משנאה לאהבה? פרק 29(:

פרק 29:
"אני נכנס" צעק מתן
"תרים את הרגליים!" לחשתי לאביאל
"קרה משהו?" שאלתי אותו שיצאתי מהתא
"לא, סתם הלכת להרבה זמן" חייך ונישק אותי "לא יכולתי להתאפק לא לראות אותך כמה דקות"
מנקודת המבט של אביאל:
מסכן לא ראה אותה כמה דקות! לא ראיתי אותה חודשיים, מה אתה מתבכיין!
פתאום הפלאפון שלי צילצל 'לילה ומיטה קרה….' שיט שיט שיט.
"מזה?" שאל המתן הזה
"לא יודעת לא שמעתי כלום" אמרה תאיר
"יש פה מישהו? מישהי?" צחק
"כן.. אני" אמרתי בקול של ילדה
"אה, סליחה" אמר מתן
הם יצאו מהשירותים ואני יצאתי אחריהם, חזרתי לחדר אוכל.
"איפה היית חיפשתי אותך!" צעקה עדן
"תירגעי הלכתי להביא את הפאלפון מהחדר" שיקרתי והסתכלתי על תאיר

********
אני ועדן הלכנו לחדר שלה כי בר הביא את יובל לשם.
"אני פשוט מאוהבת בך" אמרה עדן וקפצה עלי בחיבוק
"גם אני" חייכתי חיוך מזויף, אני לא מאוהב בה ולא נעליים, הייתי מאוהב בה וזהו.
"אתה לא חושב שהגיע הזמן לשלב ב'?"
"אני לא חושב.." עניתי
"נו, אביאל לא עשינו הרבה זמן!!" אמרה
"עדן אני עייף חאלס" אמרתי ונשכבתי על המיטה שלה.
"אוף איתך" אמרה ונשכבה לידי.

מנקודת המבט של תאיר:
אני עם מתן וחושבת על אביאל, הנשיקה שהייתה לא מרגיעה אותי.
"היי אהובתי" חייך מתן ונכנס לחדר
"היי" פיהקתי
"אני ישן איתך היום" חייך
"כיף לי" חייכתי
התרכבלנו מתחת לשמיכה, מתן באמת נסיך, וגרם לי לשכוח את אביאל לתקופה קצרה… אבל כנראה שזה לא זה.

בוקר-
מתן הלך מוקדם בבוקר כי היה לו שעת אפס, אני בינתיים התארגנתי, שמתי שרוואל שחור לבן כזה וחולצת בית ספר לבנה, נעלי בובה שחורות לקחתי את התיק שלי ויצאתי.
יובל הייתה כבר בבית ספר, התיישבתי לידה, המורה נכנס והתחיל ללמד
*****
"שלום, אני צריכה את תאיר" נכנסה הפסיכולוגית של בית ספר לכתה
"קחי אותה, היא במילא לא עושה כלום" אמר המורה, יצאתי מהכתה והלכנו לחדר שלה.
אני לא סובלת פסיכולוגים!!!!
התיישבתי על הכיסא והיא מולי והייתה שתיקה
"שתיים יכולים לשחק תמשחק הזה!" אמרתי בכעס
"איזה משחק?" שאלה ברוגע
"יואו אני לא אוהבת איך שאת מדברת את רוגעה מדי"
"גםאת צריכה את זה.. את הרוגע"
"טוב נו מה את רוצה?" שאלתי
"לדבר איתך"
"אז דברי…" נאנחתי
"מה תאיר? מה שלומך איך פה?"
"מצוין, יופי סיימנו אפשר ללכת?" שאלתי
"את בורחת לי, אני קולטת עליך.. תספרי מה עובר עליך"
"טוב נו מה יכול להיות גרוע יותר מזה" נאנחתי והתחלתי לספר לה….