מתוסבכת – פרק 12

״גל, רון ראה אותך מתנשקת אתמול עם אור״ אמרה לי את זה כאילו זה אמור להסביר לי הכל. ״אוקיי״ השבתי ״מוזר שלא דיבר איתי״ חשבתי בקול. ציפיתי ממנו או בר או פאקינג כל חברה אחרת שתראה קצת התלהבות בשבילי. ״וואו, את באמת לא קולטת?״ שאלה ורק בילבלה אותי. ״אוח דניאל מה אני אמורה לקלוט!?״ שאלתי במעט זעם. ״אחרי שהוא ראה את זה, הוא נעלם״ אמרה אך כנראה קלטה את המבט המבולבל שלי והמשיכה ״את מי רון רצה להזמין לנשף?״ שאלה. ״את רן״ עניתי את המובן מאליו. ״לא לא לא! וואו גל תחשבי שנייה. עם מי את רצית ללכת?״ שאלה שוב. ״עם אור, אנחנו דיברנו על זה, אמרתי לו שאני אנסה לדבר עם אור. אני לא מבינה את הנקודה שלך״. מה לעזאזל השאלון טריוויה הזה שתגיע לפואנטה. ״גל, למה כל פעם שאת מעלה את אור לנושא שיחה שלכם הוא נעלם או מתעצבן? למה רון לא מעוניין לדבר איתך עכשיו?״ שאלה. גם היא קלטה את הייבוש שהוא נתן לי? למה הוא מתעצבן שאני תמיד מעלה את אור… אמ.. מאיפה לי, הם לא חברים כאלו קרובים. ״הם רבו?״ שאלתי אותה. ״לא גל״ ענתה ואז לקחה נשימה ארוכה שאמורה להרגיע אותה ״רון לא סובל את העובדה שאת אוהבת את אור כי-״. ״אהבתי, תמשיכי״ תיקנתי את דבריה. ״אהבת?״ שאלה ופתאום הפנים הרציניות שלה הפכו למבולבלות. ״רגע, אז מה הייתה הנשיקה הזאת אתמול?״ שאלה. ״סתם להט הרגע, סגירת מעגל, כל מה שתרצי לקרוא לזה, אבל בקיצור זה היה טעות. לא חשוב תמשיכי״ אמרתי בחוסר עיניין להיכנס לנושא. ״אוקיי זה הולך אז לשנות לך את נקודת המבט שלך אם ככה״ אמרה בחיוך אבל אז פנייה שוב חזרו לרצינות שהיו שקועות בהן. ״גל, רון אוהב אותך״ אמרה ויכלתי להישבע ששמעתי את הבועה שלי מתנפצת באותו הרגע. ״מה?״ שאלתי כשהראש שלי התחיל לעבוד כפליים, פתאום מחשבות, כמה זמן זה ככה? פגעתי בו? בדוק פגעתי בו. מי יודע על זה? זה הסיבה שהוא- אוי שיט הנשיקה! בגלל זה בר כעסה עליי! בגלל זה הבנים הזכירו את השם שלי, ועומר. כל כך הרבה דברים עלו לי לראש בשניות האלו. ״מה ששמעת, אף אחת לא רצתה לומר לך כי הוא בכל זאת חבר טוב שלך, והוא יכל לעשות זאת לבד. אבל מאז אתמול גל, הוא דיבר עם בן בפלאפון ובן סיפר לי מה קורה ופשוט כאב לי ששתיכם סובלים מזה, היית צריכה לדעת״ אמרה במהירות האופיינית לה. אבל לא הגבתי, רק עמדתי, ממשיכה לחשוב על זה. ״רון אוהב אותי?״ שאלתי בלחישה. ״אמרתי אוהב?״ שאלה בבילבול ״התכוונתי מאוהב״ תיקנה את עצמה, אך בציניות כזו שהבין את רמת העיניין. דניאל חייכה ״עבודתי כאן הסתיימה, עכשיו סלחי לי״ אמרה והתקדמה לבפנים. אני אשקר אם אומר שלא יצא לי לחשוב עליו מעבר למה שאחנו עכשיו, יצא לי כמה פעמים לחשוב עליו, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא חתיך ומדהים ואי אפשר שלא להימשך אליו. אבל, לא ראיתי את זה בא. שירה, איזה טיפשה אני. בנשף היא אמרה שאור אמר לה משהו שאני ורון ביחד או משהו, רון דיבר עלי עם אור? פאק, עם כל נשימה שלי עכשיו, עלה לי זיכרון אחר, כל מה שאמא שלי חשבה, מה שעומר שאל. אוקיי. אני והוא צריכים לנהל שיחה. נשמתי נשימה עמוקה והוצאתי את הפלאפון מהכיס. החברה הגבירו את המוזיקה. צילצלתי לרון, שיבוא לבחוץ. ״גל?״ שאל מבעד לפלאפון את שמי. ״רון, אתה יכול לבוא רגע לשער הכניסה? זה דחוף״ עניתי. ״אני בא״ אמר וניתק את השיחה. אוקי גל הכל טוב, פשוט לדבר, אנחנו חברים טובים עשינו את זה מיליון פעם. ״גל?״ רון קרא והסתובבתי לכיוונו. ״רון זה היה סתם, טעות. הוא היה שיכור ואני רציתי להרגיש איך זה, אז התנשקנו, לא התכוונתי לפגוע בך אתה יודע שאני בחיים לא אעשה משהו שיפגע בך״ אמרתי במהירות. ״רגע מה? על מה את מדברת?״ שאל. נשמתי ועניתי נורמאלי ״על הנשיקה שלי ושל אור, לא היה בזה כלום, אני לא אוהבת אותו, זה היה דפוק ויהיר״ עניתי, מביטה בעיניו המבולבלות שהופכות ליותר ויותר ברורות. ״למה את מתנצלת?״ שאל בחשד. ״כי לא רציתי שזה יפגע בך״ עניתי בתקווה שיבין, הוא הבין, הפנים שלו מסרו את ההבעה הזאת היטב, הוא חייך אבל אז הוא כעס, משהו בפנים שלו הביע על חוסר שקט. ״בואי נחזור מתחיל לשעמם כאן בחוץ״ אמר ונכנס פנימה ואני אחריו. מה לעזאזל קרה עכשיו. ״גל? רון?״ שמענו את השמות שלנו והסתובבנו אחורה. ״ספיר! רן!״ חיבקתי אותן. ״מה קורה איתכן בנות? עוד מישהו צריך לבוא״ שאלתי בתקווה שלא, אבל עם חיוך לא מחשיד. ״לא שידוע לי, רק אנחנו. אמרה ספיר. רון חיבק את הבנות לשלום ונכנסנו לסביב הבית. כולם מזייפים למיקרופון לשיר של עומר אדם החדש. ספיר ועומר לא דיברו כל הערב , ואילו רן ורון הפכו לצמד הערב. אור ורותם עשו תחרות בפאן ראן, הם כנראה היחידים שעוד משחקים בזה. הזוג המלכותי בר ואופק נעלמו. והשאר הם האחראים לשירה הזיפנית במיקרופון. לא היה לי עוד מה לעשות שם, לקחתי את הרגליים שלי והתקדמתי הביתה. זה או שאנחנו ביחד או שאנחנו לא מדברים יותר נכון? זה ככה, זה תמיד ככה. המשכתי ללכת שוב חושבת על מה דניאל אמרה. אני תשושה מהחרא שלא מפסיק להתנפל עליי. ״רגע גל עצרי רגע״ שמעתי את הקול שלו והסתובבתי. ״לא, אל תעשה לי את זה עכשיו בסדר? אלו היו חודשיים מפגרים, רעים, כל פינה שהגעתי אליה, נשברה לי הזרת. אל תעשה את זה עכשיו״ התחננתי בעצבים. ״תקשיבי רגע״ אמר והתנשף מעט. ״לא אור, זאת הייתה טעות, רק נשיקה, שום דבר מעבר, זה היה רגע מבלבל לשתינו. לא חשוב מה הנסיבות שלך או מה שלי, זה קרה וזה לא יקרה שוב, בוא נמשיך להיות חברים קרובים וזהו״ עצרתי את דבריו והסתובבתי חזרה לכיוון הבית. ״גל!״ צעק שוב והתקרב לכיווני. ״צודקת אני מצטער, היה לי חלק גדול בסיפור הזה, את חברה טובה שלי ובזמן האחרון רבתי עם שירה והייתי קצת מסטול אני באמת מצטער״. אמר מתחנן מעט. ״זה בסדר אור, תאמין לי שאני רק רוצה לשכוח מזה והכל יחזור להיות נורמאלי.״ -״תיראי, אני צריך לתת התנצלות עכשיו לרון, אנחנו לא מדברים בגלל זה. אבל אני מתחנן שזה לא יצא לשירה״. הביט בי מחכה לתשובה. ״אור, אני לא אשקר לה, אם היא תשאל היא תקבל תשובה, אבל אם היא לא תשאל אז הכל ישאר ככה. עצה שלי? ספר לה ותישא בהשלכות.״ -״אוקיי, לילה טוב גל״. חייך וחייכתי חזרה ״לילה טוב״. אני סיימתי עם כל הסיבוכים האלו, הגיע הזמן להיות נורמאלית לשם שינוי. המשכתי ללכת והתחלתי לבכות. לבכות סתם, מעצב. הרבה זמן לא בכיתי. אני צריכה לשחרר את הכל. בנתיים אני מנסה למצוא לי תירוץ כזה שימשיך את הבכי, כמו העובדה שפגתי ברון כל כך הרבה פעמים עם כל הקטע של אור. ומה הולך להיות הלאה? פתחתי את דלת הכניסה עם המנעול, נכנסתי והתיישבתי בסלון רואה לי איך פגשתי את אמא, אבל אז הפלאפון שלי צילצל. ״היי בר״ עניתי. ״הי גל, איפה את?״ שאלה. ״חזרתי הביתה אין לי מצב רוח״. אמרתי אמת, תמיד אני פשוט מתרצת שאני עייפה, אבל אני סיימתי עם זה, השקרים הלבנים האלו, היא חברה שלי היא צריכה לדעת מתי אני מבואסת ולעלות לי את מצב הרוח. ״דניאל אמרה לי שהיא סיפרה לך, אני מצטערת שלא אמרתי לך כלום, אבל רון השביע אותי״ אמרה. ״זה בסדר בר, אני פשוט קיבלתי את זה ממש בשוק, אני ישנתי איתו באותה מיטה״ אמרתי בגיחוך מובך, מתחילה לחשוב עוד כמה דברים עשינו יחד שעכשיו יראו ממש מוזר. ״כן זה השלב הזה״ אמרה מבעד לפלאפון, מבינה מה הולך לי בראש. ״אבל גל, בנינו, כשהיינו מדברות עליו לפעמים ואמרתי לך מה אם, את אמרת שיש מצב, אני לא רוצה ללחוץ עלייך או משהו כן? אבל את רוצה לומר לי שזה לא גרם לך לאושר קטן?״. שאלה בכנות, מסוג השאלות האלו שאף פעם לא חולקים עם אנשים. ״בר, אם נהיה כנות עכשיו, אני כן התכוונתי לדברים האלו שאמרתי, ושדניאל אמרה את זה אז כן, הרגשתי כאילו מזל שהיא סיפרה לי, מזל שזה עוד רלוונטי כי אם היא הייתה מספרת לי אחרי שזה כבר דעך או נגמר, הייתי מרגישה פיספוס. אבל העיניין, איך בדיוק את רוצה שזה פתאום יתחיל? אז הוא פתאום אוהב אותי ואני מחבבת אותו אבל זה לא כזה פשוט. זה מוזר.״ שפכתי את כל ההירהורים שאני עוד לא חשפתי בפני עצמי. ״אני יכולה להבין מה שאת מרגישה גל, אבל בשבילי, תני לו הזדמנות. הוא יושב פה עכשיו עם רן מראה שהכל טוב ויפה, אבל אני בטוחה שהם מדברים עלייך עכשיו. הוא גם לא יודע מה לעשות, ובנינו, לא יהיה כלום עד שאת לא תעשי משהו עם הרגשות שלך, כי הוא די ברור.״ ענתה. ״אוקיי אני אדבר איתך מחר, לילה ארוך״ אמרתי וניתקתי את הפלאפון. בזמן האחרון כל לילה אצלי אותו סיפור. עליתי לישון.
״גל!! גל!!״ קפצתי לשמיעת השם שלי וראיתי את בר ורותם אצלי בחדר. ״מה לעזאזל! לא לימדו אתכן לדפוק?״ שאלתי וקמתי מסוחררת, כל הזיכרונות של אתמול חזרו אליי במכה. ״כנסי לשטוף פנים ולצחצח שיניים, יוצאים״ אמרה רותם פותחת לי את ארון הבגדים. ״לא רוצה לראות אותם״ עניתי בחוסר עיניין. ״לא מתוקה, רק אנחנו ודניאל, אנחנו צריכות קצת זמן איכות לבנות, הבנים האלו כבר הפכו למעוקה״ אמרה בר פותחת את הדלת של החדר לי ומושכת אותי למקלחת. ״נו בר ברצינות?״ שאלתי בעודי נדחפת לתוך חדר האבטיה. ״כן גל זה ברצינות״ אמרה וסגרה עליי את הדלת. ציחצחתי שיניים, שטפתי פנים וסידרתי את השיער, יצאתי ונכנסתי לחדר שלי ובבום רותם מעיפה עליי ג׳ינס שחור עם קרעים וחולצה לבנה. ״תלבשי אנחנו יוצאות״. לבשתי את הבגדים ונעלתי אולסטאר אדומות. ״נו לפני שאני אתחרט״ אמרתי לוקחת את התיק ויוצאת מהחדר. בילוי שיגרתי בבית קפה, כמה נהדר. ״אני ובן רבנו כי לא הסכמתי לו לשתות אתמול״ אמרה דניאל. ״אני ואופק חושבים על לקחת את זה לשלב הבא״ אמרה בר. ״אני ורועי התנשקנו״ אמרה רותם בחיוך וכולנו שמחנו בשבילה, ואז הן הביטו בי, מחכות לי לומר משהו. ״אני גיליתי שהחבר הכי טוב שלי העונה לשם רון, אוהב אותי ושהנשיקה שלי עם אור לפני יומיים כמעט הרסה אותו. ואותי״ עניתי כבדרך אגב לגמתי מהכוס שוקו שלי. ״את ניצחת״ אמרה דניאל. ״כן אה״ אמרתי בחיוך מאוכזב. ״הכל טוב, כל הסיפורים האלו אפשר לתקן.״ אמרה דניאל. ״אני ובן השלמנו הבוקר, עשינו הסכם לגבי כל עיניין היציאות. רותם רק צריכה להמשיך להתנשק עם רועי והם ביחד. בר צריכה להקשיב לרצונות שלה ואם באמת היא מרגישה פתוחה עם אופק, ובלה בלה קונדומים ובלה בלה גלולות. ואת גל צריכה להחליט מה את עושה עם רון.״ אמרה כאילו זה פשוט. ״אני לא יודעת״ אמרתי מבולבלת. עשינו סיבוב בחנויות וקניתי עקב שחור, אני אוהבת עקבים, זה שיפר לי את מצב הרוח. ״טוב גל, אמ אחרי שאת מרגישה יותר טוב, הבנים נמצאים בבאולינג, אז אנחנו הולכות לשם.״ הביטה בי בחיוך מפוחד. ״זה בסדר, אני ואור סידרנו את העיניינים אתמול-״. ״באמת?״ שאלה רותם. ״כן, עכשיו זה רק רון״ אמרתי. התקדמנו לעבר הבאולינג. המשחק עבר בצורה טובה, היינו הבנות נגד הבנים. קמתי לבר לשתות לימונדה, משקה מרענן. התיישבתי והזמנתי. ״סליחה יושבים פה?״ קול מוכר היה מאחורי הבטתי ברון. חייכתי אליי והוא התיישב לידי. הכוס לימונדה שלי הגיעה. ״בואי נצא קצת החוצה.״ אמר והינהנתי. יצאנו החוצה.שתיתי קצת וגם רון לקח לגימה. ״תקשיבי, לא יודע מה שמעת או מה אמרו לך בדיוק״ התחיל רון לדבר ״אז אני מעדיף שתשמעי עכשיו מימני, אני אוהב אותך גל, אני אוהב את החיוך שלך, את המגע שלך, את הצחוק שלך. אני אוהב סתם לשבת איתך בספה ולראות טלוויזיה. מצטער שהסתרתי את זה, לא רציתי להרוס את מה שיש בנינו עכשיו. אבל זה כבר דפוק, אני כל הזמן אומר לך שחיים רק פעם אחת, ואם אני רוצה משהו, אז להשיג אותו, ואם אני מרגיש משהו, אז לומר אותו. אבל להקשיב לעצה של עצמך זה קשה״ אמר ואני השתתקתי, רק הבטתי בפנים שלו, בעיניים המרוכזות שלו, פעם ראשונה שאני לא צוחקת עליו כשהוא מדבר ברצינות, פעם ראשונה שזה באמת היה רציני. ״אני לא יודעת מה לומר רון״ עניתי את האמת. ״גל, זה צריך להיות פשוט, מה את מרגישה?״ שאל ואני רק הרגשתי שהוא סוגר עליי. ״אני לא יודעת רון!״ עניתי והסתובבתי משם לכיוון המבנה, אבל הוא השיג אותי ותפס לי ביד, מסובב אותי חזרה. תוך שניות הידיים שלו תפסו לי בפנים והעיניים שלו היו קרובות מתמיד. ״אני יודע מה את רוצה, אני יודע ממה את פוחדת, אני יודע שאת לא תצליחי לעשות את זה לבד. אז תתני לי לעזור לך״ אמר אך בילבל אותי מעט. הוא התחיל להתקרב אליי וכל נשימה שלו לאט לאט התחזקה יותר ויותר. הרמתי את הידיים שלי והנחתי אותם על הכתפיים שלו, ליטפתי את השריר שלו ותפסתי גם אני בפניו. השפתיים שלו נגעו בשלי. ליטפו אותן לאט לאט. יד אחת שלו נשארה בפניי, והאחרת ירדה לגבי התחתון, מייצבת אותי בחוזקה. הוא התחיל לנשק אותי חזק יותר ויכלתי להרגיש כמה זמן הנשיקה הזאת ישבה שם וחיכתה לקרות. הוא ירד למורד הצוואר שלי לאט לאט התנתק מימני. הבטתי בו, אחרת. כבר לא רון החבר הזה שתמיד שם לעת צרה. ראיתי בו מעבר, פתאום הגוף שלו, הגוף היפה שלו גרם לי רק לרצות לגעת בו, הפנים שלו, העיניים הכחולות שלו חדרו יותר עמוק מתמיד. השפתיים שלו האדימו קצת מהנשיקה. השיער הבולגן מסודר שלו. כל חלק בו היה פתאום אחרת. זה היה שונה מהנשיקה עם אור, הרגשתי משהו, אני מרגישה משהו. הרבה יותר תשוקתי, ושום רגש מבולבל ושום חרטה לא הופיעו בפניי. רק רון.