מתוסבכת – פרק 25 ~התוודות~

״מה את חושבת שאת עושה?״ שאלה אמא כשהתקדמתי עם מברשת השיניים חזרה לחדר. ״מתארגנת לבית הספר?״ עניתי בשאלה כי לא הבנתי מה לא ברור בזה. ״את לא יוצאת מהבית, את קודחת מחום״ ציינה והביטה בי. ״אמא עבר לי כבר החום לפני יומיים״. ״את עדיין על שלושים מעלות חום, אל תתווכחי איתי מתוקה״ אמרה, סוגרת את העיתון ולגמה עוד שלוק מהקפה. ״אני חייבת לזוז״ אמרה וקמה. ״תישארי בבית, אביאל יגיע מאוחר יותר היום, אבל אל תדאגי את בטוחה, המשטרה תפסה את כולם באותו הערב״ היא אמרה וסידרה את בגדיה בקצרה ונשקה ללחי שלי ״אוהבת״ אמרה ויצאה החוצה מהבית. ניגשתי לדלת ונעלתי אותה. ״טוב לא בדיוק את כולם״ מילמלתי תוך כדי שאני הולכת למטבח, מכינה לעצמי תה. צליל של הודעה נשמע מהפלאפון וניגשתי לראות ממי. ״תחזית מזג האוויר השבוע – כנסו״ ההודעה מהאפליקציה של חדשות. חזרתי לשיש מכינה לי את התיון והסוכר. עוד צליל נשמע וניגשתי שוב. ״mik12ol requested to follow you" ההודעה הפעם מהאינסטגרם. ״מי זה ניק שתיים עשרה אול?״ חשבתי בקול ובדיוק המים הסתיימו להתחמם ומזגתי את תכולת המים החמים של הקומקום לכוס.
התיישבתי ופתחתי את הבקשה. ״הופה מישהו נראה חתיך״ צחקתי לעצמי ואישרתי. ככה לפחות ארבעים דקות העברתי את הבוקר יחד עם התה והפתיבר. הפלאפון התחיל לרעוד, בר מתקשרת. ״הלו?״ עניתי. ״מה יש? את לא באה גם היום? עדיין לא מרגישה טוב?״ שאלה. ״כן, זאת אומרת אני מרגישה טוב יחסית, אבל עדיין עם חום גבוה מסתבר״ אמרתי. ״טוב אני אדבר איתך יותר מאוחר חיים, תרגישי טוב״ אמרה. ״תודה״ עניתי וניתקתי את השיחה.
קמתי והתמתחתי בהנאה ובעייפות והתקדמתי לסלון, לפתע שמעתי זמזום והסתובבתי מביטה בפלאפון שלי מצלצל. ניגשתי אליו והבחנתי במי שמתקשר, זה מספר חסוי. עוד הפעם הוא. כבר פעם שלישית שהוא מתקשר ממספר חסוי ומנסה לדבר איתי מאז הפריצה ואני לא עניתי. אולי.. אולי הוא רוצה להזהיר אותי שוב? החלטתי לענות הפעם, החלקתי את האצבע על המסך ועניתי. ״הלו?״ עניתי לשיחה. ״גל״ שמעתי את הצליל המוכר. ״לוק״ עניתי למשמע קולו.
״אני צריך לראות אותך״ אמר והופתעתי. ״מה? למה? לא לוק אתה מתרחק מימני״ ציוויתי דרך הפלאפון. ״אני לא אפגע בך אני נשבע שלא אחטוף אותך בפעם הזאת ליבשת אחרת. אני צריך לראות אותך״ אמר. ״לוק בבקשה תעזוב אותי כבר, אתה מפחיד אותי עם הנוכחות שלך סביבי״ אמרתי לו במעט לחש, אוחזת בציפייה שאביאל יבוא כל רגע. ״אני לא אפגע בך״ אמר, וידעתי שהוא דובר אמת. הוא אף פעם לא באמת פגע בי בצורה כזאת או אחרת, אם לא מחשיבים את הכאפה שקיבלתי ממנו בהתחלה. ״זה לא זה, פשוט שאני, לא יכולה. מה אתה רוצה?״ שאלתי מנסה להתחמק מימנו. ״לספר לך משהו״ אמר. ״אתה לא יכול לספר לי את זה בפלאפון?״ שאלתי במעט סקרנות. ״זה על אח שלי״ אמר ואחרי כמה שניות הוסיף ״אני אצלך, תפתחי״. מה?! נכנסתי ללחץ, אין לי דרך להסביר את זה שמצד אחד אני כן רוצה לראות אותו אבל מצד שני מפחדת מהנוכחות שלו. תיקתוק נשמע בדלת. ״מי זה?״ קראתי כשאני מנסה להישמע לא פחדנית. ״נחשי״ קרא חזרה. ניגשתי לדלת בזמן שאני מתלבטת אם לפתוח או לא, אני כבר מרגישה את הגוף שלי עומד להקיא רק בגלל נקודת הלחץ שאני עומדת בה. רעש קטן של פתיחת המנעול נשמע ברגע שסובבתי אותו. הדלת נפתחה לאט ואז הפנים שלו כבר נגלו בפניי. יש אנשים בחוץ.
״הזמנתם אינסטלטור?״ שאל והבחנתי בקופסאת כלים שהוא מחזיק בה והבגדים המיוחדים. ״כן, בוא כנס״ אמרתי סוגרת מהר את הדלת אחריו ונועלת, נשארתי עם הפנים מול הדלת ״גל״ אמר והסתובבתי לכיוונו לאט, רואה אותו מניח את הציוד המזויף בצד. ״תגיד לוק זה יגמר מתישהו?״ שאלתי אותו כשאני מביטה באותה סיטואציה כבר בפעם השלישית. ״לא חושב״ ענה. ״מה היה לך כל כך דחוף לראות אותי עכשיו? ואיך ידעת שאני בבית?״ שאלתי. ״לא יצאת לתחנה בבוקר, חיכיתי לך״ אמר ואז התקדם קצת יותר לבפנים. ״למה?״ שאלתי מביטה בו בחוסר הבנה מוחלט. ״כי אני צריך לבדוק משהו״ אמר והתקדם עוד ואני אחריו. ״לא אמרת שזה קשור לאח שלך?״ שאלתי מבחינה בכל מבט שלו על כל רהיט. ״זה קשור״ אמר והמשיך להתקדם לחדר שלי. ״אוקיי לוק אתה מגזים״ אמרתי תופסת בזרוע שלו ועוצרת אותו מלצעוד עוד צעד נוסף אבל הוא הסתובב במהירות ותפס ביד שלי ולשנייה אחת הרגשתי זרם של פחד. ״גל״ אמר בקול נוקשה והפנים שלו נהפכו גם כן לכאלה. ואני רק הבטתי בו. ״אני צריך לבדוק משהו ואני צריך אותך, את העזרה שלך.״ אמר משחרר מהזרוע שלי במהירות ואז הסתובב חזרה לכיוון החדר. ״לוק אני באמת מודה לך על אותו יום בשבוע שעבר, אבל אני לא הייתי בבלאגן הזה אם לא היית חוטף אותי״ אמרתי מטילה בו אשמה. הוא הסתובב שוב ״את לא מבינה שאת כבר היית בתוך הבלאגן הזה?! אני התכוונתי לפגוע בך כדי להוכיח מה אני יכול לעשות לאבא שלך, וזה לא משנה אם זה אני או כל אחד אחר שניסה להגיע אלייך״ אמר בזעם. ״אז למה לא עשית את זה?״ שאלתי גם אני באותו תון, אבל בחשש. ואז ברגע הוא שינה את תווי הפנים שלו והמבט שלו הפך שונה. ״את מה?״ שאל. ״לפגוע בי כמו שאתה אומר״ עניתי. ״זה לא משנה״ אמר ושוב התקדם לחדר שלי ואני אחריו. עזבתי את הנושא בנתיים. ״מה אתה מחפש? אני אולי אוכל לעזור לך״ אמרתי מביטה מסביב, לא יודעת מה בדיוק יכול לעזור לו פה. ״רמז או סימן כלשהו, משהו שהם רוצים. אני מכיר את הטיפוסים האלו, הם תמיד יודיעו לך למה הם רודפים אחריך. חשבתי מה כבר הם יכלו להשאיר ואז מהר עלתה בי המחשבה של הפתק. ״אני יודעת!״ קפצתי והתקדמתי למיטה שלי, מרימה את אחת הכריות מחפשת בתוך הציפה שלהן את הפתק שהשאירו לי. ״מה זה? מה את מחפשת?״ שאל. ״אתה תכף תיראה״ אמרתי כשאני מרגישה את הדף נוגע באצבעות שלי. ״הנה זה״ אמרתי ושלפתי את זה החוצה. ״זה לא שלי, וזה היה כאן באותו ערב שנתפסו הבחורים בבית שלי.״ אמרתי מביאה לו את הדף ״הם רוצים מספר אבל אני לא יודעת של מה״ אמרתי מביטה בו כשהוא מביט בפתק בפקידות.
״אני גם לא, אבל אני אברר״ אמר ואז הפלאפון שלי צילצל. ״זאת אמא שלי, אל תוציא הגה״ אמרתי ועניתי לשיחה. ״אמא, היי״ עניתי. ״היי מתוקה איך את מרגישה?״ שאלה. ״יותר טוב״ עניתי. ״יופי, תקשיבי אני בדרך הביתה לקחת את המטען של המחשב נייד, אז אל תיבהלי אם תשמעי דלת נפתחת, פשוט חשבתי שזה יגרום לך להרגיש יותר בטוח לקבל אזהרה מראש״ אמרה. ״אה סבבה, אני פה״ עניתי. ״ביי״ אמרה וניתקתי. ״אתה צריך ללכת אדוני״ אמרתי מביטה בו ממשיך להביט בפתק. ״לא יכול, אני צריך לראות עוד דברים״ אמר והתחיל לצאת מכיוון החדר. ״לוק״ אמרתי ואיך שהוא לא יכלתי שלא לגחך בגלל הסיטואציה, אבל התעשתתי על עצמי ״אמא שלי תכף פה, אתה צריך לזוז״ אמרתי בלחץ. ״אל תדאגי ילדה כשהיא תהיה כאן אני אעלם״ אמר והמשיך להסתובב בבית, נכנסנו לחדר של אמא שלי. ״את לא רואה פה משהו שהוא אמור או לא אמור להיות כאן?״ שאל מביט מסביב. ״לא, זה החדר.״ אמרתי והוא יצא מהחדר ממשיך להסתובב בבית. הוא חייב לעוף.
״זאת המקלחת״ אמרתי רואה לאן הוא מתקדם, ״למה שיהיה משהו במקלחת״ שאלתי ונכנסתי אחריו. ״אני בודק. הם מצאו את הכניסה לחדר שלך אז הם מצאו את הכניסה לבית. יכול להיות משהו בכל מקום״ אמר כאילו זה מובן מאליו. ״מה אתה עושה?״ שאלתי כשהבחנתי שהוא מתכופף ונשכב על הריצפה, מביט מתחת לארון של הכיור. ״בודק״ אמר וקם חזרה לכיוון האמבטיה, הוא פתח את המים. ״מה אתה בודק? אם הדוש מתיז דם?״ שאלתי בציניות. ״גל?״ לפתע נשמע קריאה של אמא שלי. ״גל מתוקה את בבית?״ שוב פעם היא שאלה ולוק הביט בי כאילו אני עכשיו צריכה למצוא לו פיתרון לצאת. ״את מתקלחת?״ היא נשמעה קרובה, סימנתי לחוק להיכנס מהר לאבמטיה ואני אחריו תחת זרם המים. ״כן אמא אני במקלחת״ צעקתי לה בחזרה וסגרתי את הוילון ״אה יופי״ אמרה ופתחה את הדלת של המקלחת. ״את ראית אולי את הכבל של המטען?״ שאלה. ״לא יודעת תבדקי בחדר שלי״ אמרתי וכבר כל הבגדים שלי נספגו במים, והשיער שלי ספוג גם במים. ״בדקתי אצלך, זה גם לא אצלי בחדר. אני חייבת להדליק את המחשב נתקעתי שם בעבודה״ אמרה וחשבתי מה עשיתי עם הכבל אתמול בלילה. ״אה אמא זה בסלון בשקע שליד הספה״. אמרתי. ״אוקיי אני אבדוק״ אמרה וסגרה את הדלת. ״באמת? זה היה הרעיון הכי טוב שלך?״ שאל בלחש כשהוא מנקה את הפנים שלו מהמים. ״אתה נכנס לי לבית, מסרב לצאת ואז מתלונן כשאני מנסה להציל לך ת׳תחת? אם אמא שלי הייתה רואה אותך זה היה הסוף שלך. מספיק היא חושדת רק באנשים שעוברים פה בגינה״ לוק עמד לדבר אבל אז הדלת נפתחה שוב ושלחתי את היד שלי לסתום לו את הפה. ״גל? מצאתי אותו תודה, אני אנעל אחרי טוב?״ שאלה. ״כן אמא״ עניתי. ״אה ואל תשכחי שאביאל תכף פה בסדר? שתדעי שהוא צריך להגיע״ הזכירה. ״טוב אמא״. -״ביי״ אמרה וסגרה את הדלת ואני הזזתי את היד שלי מלוק ולרגע המבטים שלנו התנגשו, אני שונאת לחשוב על זה בצורה הזאת, אבל הוא נראה ממש טוב. היה שקט ואז נשמעה הדלת של הבית נסגרת. ״אוקיי״ אמרתי מתנערת ממחשבות מפגרות וכיבית את המים. ״אני צריכה מגבת״ אמרתי ופתחתי את הוילון ויצאתי החוצה, נעמדת על שטיח המקלחת ופותחת את ארון המגבות. ״אני ספוג״ אמר ויצא מהאבטיה גם כן ולוקח מגבת מאיפה שאני לקחתי את שלי. ייבשתי את השיער והבטתי בו מנער את שלו על המגבת. ״מה זה?״ אמר מביט בארון המגבות. ״מגבת״ עניתי בציניות והוא שלח את הידיים שלו לתוך הארון. ״זה שלכן?״ שאל כשהוא מפיל את המגבת על הריצפה ומחזיק בכספת. ״כן, נראה לי, של אמא שלי כנראה. חכם להחביא את זה פה״ אמרתי. ״כן, לא חכם מספיק, אני עליתי על זה״ אמר. ״עלית על זה בגלל השתלשלות האירועים שקרו עכשיו. אבל זאת רק כספת״ אמרתי והוא החזיר את זה למקום וסגר את הארון. ״אני צריכה להחליף בגדים, ואתה צריך לעוף מכאן לפני שאביאל יראה אותך״ אמרתי ויצאתי מהמקלחת. ״חכי״ אמר לפני שהספקתי לעשות עוד צעד. ״מי זה אביאל?״ שאל בסקרנות או אולי בחשד. ״השומר ראש או בית, איך שלא קוראים לזה״ אמרתי במילמול. ״אוקיי״ אמר כאילו התשובה לא סיפקה אותו, אבל הוא מניח לזה ״יש לך אולי בגדים?״ אמר מעביר מבט בבגדים שלו. ״לגבר?״ שאלתי ואז נזכרתי שבאמת יש לי ״כן״ עניתי והתקדמתי לחדר שלי והוא אחריי. ״קח״ אמרתי מושיטה אליו את הג׳ינס והחולצה השחורה שרון השאיר אצלי עוד כשהיה ישן אצלי פעם. ״זה יבוא עליך?״ שאלתי. הוא יותר גבוה מרון. ״כן נראה לי״ אמר. ״אוקיי״ מילמלתי והסתובבתי לכיוון הארון, מוציאה לי מכנס וחולצה נקיים. ״מה אתה עושה?״ שאלתי בצעקה קצרה כשראיתי שהוא ערום מולי, טוב עם תחתונים. ״מתלבש״ ענה ואני יצאתי מהחדר למקלחת להתלבש בעצמי.
ניגבתי את עצמי וייבשתי את השיער, שמתי טייץ וטריקו אפורה ויצאתי. השקט היה קצת מחשיד כשהתקדמתי לחדר שלי, ואז שמעתי רעש מהמטבח. ״לוק?״ שאלתי והתקדמתי לשם. ״מי?״ נשמע הקול של אביאל. ״אביאל?״ שאלתי וראיתי אותו יושב ושותה את הקפה הקבוע שלו. ״כן״ אמר ״מי זה לוק?״ שאל. ״אה? אמ סתם הכלב של השכנים, חשבתי שהוא שוב נכנס לפה״ תירצתי והתיישבתי גם אני בשולחן. לוק סוף סוף התחפף? ״הבית נעול״ ציין ולגם שוב כשהוא מביט בי. ״אני מניחה שאני כבר רגילה לזה״ חייכתי בתמימות וניגשתי למטבח, מוזגת לעצמי תפוזים מול החלון שמשקיף לבחוץ. אני ממש מקווה שהוא הספיק להתחפף כמה שיותר רחוק. ״אז אביאל, מה איתך?״ שאלתי מסתובבת לכיוונו, מתיישבת שוב בשולחן. ״הכל טוב, אני מניח״ אמר. ״אתה מניח שהכל טוב? אתה בסדר?״ שאלתי מתחילה להבין שהוא כנראה קצת בדאון. ״לא משהו שצריך להדאיג אותך״ אמר בחיוך ושתה שוב מהכוס. ״נו דבר״ ציוויתי ולגמתי מהתפוזים. הוא הביט בי במבט בוחן, כנראה הוא לא יודע מה הסקרנות הזאת שיש בי, אבל תאמינו לי שזה או לדבר על זה או שתיקה מביכה ושיחה על מה שהיה עם ׳החוטף׳ שלי. ״ פגשתי את אח שלי לפני כמה ימים״ אמר כאילו זה לא דבר שקורה. לא ידעתי מה בדיוק לשאול לגבי זה, אבל הוא המשיך לדבר ״לא פגשתי אותו במשך שנים את את תוהה למה אני ככה״ אמר. ״אוקיי עכשיו זה מסביר את ההרגשה שלך, נו ואיך היה? שמחת?״ שאלתי. ״לא יודע, אני ואח שלי הופרדנו כשהיינו יותר צעירים אחד מהשני, וכל אחד מצא את הדרך חיים שלו. אז זה היה מוזר, אולי אני אראה אותו שוב השבוע״ אמר. ״זה טוב, נראה לי. צא מזה, הכל בסדר אתם שניכם אנשים גדולים כבר לא?״ אמרתי. ״צודקת״ חייך. ״מה איתך? מרגישה טוב?״ שאל. מבחינה בריאותית? די טוב. מבחינה נפשית.. לא יודעת. הפרידה מרון, העובדה שאני ורותם כבר לא כל כך בקשר וזה שלוק מסתובב לי בבית מתי שמתחשק לו או הפריצה של חבורת עבריינים, ממש הכניס אותי לבלבול בזמן האחרון, אין פלא שאני חולה.
״הכל טוב״ חייכתי חזרה. ״אני יוצא״ אמר כשסיים ללגום את התמצית האחרונה של הקפה שלו. ״אוקיי״ אמרתי וצפיתי בו יוצא החוצה. התקדמתי לעבר החדר והפלאפון שלי צילצל מהכיס. ״בר״ עניתי ונכנסתי לחדר. ״היי מה קורה גל?״ שאלה ואני פתחתי את הארון מחפשת שורט או מכנס פיג׳מה, חם לי עם הטייץ. ״הכל טוב, מה יש?״ שאלתי מביטה בקפידות בארון. ״סתם רציתי לבדוק מה איתך, אני יודעת שלא השתנה מהבוקר אבל עדיין״ היא אמרה ורציתי לצחוק, או-אה מה שקרה הבוקר. ״האמת שקצת השתנה מהבוקר״ אמרתי מורידה את המכנסיים שלי ״לוק היה פה״ סיפרתי לה בזמן שאני מעיפה את הטייץ הצידה ולוקחת את השורט מהארון. ״מה?! אומייגאד גל את בסדר? הוא עשה לך משהו? דיברת עם המשטרה?״ שאלה בלחץ ומיהרתי לענות שלא תפלוט משהו אחר ״לא, אני בסדר הכל בסדר בר. הוא סתם חיפש משהו, אבל הכל טוב. אמרתי לך הוא לא יפגע בי. נראה לי״ אמרתי ולבשתי את השורט. ״את רצינית?״ שאלה בחוסר אמון ואני התיישבתי על המיטה. ״כן, אני רצינית״ אמרתי. ״טוב, אבל את מספרת לי הכל כשאני מגיעה אלייך, אני רוצה לבקר אותך״ אמרה. ״בר אני מתה לראות אותך אבל אני לא חושבת שזה רעיון טוב, אני עדיין די חולה, אולי מחר״ אמרתי והיא הבינה. ״טוב אז כבר נדבר מאוחר יותר״ אמרה. ״ביי״ ניתקתי את השיחה. ״אפשר לצאת?״ קפצתי למשמע הקול המוכר שבוקע מהצד השני של הארון שלי. ״לוק?״ לחשתי לארון ואז הוא יצא, לבוש בבגדים היבשים שנתתי לו מתחבא בין השמלות התלויות שלי. ״מה לעזאזל? היית כאן כל הזמן הזה? חשבתי שכבר הלכת״ הבטתי בו מתמתח מעט ונעמדתי ישר מהבלבול. ״שמעתי אותו נכנס, לא הספקתי״ אמר את המובן מאליו ואז הביט בי. ״תגידי יש לך שמץ של מושג מי זה?״ שאל כאילו הוא יודע את התשובה. ״כן, אביאל, אמרתי לך כבר״ עניתי את המובן מאליו. ״לא גל, תשובה לא נכונה״ אמר ונראה שהוא מתחיל להרגיש לא בנוח. ״ידעתי שהוא לא יעזוב את הסיפור״ מילמל לוק כשהוא מביט מהחלון שלי אל עבר חצר הכניסה, שאביאל עומד בגב אלינו. ״זוז לוק שהוא לא יסתובב בטעות״ אמרתי עדיין לא מבינה מה הוא מנסה לאמר. לוק זז מהחלון ״יש עוד דרך יציאה מכאן?״ שאל. ״רק מהחלון. אבל אתה יכול לצאת מהחלון שבחדר של אמא שלי, זה יוציא אותך למאחורי הבית. ״אוקיי״ אמר וליוויתי אותו לחדר של אמא שלי שבצד השני של הבית. הוא פתח את החלון. ״לא, חכה״ אמרתי. ״מה לא?״ שאל מביט בי בתהיה. ״אתה לא הולך מבלי להסביר לי את המצב״ אמרתי ״איך אתה מכיר את אביאל?״ שאלתי. ״לא קוראים לו אביאל״ אמר. ״איך אתה יודע?״ שאלתי מנסה להבין, לחבר נקודות. ״קוראים לו דילן, גל״ אמר לוק ואז זה הכה בי. אח של לוק, זה שמת, שאבא שלי כביכול ולכאורה הרג אותו, זה שלוק עשה את כל הבלאגן בשבילו, גם לו קראו דילן. ״איך זה אפשרי? הוא לא מת?״ שאלתי כל כך מבולבלת מהמצב. ״לא, אבל עזבי זה לא סיפור לעכשיו״ אמר ובא שוב לצאת. ״אתה לא הולך!״ צעקתי בכעס. ״לפני חצי שעה מתת שאעוף מפה, מה קרה?״ אמר כולו מתוח, מגיב לעצבים שלי. ״אתה חייב לי כל כך הרבה הסברים, תשובות, אתה לא יכול ללכת ולהשאיר אותי ככה!״ התעצבנתי, נמאס לי מהסיפור הזה כל פעם מחדש. ״אני מצטער שגררתי אותך לכל זה!״ אמר אבל לא באמת הביע חרטה. ״רמון לא הרג את אח שלך, אז מה הסיבה שלך האמיתית לרדוף אחריו?״ שאלתי את מה שכבר לא הצלחתי להבין. ״אולי לא, אבל ככה זה הרגיש לי כשהוא לקח אותו תחת חפותו״ אמר ואני הקשבתי. ״אח שלי עובד בשביל האדם שהרס לי את החיים. זה שהפריד בין ההורים שלי, הבריח את אמא שלי מאיתנו ואז רדף אחרי אבא שלי ורצח אותו. ואם זה לא מספיק האח הקטן שלי עכשיו עובד עם הזין המסריח הזה ואת עוד שואלת מה הסיבה?!״ אמר. ״איך אני יודעת אם להאמין לך בכלל? מאז שאני מכירה אותך אתה רק משקר לי!״ התגוננתי מהסיפור על אבי. ״את חושבת שאמא שלך במקרה העסיקה דווקא אותו?״ צעק מעורר בי מחשבה. ״והוא יודע עליך?״ שאלתי. ״לא, ניתקנו קשר לפני שנים״ ענה. ״אז למה אתה ממשיך לרדוף אותי? למה אני עדיין קשורה לכל זה?!״ שאלתי בתוקפנות למרות שלא התכוונתי. ״אני לא הולך לענות על כל השאלות שלך!״ אמר. ״אתה כן!״ צעקתי ואז השתתקתי, זורקת מבט חטוף לחלון. ״אתה כן, אתה חייב. שינית לי את החיים מקצה לקצה מאז שצצת לי בהם. תן לי סיבה למה זה ממשיך לקרות. לא קיבלת כבר מה שרצית שחטפת אותי?!״ שאלתי והבטתי בו מחכה לתגובה. ״אני יודע, גם את שינית לי את החיים מקצה לקצה מאז שהכנסתי אותך אליהם!״ צעק חזרה. ״אני? אתה עשית את זה לעצמך!״ צעקתי והרגשתי שאני עומדת לאבד את זה מעצבים. ״בראש שלי אני חשבתי שמה שהולך לקרות זה שאחטוף ילדה קטנה ומפונקת בזמן שאסחוט את האבא הרוצח והבן של זונה שלה״ הוא דיבר במהירות כזאת שבכל מילה העצבים שלו רק עלו ״אבל את יודעת מה?! לא תיכננתי בשום חלק של החיים החרא האלו שאני אתאהב בילדה של הרוצח הזה!״ הצעקה האחרונה שלו הפילה דממה. העצבים שלי דעכו, משהו השתנה באוויר. הרגשתי שהוא היכה בי במילים האלו. השנייה הזאת מרגישה כמו נצח. הוא עדיין עצבני, אני רואה את זה עליו, כאילו מבחינתו זה לא שינה שום דבר בוויכוח הזה. אבל מבחינתי כן. ״מה קרה? פתאום אין לך מה לשאול אותי? אה?!״ קרא בעצבים בזמן שהוא מצמצם את המרחק בנינו. ״מה יש השתתקת?! איפה כל המילים שלך נעלמו הפעם?!״ הוא המשיך, מתקרב אליי בזמן שאני מתרחקת, עד שכבר אין לאן. אני מוצאת את עצמי שעונה על הקיר בזמן שהוא רוכן מעליי, מחכה לי שאגיב, הפנים שלו נעולות, הוא באמת עצבני. אני לא חושבת פחדתי ממנו ככה מאז הפעם הראשונה שהוא פגש אותי. ״דברי!״ הוא ציווה. ״אין לי מה לאמר״ מילמלתי בלחש, לא מסוגלת להזיז את המבט שלי לשום מקום אחר שהוא לא העיניים שלו. ״אל תדאגי. את לא תיראי אותי שוב, כמו שביקשת״ אמר, יותר ברוגע, צועד צעד אחד אחורה, ועוד צעד. פותח מרווח בנינו. לא הצלחתי להגיב. הוא פתח את החלון וקפץ החוצה. פתאום הכל קרה מהר מידי, והוא כבר לא היה פה.
הלב שלי על מאתיים, אני לא בטוחה שאי פעם הרגשתי ככה. לפתע אני מרגישה יכולת לנשום כמו שצריך, אבל בו זמנית, שהוא גם לקח לי את היכולת לנשום. אין מצב שהוא עזב אותי עכשיו אחרי שהתיח בי את מה שרק רציתי לשמוע.