ARIA
טם טם טם

מתוסבכת – פרק 11

ARIA 09/07/2016 1351 צפיות אין תגובות
טם טם טם

שישי היום, מה שאומר שאין בית ספר, מה שאומר שסוף סוף קצת זמן לעצמי. פתחתי את האייפון ומצאתי הודעה מעומר; ׳היי גל, תקשיבי אני חשבתי על זה, ועם כל מה שהיה בזמן האחרון לא יצא לנו לדבר, אני צריך שיחה עם חברת הנפש שלי, רוצה ניפגש היום בערב?׳ קראתי את ההודעה והדבר היחיד שעבר לי בראש זה עד כמה הילד הזה הוא המלאך השומר שלי, כי עם כל מה שקרה אתמול, הוא לא היחיד שזקוק לחבר נפש עכשיו. ׳תאמין לי, בול בזמן הגעת. נפגשים היום בערב אצל אופק, נצא לסיבוב׳ שלחתי לו והתרוממתי מהמיטה. נעמדתי ומעדתי מעט במקום, עייפות של בוקר. צחצחתי שיניים וסידרתי את השיער בעודי ניגשת לארון ופותחת אותו, מחפשת עם העיניים מה ללבוש.
נעמדתי מול המראה, לבשתי שורט ג׳ינס עם גופייה שחורה, לא אני לא יוצאת לשום מקום, פשוט אם אשאר עם פיג׳מה אני ארגיש מסריחה או משהו כזה, בכל זאת שישי היום. יצאתי לכיוון הסלון אבל ריח השניצלים משך אותי למטבח, מוזר היה לא למצוא שם את אמא. ״אמא!״ צעקתי כדי שהצעקה תהדהד ברחבי הבית בתקווה שתשמע. ״גל אני בחוץ״ אמרה. כנראה מעשנת או משהו. חזרתי לחדר וקפצתי על המיטה לכיוון הפלאפון המהבהב. אופק מתקשר. ״הלו?״ שאלתי וחיכיתי לתשובה. ״היי גל מה קורה? את באה אליי הערב נכון? שמעתי שאת ובר קצת במתח ואני לא יכול יותר להקשיב לה, בקטע טוב כן. אז אני באמת מתחנן שתגיעי הערב ותסדרי איתה את העיניינים״ ביקש אופק בקול מתחנן. ״אל תדאג אני אהיה שם״ אמרתי בחיוך, אופק מצחיק אותי סתם מדרך הדיבור שלו. ״מעולה אחותי נתראה שם״ אמר וניתק את השיחה.
אוקי אני מנסה מלהתחמק מהחשיבה על זה, אבל לעזאזל אור פאקניג נישק אותי אתמול ובמקום להרגיש בעננים אני מרגישה מובכת במובן הרע של המילה, כאילו הייתי שיכורה, וקמתי עכשיו בזיכרון של משהו שאני מתחרטת עליו, אף פעם לא דמיינתי את זה ככה. מכירים את ההרגשה הזאת שאתם מחכים ממישהו או משהו לקרות, ואז כשזה קורה זה פשוט לא עומד בציפיות שלכם, ומאכזב. אותו דבר. חשבתי לעצמי שזה יקרה כשנהיה מאוהבים אחד בשני. כמה פתטי אה? אבל כשזה קרה, זה רק הבהיר לי אחת ולתמיד, שאני כבר לא מעוניינת בו, כל רגש שהיה לי אליו אבד, נעלם, התפוגג. לעזאזל אני הייתי מאוהבת בבנאדם הזה שנים, הגיע הזמן מצד אחד. אני לא אמורה להרגיש פספוס ענקי אבל? כל הזמן הזה להיות מאוהב במישהו שלא שם עליך חצץ ולא קורה בניכם כלום, כל חשיבה, חיוך, מילה שיצאה מימני אליו, לא השיגה את מבוקשה. אבל יודעים מה? הפספוס הוא ממש לא שלי, אני איבדתי אדם שלא אוהב אותי, הוא איבד אדם שאוהב אותו, פספוס שלו.
אבל מה אני עושה עכשיו עם בר? ורות- פאק רותם! הרמתי את הפלאפון שלי וישר חייגתי אליה. לא דיברתי איתה מהיום האחרון של הלימודים.
״הלו?״ נשמע מהצד השני של הפלאפון. ״רותם! תגידי לי את אמיתית? למה את לא מתקשרת?״ שאלתי קצת בדאגה וקצת בכעס. ״או הי גל, סתם שבוע מעייף, מה עושה?״ שאלה. ״כלום. תרתי משמע, שוכבת במיטה.״ אמרתי והרגשתי מבוזבזת, אבל היי, סוף סוף זמן לעצמי. ״אממ.. שמעי את בסדר?״ אמרה לפתע. ״אני בסדר, למה קרה משהו?״ שאלתי בחשש. ״אז זהו שאני לא יודעת, שמעתי את הבנים מתלחששים אתמול לקראת הסוף של יום ההולדת של רון, והשם שלך נאמר שם כמה פעמים. לא יודעת על מה הם דיברו״ אמרה. ״אלו הבנים, לכי תדעי. מעניין אותי אבל למה. לא חשוב, תקשיבי רגע, את במקרה -ותעני בכנות! את במקרה בקטע של בן?״ שאלתי אותה במהירות. ״אני מה? מה? מאיפה הגיע לך הרעיון הזה?״ שאלה בהתגוננות. ״ידעתי! בגלל שיעורים לא באת לנשף, אעלק נותנת לבן ודניאל להיות ביחד, קדושה מעונה. ידעתי שזה בגלל שלא יכלת לראות אותם ביחד״ אמרתי בגאווה. ״לא גל, אני רצינית, באמת מאיפה הגיע לך הרעיון הזה, את יודעת שאני בקטע של רועי כבר חצי שנה כמעט״ אמרה באדישות. ״אה, אמ.. אופס. חשבתי שחכת מימנו אני יודעת, מה לך ולי״א אמרתי בבאסה, באיזה שהוא מקום, התאכזבתי שרק אני נמצאת בסיטואציה מתוסבכת. ״אמרתי לך כבר גל, בסיפרייה זה קרה. תגידי את מקשיבה לי בכלל?״ שאלה קצת נסערת. ״מצטערת, האמת אני קצת מבולבלת היום.״ התוודתי. ״כן, אחרי נשיקה כזאת, איך אפשר שלא״ אמרה כבדרך אגב מה שרק גרם לי להגיב בקיצוניות יותר ״אחרי מה? מה! איך את יודעת? מישהו סיפר לך או משהו?״ שאלתי לחוצה. ״תירגעי אישה, בר דיברה איתי על זה״ אמרה. ״אה אוקיי, אז את גם כנראה יודעת שהיא לא ממש הגיבה לזה בחיוביות הייתי אומרת.״ ציינתי. ״כן האמת שאני מצדיקה אותה, לא חשוב תקשיבי אני אדבר איתך הערב אני פשוט חייהת לזוז אמר שלי רוצה עזרה בבישולים, ביי בנתיים״ אמרה וצליל הניתוק לא איחר להגיע. רגע מה? גם הא מצדיקה את העובדה שלא הייתי צריכה להתנשק איתו? טוב, אם להיות כנים, אני גם לא מצדיקה, אני מרגישה חרטה בעצמי. אבל מה הקטע שלהן. וואי לא דיברתי עם רון מאז אתמול, שיט טוב אני כבר אדבר איתו הערב , אואה כמה יש לי לתקן הערב.
״גל?״ שמעתי את הקול של אימי, הרמתי את עיניי לעבר הדלת של החדר. ״כן?״ שאלתי. ״את הולכת הערב לאופק נכון? אל תשכחי לנעול את הבית, יש יותר מידי פיגועים לאחרונה בחדשות, אז קחי איתך מפתח אל תשאירי פתוח.״ אמרה בדאגה האופיינית לה, ״אל תדאגי מאמא אני לא אשכח״ אמרתי בחיוך והיא יצאה החוצה. ואני החלטתי להניח את הראש עד הערב, כי יש לי תחושה שהוא יהיה ארוך…
״גל!״ התעוררתי מהקריאה של אמא שלי ״אמא? מה השעה?״ שאלתי בזמן שאני מתרוממת מעייפות. ״שמונה בערב מתוקה, את לא רוצה לצאת היום?״ שאלה וקמתי צהמיטה. ״כן כן תודה שהערת אותי אמ.. כן סבבה״ מילמלתי מעט.
איכ כולי מזיעה אני שונאת להירדם באמצע הצהריים בקיץ! נכנסתי למקלחת ושטפתי את עצמי, ייבשתי את השיער שלי ולבשתי את השורט הלבן עם חולצת בורדו נוחה. שמתי את הכפכפים והתחלתי לצעוד לכיוון ביתו של אופק. השעה כבר 20:40 בערב והייפות שלי לאט לאט מתפוגגת לה. הגעתי לכניסה של ביתו של אופק, נכנסתי לשער והלכתי מסביב לאחורי הבית, ראיתי את אופק, בר, רותם, שי, רון ואור.. דניאל ובן עוד לא הגיעו. התיישבתי לי הם היו באמצע שיחה מרתקת על גודל המנוע שברכב החדש של אופק, הבטתי שוב ביושבים וקלטתי שגם עומר צריך להגיע. ״גל?״ קולה של בר ניפץ לי את החשיבה. ״היי בר״ חייכתי לעברה. ״בואי איתי לשירותים רגע, נעזוב את הבנים קצת לבד. ״כן בואי״ אמרתי והתרוממתי מהכיסא, נכנסנו לבית של אופק והתקדמנו לשירותים. עמדנו מול המראה, חיכיתי לה שתאמר משהו, לא יודעת כל דבר. ״גל, אני מצטערת על איך שהגבתי אתמול בערב, הייתי נסערת ממשהו, סולחת?״ פיצחה בר את הדממה. ״זה בסדר, האמת שאני באיזה שהוא מקום, מצטערת שלא עצרת אותי לפני. אני מתחרטת על הנשיקה הזו״ אמרתי מביטה בה דרך המראה. ״לא חשוב היה עבר נגמר ועכשיו נצחק על זה״ אמרה כדי להעביר את הרגע ״אז.. את כבר לא אוהבת אותו?״ שאלה אותי בבילבול. ״לא זה לא.. הרגשות שלי אליו דעכו עוד בנשף, הנשיקה הזאת הייתה כמו סגירת מעגל גרועה בשבילי.״ הדוותי בפניה. ״אז את כבר לא״ שאלה אותי שוב בחיוך קטן. ״כן כן אני סוף סוף השתחררתי מזה״ חייכתי בעצמי. ״הגיע הזמן ילדה״ אמרה. אחרי שסידרנו את העיניינים חזרנו לשבת וראיתי שדניאל ובן כבר פה, וגם עומר. ״גל!״ קרא אליי עומר ורצתי לחבק אותו. ״עומר התגעגעתי״ חייכתי אותו בשמחה, התיישבנו חזרה, תפסתי את המקום על יד רון. ״היי״ חייכתי לעברו. ״היי״ אמר באדישות קלה מבלי להביט בי. ״הכל טוב?״ שאלתי אותו מנסה שיביט בי לרגע. ״הכל מעולה גל. אופק, בוא תעשה לי סיבוב על המכונית״ דיבר אליי ואז אל אופק, הוא שוב עושה את זה. נמאס לי כבר מכל הגחמות של הבנאדם הזה. ״עומר, שנעשה סיבוב במושב?״ שאלתי אותו, הוא הינהן ויצאנו מחוץ לשער, המכונית של אופק בדיוק הגבירה את המהירות שלה וחלפה מול עינינו. ״אז ידידי היקר, ספר לי מה יושב על ליבך״ אמרתי לעומר, מתקדמת לצידו במדרכה. ״האמת, זה בקשר לספיר. לא היה כמו שחשבתי שזה יהיה, היא לא הילדה שהתאהבתי בה״. אמר באכזבה. ״כמה זמן אתה כבר ככה?״ שאלתי. ״שנתיים, לא יודע בקטנה״ אמר. פאק יש לי ולעומר יותר במשותף ממה שחשבתי. ״טוב זה הגיוני, אנשים משתנים עומר. זה לטובתך, גילית את זה עכשיו, ואתה יכול לעבור הלאה.״ ניחמתי אותו. ״כן כן אני יודע, את צודקת, פשוט רציתי לשתף אותך, לדבר על זה״ אמר ובעט באבן קטנה שהייתה בדרך. ״כן אני מבינה. תקשיב, אני חייבת לספר לך. אני סוג של התנשקתי עם אור אתמול בערב״ אמרתי לו את זה כאילו אני מודה באשמה, וקצת בושה. ״את מה? וואו זה מסביר דברים״ אמר בפליאה. ״מסביר דברים? מה זאת אומרת?״ שאלתי בבילבול. ״את ההתנהגות של רון, זה מסביר את ההתנהגות של רון״. מה הקשר רון? קול חזק של צפירה נשמע והבטנו הצידה אל הכביש, רון ואופק במכונית. ״בואו תעלו״ אמר אופק. נכנסנו אני ועומר ואופק נסע לכיוון הבית. ירדתי מהמכונית ובר קראה לי לבוא. התיישבתי צופה בצחוק של כולם, בדיבורים. הבנים התיישבו. ״גל״ שמעתי את רותם. ״רוצה לשתות?״ שאלה בעודה מחזיקה בקבוק קולה. ״לא תודה״ חייכתי לעברה, היא המשיכה לשאול את השאר. ״רון איך היה לך בסוף אתמול ביום הולדת?״ חייכתי אליו. ״היה סבבה״ ענה שוב בגישה הזאת. ״גל את יכולה לבוא איתי רגע?״ שאלה דניאל. הינהנתי וקמתי מהכיסא, מתקדמת אחריה לכיוון השער. ״מה קרה?״ שאלתי קצת מודאגת מהסיטואציה. ״תקשיבי, הגיע הזמן שמישהו יפתח לך את העיניים, ואם להן אין אומץ אז אני אעשה את זה״ אמרה במהירות. ״וואו״ גיחכתי מעט ״לעשות מה?״ שאלתי. ״גל, זה בקשר לרון. זה הכל רון״ אמרה והביטה בי בפנים רציניות כל כך. ״רון?״ שאלתי חסרת הבנה


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך