מתוסבכת – פרק 2

~שיחה נכנסת-רון~ אראה הצג של הפלאפון. ״הלו״. – ״גל שומעת? אתן באות היום נכון?״ שאל. ״אה כן אני מניחה, מה עושים?״ שאלתי ותוך כדי זרקתי בגדים מהארון אל המיטה. ״חשבנו בהתחלה סתם שנלך למנטה או משהו אבל אנחנו מזמינים עוד כמה ילדים ונשב לעשות קריוקי במועדון שלכם, מה אומרת?״ עשיתי לבר פרצוף שאלה, היא חייכה ולחשה ״כן כן!״. ״אוקיי, כן נגיע, אבל ממתי אתם עושים קריוקי?״ שאלתי. באמת מוזר. ״סתם חשבנו לרענן קצת, יאלה נראה אותכן שם ביי״. ״ביי״ אמרתי וניתקתי את השיחה. ״את רוצה ללכת? בטח יביאו גם את המסריחות האלה מהעיר״ אמרתי באנחה והבטתי בבגדים בפקידה, חושבת מה ללבוש. ״ברור שיביאו אותן, אבל מה אכפת לך? אור שם, אופק שם ובטח גם רותם ודניאל יבואו אז סבבה.״ -״כן אני מניחה שזה לא כזה נורא״ חשבתי לעצמי והתיישבתי. ״ואת חייה בסרט אם את הולכת עם הג׳ינס הזה! איכס, שימי את זה״ אמרה בר וזרקה עליי חצאית שחורה. ״זה? מה את מפגרת יהיה לי קר״ אמרתי וזרקתי עלייה חזרה. ״קחי אז את הג׳ינס הזה, וואו יש לו גיזרה מהממת״ אמרה וזרקה אותו עליי. ״וואו והסריג הבורדו הזה!״ אמרה בקול גבוה מעט ומתרגש. כמובן שהיא תתרגש, סוף סוף אנחנו יוצאים אחרי הרבה זמן שלא יצאנו כולם.
עמדנו שתינו מול המראה הענקית בחדר של לילי אחותי הקטנה. לבשתי את אותו הסוודר והג׳ינס עם הקרע הענק בברך ובר לבשה גם היא ג׳ינס אבל ממש כהה עם סוודר לבן. ״גל!״ קראה לי אמא שלי בצעקה מתמשכת. ״מה אמא?״ שאלתי אותה והתקדמתי אל עבר הסלון. ״מה זה לאן אתן יוצאות?״ שאלה. ״עם כולם למועדון למעלה״ אמרה בר. ״אה איזה יופי תהנו, תקשיבי גל שבת הבאה אני נוסעת ליצחק, את באה איתי?״ אמרה וחזרה להביט בטלוויזיה, יצחק הבן זוג שלה. ״לא יודעת, עד שבת הבאה נראה כבר. אני אחזור מאוחר אז שתדעי ושלא תתקשרי אליי עצבנית״ אמרתי והסתובבתי אל עבר המטבח ומזגתי לעצמי כוס מים. ״כל עוד אין למחרת בית ספר צאי עד מתי שבא לך ואני הולכת היום עם לילי ליצחק, לילי מתרגשת כבר לראות את החבר החדש שלה דן. אז בלי בלאגן בנות״ צעקה אליי מהסלון. לגמתי מהכוס מים הנעימים ומזגתי לעצמי עוד אחת מגחכת לי מהמחשבה של לילי עם דן, שני ילדים קטנים וחמודים. ״גל גל גל!״ אמרה בר בהתרגשות ותפסה בידי, כמעט שופכת לי את הכוס מים ״מה יש?״ אמרתי בעודי ממתנת את המזג רוח שלי. ״אור כרגע דיבר עם אופק על איזה מישהי שהוא בקטע שלה הרבה זמן! איזה קטע!״ אמרה ושלחה את מבטה חזרה לפלאפון. ״מה? מי זאת! רגע, למה שיגיד לך את זה?״ הקשר בניהם חזק עד כדי כך או שהיא לא יכלה לסתום את הפה שלה ״אופס״ אמרה בחיוך. אבל לא חיוך מצטער, יותר חיוך מתלהב. ״מה את אמיתית? הוא יודע?! הוא חבר ממש טוב של אור!״ כעסתי בשקט, מבלי שאמא שלי תשמע. ״נו אל תדאגי הוא הכי בעדך, אור פשוט לא ממש מדבר איתו על דברים כאלה אז הוא כתב לי עכשיו שאור אמר לו את זה, אבל שהוא יראה אותה כבר היום בערב״ הראש שלי התחיל להריץ דברים. אולי הגיע הרגע הזה סוף סוף! או שאני משלה את עצמי. מה קורה פה? אני ובר נכנסו חזרה אל החדר שלי, נועלות את נעלי העקב הנוחות. ״את יודעת, רון יותר חתיך מאור, אור יותר חתיך מבן ואופק יותר חתיך מכולם.״ אמרה בלי קשר לחיים. ״מאיפה הבאת את זה? חוץ מזה זה לא נכון״. אמרתי ונעמדתי על הרגליים לראות את עצמי במראה על העקבים. ״כן זה כן, רון חתיך כזה עם עיניים כחולות והשיער השטני שלו, כמו אופק אבל אופק יותר חתיך ואור הוא ברוטני עם עיניים חומות״ אמרה ונעמדה גם היא להביט במראה. ״מה הקשר אבל שניהם נראים טוב, ובן הוא סתם חמוד״ בר גיחכה וסידרה על עצמה צעיף ״שנצא?״ שאלה. ״כן״ אמרתי ולקחתי את הכובע צמר השחור שלי מהשידה ויצאנו.
מוזיקה חזקה נשמעה עוד מבחוץ, המון ילדים באו. נכנסנו למועדון ״מה קורה גל?״ אמר אור והתקרב לחבק אותי ״מצוין מה איתך?״ אמרתי ובדיוק הגיע גם בן ״גל איזה שיר להשים לך? מה שאת רוצה, קיבלת״ אמר בחיוך עם יד על השכם של אור. ״אין לי בעיה עם אף שיר, מה שאתה רוצה״ אמרתי ובדיוק אור התקדם לבחוץ לומר שלום לשאר הבנים שהגיעו, אחריו בן. אני פשוט התקדמתי ביבוש אל עבר השולחן שהם פתחו ״גל״ אמר רון בלהב והתקרב אליי ״רון״ חיבקתי אותו. אני לא חושבת שציינתי את זה קודם, רון הוא החבר הכי טוב שלי, אחרי בר כמובן. אבל הוא בן אז לא נחשב. ״תקשיבי דיברתי כבר עם אמא שלך אני בא לישון אצלך היום כי אין מי שיחזיר אותי ואופק חוזר לסבתא שלנו היום אז אני חוזר איתך״ אמר. ״אה סבבה ברור, יואו איזה כיף כבר הרבה זמן לא באת לישון אצלי מאותו יום שכולם היו אצלי״ הוא צחק. ״ושבן התחיל לפחד על זה ששמע רעשים בחוץ״ . ״כן! אוי מעולה כי גם בר ישנה אצלי היום אז נראה סרט או משהו, תקרא לאור או בן גם״ הוא לא יודע על אור. זה הדבר היחיד שהוא לא יודע עליי, אבל זה כי הוא גם חבר טוב שלו. כמו שבר בשבילי. וזה יוצר בעיתיות. עדיף שלא ידע. ״כן אני אקרא לאור, אופק ממילא חוזר עם בן ללכיש״. וואו איזה כיף! אם אור יגיע זה יהיה כזה מושלם! ״כן שישן אצלי גם, אמא שלי היום נוסעת מימלא עם אחותי ליצחק״. -״נדיר אז רואים סרט אימה״ קבע. ״ממש ממש לא חמוד! אני לא רואה יותר אחרי מה שקרה לבן״ אמרה בר פתאום מאחור. ״גל בואי רגע אני צריכה לדבר איתך״ אמרה והתקדמה לעבר הדלת, הבטתי ברון בהתנצלות והתקדמתי איתה. ״מה קרה?״ שאלתי שכבר יצאנו החוצה. ״יש לי שתי דברים לומר לך, הבעיה שאחד טוב ואחד רע״ אמרה בהיסוס. ״נו מה קרה?״ שאלתי בקוצר רוח. ״הרע הוא בשבילך״ אמרה בלחש. בשבילי? ״אוקי אני ואופק התנקשנו!״ אמרה אך באותה נשימה שכולי כבר מתלהבת ובאה להגיב ״ואור יוצא עם שירה״ היא השלימה את המשפט ואז כמובן כל החיוך הגדול שנמרך לי על הפנים ירד. מה לעזאזל? עם שירה? ״הם ביחד ביחד?״ שאלתי בכעס או בכאב או באדישות, אני אפילו לא זוכרת. הרגשתי שהחץ שקופידון ירה בי מורעל. ״כן, הם היו בקטע כבר כמה זמן, לא שיכלנו לדעת היא אפילו לא איתנו בבית ספר״ אמרה. כן שירה היא עוד אחת מהעיר שאנחנו לא סובלות, ועכשיו עוד יותר ״את בסדר?״ היא שאלה. ״תני לי לשבור לך את הלב ואז תגידי לי את אם אני בסדר״ אמרתי לה בכעס והתיישבתי על הבמה הקיר לבנים שהיה בחוץ. היא התקרבה אליי במטרה לנחם אבל אז נזכרתי, אני ממורמרת בגלל אור בזמן שהיא התנשקה עם אופק. היא רצתה אותו כבר המון זמן. ״רגע! מה עם אופק?״ שאלתי אותה במהירות. ״וואו זה היה מדהים, כל כך חיכיתי לזה, אני לא בטוחה אם אנחנו ממש ביחד, אני מניחה שכן״ אמרה בחיוך והתישבה ליידי ״מה את רוצה לעשות בקשר לאור?״ אין לי מושג. אוף. ״בא לי לאכול גלידה ולראות סרט רומנטי ולצעוק על השחקנים שהכל שקר״ הכי ממורמר שלי. ״לא! אנחנו נשארות כאן ואת הולכת להנות פה כמו גדולה!״ אמרה ומשכה אותי מהידיים, מקימה אותי. זה כזה מבאס, אני חושבת שכדאי שאספר לרון מה קורה איתי כדי שאוכל לבכות לו. טוב נו ממילא הוא בא אליי היום. אוי שיט! נזכרתי ״אוי שיט!״ אמרתי בקול. ״מה קרה?״ שאלה אותי בר בבהיה. ״רון ואור באים אליי היום! הם ישנים אצלי היום! איזה חרא״ וואו איך אני תמיד לא חושבת עד הסוף. -״נו אז תבטלי״ אמרה כדרך אגב. ״אבל אי אפשר כי אין להם איך לחזור עכשיו ואופק נוסע אבל את בטח יודעת את זה ורון שאל והסכמתי אז מה עכשיו אני אבטל? מה פתאום״ אמרתי במהירות מנסה להסביר לה את מה שנוצר. ״תנשמי אחותי! תקשיבי, אל תיתני לזה להפריע לך הרי פעם הייתם חברים טובים והוא לא יודע איך את מרגישה אז זה בסדר, לא מביך או משהו״. יכול להיות שיש משהו במה שהיא אומרת, אור רואה אותי כחברה טובה פשוט. הוא לא יודע עליי. אבל אני בטוחה שאני הולכת לאכול סרטים של החיים. בר משכה אותי קצת לכיוון המועדון ונכנסנו. ״כל העיר יודעת ששברת לי את הלב…״ שר בן במיקרופון. להיקרע מצחוק מהחבורה הסתומה שלנו. אני, אופק ובן מהמושבים. אור, רותם, בר ורון מהקיבוץ. וכן, יש הבדל פה. בן הוא המצחיק החמוד. לכל אחד יש את החבר החמוד המצחיק שבחיים לא יצא עם מישהי בזמן הקרוב. אור הוא ילד טוב ומצחיק. רון מצחיק אבל יכול להסתבך בבעיות, לא פליליות חס וחלילה, הוא פשוט כזה. ואופק הוא ה״ילד הרע״ אבל הוא נשמה טובה. ״גל רון אמר שאנחנו נישן אצלך היום, מה רואים?״ בא אליי אור. אני לא יודעת איך להסביר את הרגעים האלה שהוא מביט בי, כאילו הלב שלי רץ על אלפיים ופחד שהוא ישים לב ללב שלי שעומד לצאת מהמקום. ״מה שאתם רוצים, רק לא אימה כי בר פוחדת״. -״מי שם עלייה?״ שאל ואז חיפש אותה עם המבט ״בר!״ קרא אליה. היא הגיעה ״למה לא סרט אימה?״ שאל אותה. בר הביטה בי ואז בו וחשבה ״אוקיי בסדר, אבל סרט מוכר כזה שאני אדע מתי יקפוץ משהו על המסך״ אמרה והלכה חזרה. ״אז אין בעיה עם זה״ אמר בחיוך ואז חזר להביט בי. ״באה לשולחן?״ הוא שאל. ״כן״ חייכתי והתקדמנו. איך אפשר יהיה לתפקד לידו במשך לילה שלם. אני מביטה לו בעיניים ואני מרגישה טוב, כי הוא מסתכל עליי. אבל כואב לי כל כך אחרי מה שבר סיפרה. אבל הוא תמיד מסתכל עליי ומדבר איתי לפני שאני ניגשת אליו. וואו כמה טיפשה אני