מתחילים מחדש- פרק 37

נקודת מבט שי
מוראל ואני נכנסנו למכונית, רוב הנסיעה עברה בשקט, כל אחד היה מרוכז המחשבות שלו.
השיחה עם אימא של מוראל לא יוצאת לי מהראש.

~פלשבק~
"אני מכירה את הבן שלי, אני יודעת מתי הוא אוהב מישהי באמת." היא אמרה.
רגע… היא מנסה להגיד לי שמוראל אוהב אותי? לא, לא יכול להיות, אנחנו כמו שמן ומים.
"לא, מוראל ואני זה כמו שמן ומים, אנחנו לא מסתדרים." אמרתי בהתגוננות.
"זה מה שאת אומרת, תסכימי איתי שעיניים לא משקרות." היא אמרה.
"ראיתי איך שניכם מסמיקים אחד ליד השנייה, את באמת חושבת שאם הייתי סתם ידידה הוא היה מביא אותך לפה?" היא שאלה.
"אני לא מבינה…" אמרתי בבלבול.
"לא שי, אני חושבת שאת מבינה טוב מאוד, אתם אוהבים אחד את השנייה אז למה שלא תעשו עם משהו?" היא שאלה.
"טוב זהו, חזרתי אפשר ללכת." אמר מוראל.
מוראל נפרד מאימא שלו בחיבוק ולאחר מכן גם אני.
"תחשבי על השיחה שלנו, אם את באמת אוהבת אותו על תוותרי עליו." היא אמרה לי בזמן שהתחבקנו.
~~~~~~~~~סוף פלשבק~~~~~

השענתי את ראשי על החלון ושיחקתי עם שיערי.
לומר את האמת, אני ממש מבולבלת עד לא מזמן הייתי בטוחה שאני אוהבת את שקד, אבל עכשיו… עכשיו אני כבר לא לגמרי בטוחה.
"הכל בסדר?" שאל מוראל.
"כן, בטח." עניתי וחייכתי חיוך קטן.
"לא מתאים לך שקטה." הוא אמר.
"את מאמינה שהיום זה היה היום האחרון שלנו במכלאה?" הוא שאל.
"וואו, אני פשוט לא מאמינה שחודש עבר כל כך מהר." אמרתי בכנות.

"האמת, שגם אני. ולחשוב שבהתחלה חשבתי שזה יהיה ממש סבל." הוא אמר בכנות.
"גם אני." אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
שאר הדברים עברה בצחוקים ודיבורים בינינו. אבל למרות כל הצחוקים והחיוכים אני עדיין לא מפסיקה לחשוב על השיחה עם אימא של מוראל.
הגענו לבית המחסה ומוראל עצר את המכונית והחנה ממול לשער של בית המחסה.
שנינו התחלנו לפסוע לכיוון בית המחסה.
נכנסנו הביתה, כולם היו בבית חוץ משקד, שקד עדיין לא חזר מהאימון. הלכתי לשבת ליד רומי ויהלי ודיברנו קצת, מוראל ודולב שיחקנו בפלייסטיישן.
"אני במקלחת." צעקתי בזמן שעליתי במדרגות.
נכנסתי לחדר האמבטיה פשטתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת, המים התחילו להרטיב את ראשי ואת פניי.
ניצלתי את הזמן למחשבות, השיחה הזאת לא עוזבת אותי. יכול להיות מצב שאני אוהבת את שניהם? גם את שקד, וגם את מוראל?
סגרתי את המים וכרכתי מגבת סביב גופי ויצאתי מחדר האמבטיה ופסעתי לכיוון החדר שלי.
נכנסתי לחדרי שלי וסגרתי את הדלת אחריי והתלבשתי. אחרי שסיימתי להתלבש לא היה לי כוח להיות למטה עם כולם, נזרקתי על המיטה והמחשבות לא עזבו אותי לרגע.
לפתע הפלאפון שלי צלצל וקטע את מחשבותיי, זה היה מאור.
עברו כבר שבועיים מאז שמאור הגיע אליי לבית החולים ויישרנו את ההדורים בינינו, מאור השתנה. הוא דואג לי, אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, הוא סוף סוף אח שלי!
"היי מאורי." אמרתי כשעניתי לשיחה.
"מה שלום אחותי היפה?" שאל מאור, חייכתי לעצמי כשהוא קרא לי 'אחותי'.
"עייפה." עניתי.
"מה איתך?" שאלתי.
"יכול להיות יותר טוב. אני והגר נפרדנו." הוא אמר בעצב.
הגר עדיין לא יודעת שאני ומאור אחים, מאור ואני חשבנו לספר לה בקרוב.
"מה? למה?" שאלתי בפליאה.
"המרחק…" הוא ענה.
"המרחק? אתה מגיע לכאן פעמיים בשבוע מאור." הסברתי אני בטוחה שיש סיבה אחרת.
"זה מה שהיא אמרה." הוא אמר בעצב.
"מאורי, אני חייבת לסיים, נדבר מחר?" אמרתי כשראיתי את מוראל עומד בפתח החדר שלי.
"כן בטח. ביי שישי." הוא אמר והשיחה נותקה.
"היי." אמרתי למוראל וחייכתי חיוך קטן.
"אני מפריע?" הוא שאל.
"לא. ממש לא." עניתי ונענעתי את ראשי לשלילה.
"לא הספקנו לדבר על היום." הוא אמר והתיישב לידי.
"כן… עברנו הרבה היום." אמרתי ושיחקתי עם קצוות השיער שלי.
"ממש נהניתי איתך היום." הוא אמר.
"גם אני איתך." אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"היית ממש מדהימה היום." הוא אמר, ובאותו רגע הרגשתי את הלחיים שלי מתחילות להאדים.
חייכתי חיוך ביישני.
"האמת… איך שהתחברת ככה לאור, הקטנה הזאת לא נותנת לאף אחד להתקרב אליה. ואיך זה קרה כל כך מהר." הוא אמר.
האמת, שאני ואור זה באמת היה חיבור מיוחד, היא מדהימה, מדהימה בדיוק כמו אח שלה.
"היא מקסימה, היה לי ממש כיף איתה, איתם." אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"יש לך משפחה מדהימה." אמרתי בכנות.
"תודה." הוא אמר וגירד בעורפו.
היינו ממש קרובים אחד לשנייה.
"מצחיק שאימא שלי חשבה שאנחנו זוג." אמר מוראל.
"כן, ממש מצחיק." אמרתי וחייכתי חיוך ביישני.
השיחה הזאת עם אימא של מוראל לא עוזבת אותי, פשוט לא עוזבת אותי. אני חייבת לברר אחת ולתמיד מה אני מרגישה כלפיו, זה ברור שאני מרגישה אליו משהו. אבל איך?
ישבנו ככה כמה דקות ששתיקה שררה בנינו.
"טוב, אני נראה לי אלך להתקלח." הוא אמר.
"אוקיי, תהנה." אמרתי וחייכתי.
"תודה." הוא אמר וחייך.
"בבקשה." אמרתי וחייכתי גם אני. שנינו היינו ממש קרובים אחד לשנייה, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו ואז פתאום תוך שניות ספורות הרגשתי את השפתיים שלי מונחות על שלו, זה קרה. התנשקנו.