״באמת?!״אמא שלי שאלה אותי במבט המעצבן שלה
״גן״צייצתי
״לא ידוע לך על שום אפס עגול שקיבלת לאחרונה?״
אופס… אני כל כך דפוק… רגע רגע רגע מתי קיבלתי אפס?!
״לא ידוע לי!״ אמרתי ולאחר כמה שניות הוספתי ״ באיזה מקצוע?״
״חשבון״
״ אבל אני ווב בחשבון!״
״ אני יודעת אז למה קיבלת אפס?״
״אמממ אולי המטה התבלבל?״
אולי אמרה אמא שלי ולאחר כמה שניות צלצל הפעמון
״רק רגע !״ קראתי ורצתי לפתוח את הדלת, זאת הייתה אריאנה גרנדה, כן , המפורסמת
״ ביי נרי! שמעתי שפתחו חנות חדשה של בגדי מעצבים בקניון!באלך לבא מחר איתי?״ היא אמרה וחייכה את החיוך המהפנט שלה
״ אמממ אוקיי !״
״ סבבה אז מחר אצלי בשש״ אמרה ודילגה אל ביתה תוך כדי שהיא שרה לעצמה שיר.
אוקיי יש שני אריאנה בסיפור הזה אז כדי להקל עליכם לאריאלה המפורסמת אני אקרא אריאנה ולבת דודה שלה אני אקרא ארי ותזכרו שבשלב זה אני לא יודע שהן בנות דודות אבל מי שקרא את הסיפור של אריאנה יודע

בדרך לבית ספר עם אור היא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת איתה לקניון בשעה חשמ שש אבל נאלצתי להגיד לה לא כי אני הולך עם אריאנה למרות שאמי לא מבין מה היא מוצאת בי אחרי הכל אני קטן ממנה בשנתיים
״אההה״ אמרה אור באכזבה
״ לא נורא נוכל ללכת מחר״ עניתי לה
״ אני לא יכולה מחר אבל לא חשוב אני אלך עם אח שלי״
״ די אל תהיה כזאת בואי אני אקנה לך ברד״
״ חחח מצחיק אחד אתה חושב שתוכל לקנות אותי בברד אתה כל כך מתוק!״ אמרה ונתנה לי חיבוק
אהמ״ אמר קול מוכר
ישר התנתקתי ממנה
בוא גיחך ואמר״ מצטער שאני מפריע לעם באמצע הרומנטיקה או ציפיתי ממך ליותר ״ ואז הוא התחיל לצחוק כאילו סיפר בדיחה קורעת.

פרק 8
רוי, הילד שאני הכי מתעב בעולם, ומאחל לו רק רע בחיים.
"קדימה תמשיכו להתמזמז! תרגישו בנוח!"
"רגע! אפחד לא יודע על זה בכיתה! כנראה אור לא רוצה שידעו כדי שהיא לא תתבייש יותר! אה!"
"דייי רוייי מה אכפת לך?" אמרה אור בהתחננות, אני לא ארשה שהיא תתחנן אליו!
ובמחשה של שניה הכנסתי לו בוקס לבטן, אני לומד הרבה שנים (מגיל שלוש) קראטה, ולא שווה לאפחד להתעסק איתי,
"אהההה!" צרח רוי "מה אתה נורמלי???!!!!" וברח ממני במהירות, טוב, אולי קצת נסחפתי…
או או, אור ראתה אותי מרביץ…
הסתובבתי אליה והיא הסתכלה אלי בפחד וברחה ממני, אני כל כך דפוק!
"אור! חכי! זה לא מה שאת חושבת!"
מאוחר מידי, היא כבר לא תשמע אותי ואין טעם לרדוף אחריה.
יום מבאס, בסוף נישארתי בבית כי לא יכולתי להראות את הפרצוף שלי ליד רוי ואור וגם לא היה לי מצברוח ללכת לבית ספר.
צלצול
אוףףף מי יכול כבר לצלצל?
"אריאנה!" הייתי די מופתע ת'אמת פעמיים ביומיים זה הרבה.
"היי! כבר שש ועשרה!" היא קראה באכזבה.
"ו….? אה! נכון! שכחתי! אני כל כך מיצטער!"
אריאנה חייכה בעצב ואמרה שזה לא נורא ושכדאי שנלך ונשכח ממה שהיה.
יכול להיות שהיא נעלבה?
ההליכה לקניון הייתה מאכזבת, אפחד לא דיבר, ושנינו בעיקר שתינו ברד ושתקנו, אני חושב שזה קצת אשמתה,אחרי הכל היא הזמינה אותי…

בדרך לבית ספר אני קניתי לי כמה מסטיקים לשיעורים ופגשתי שם את רוי, מה שהזכיר לי את מה שקרה , אני רק הסתכלתי עליו לבניה כדי לראות מה תיהיה התגובה שלו והוא ישר עזב את מה שקנה וברח בבהלה , צחקתי, בפעם הראשונה השבוע, כבר לא ניראלי שיהיו לי בעיות איתו, מה שאני צריך זה לדבר עם אור,אחרת לא תהיה לי סיבה להיות בבית ספר.

היא לא רוצה לדבר איתי, היא מתעלמת ממני כבר שבוע, אני לא מסוגל יותר,אני חייב אותה, אני מרגיש נורא, אתמול אפילו בכיתי, הפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי בוכה זה היה כאשר אבא שלי נפטר, מאז לא בכיתי בכלל, עד עכשיו.
פרק 10

אני יושב בשורה האחרונה בכיתה, אם אני מסתכל ישר אני רואה כמעט את כל הכיתה חוץ ממי שיושב לידי משמאל, אני בצד הכי ימני, אז מידי פעם (ז'תומרת, רוב הזמן) אני חולם בשיעורים שאני מופיע בסופרבול תוך כדי שאני מסתכל בחלון, רגע, איפה הייתי? אה, כו, אני יושב הכי מאחורה, ולמה אני מציין את זה?
כי מתי שאני מסתכל ישר אז אני רואה כמעט את הכיתה, ז'תומרת שאני רואה את אור, היא יושבת מולי עם גב זקוף והשיער השחור הגלי שלה גולש על הכתפיים, היא כל כך יפה, וכמו שאמרתי מקודם, אני לא מסוגל בלעדיה…

אני מופיע בסופרבול והקהל צועק בהתלהבות, "נרי! נרי!" אני מתלהב ושר בכל הכוח והם ממשיכים, "נ – ר – י! נ – ר – י!"
"נרי!" הקול הזה די מוכר לי! איך פתאום הוא בקהל?
"נרי!" הקול הזה עוד פעם! אבל הפעם יותר בנימה של כעם.
וגם היתה צעקה שלא כל כך הבנתי "אפשר לשפוך עליו מים?" היא הייתה בנימה של התלהבות, וגם הקול הזה היה מוכר לי.
"נרי!!!" הפעם זה היה ממש צעקה שאפילו אני התעוררתי, התעוררתי? ז'תומרת נירדמתי?
"בוקט טוב!" המורה צעק בכעס "טוב שניזכרת להתעורר! מחר אמא שלך באה לבית ספר! אני רוצה לדבר איתה!" אואו רק זה מה שהיה חסר לי "ותוציא את המסטיק מהפה!אין לך אפילו נימוסים!"
"אוקיי" נאנחתי וקמתי לעבר הפח כדי לזרוק את המסטיק ובדרך הסתכלתי על אור וראיתי שגם היא מביטה בי אבל כשראתה ששמתי לב היא הסיטה את המבט שלה והתחילה לכתוב משהו במחברת שלה לזאת שיושבת לידה, ירקתי את המסטיק לפח, זה היה המסטיק האחרון שלי, אז לא יהיה לי לשעה האחרונה..

לא היה לי עצבים ללכת לבית ברגל אז התקשרתי לנהג הפרטי שלי כדי שיחכה לי בסיום הלימודים, אני מת עליו, הוא מצחיק, והוא גם יודע להקשיב, הוא גם תמיד שם לב אם אתה במצברוח רע, ולכן כאשר ניכנסתי ללימוזינה הוא ישר שם לב למצברוח שלי ושאל אותי מה קרה.
"כלום"ניסיתי להתחמק.
"בחורה?" המשיך לחקור.
"איך אתה יודע?" התפלאתי.
"דבר ראשון, אני מכיר אותך שנים, דבר שני, אני ראיתי איך הסתכלת על הנערה שמה, אני יכול להבין אותך, היא יפה!"
אנחנו המשכנו לנסוע בשתיקה זמן מה ואז הוא הוסיף "קרה בייניכם משהו? אתה רוצה לדבר על זה?"
"לא" אמרתי ואז הגענו לבית שלי, פתחתי את הדל של המכונית והתחלתי ללכת לעבר הבית.