נדייה פרק י"ג

הילדים חיבקו את נדייה והודו לה כל כך על המעבר לכאן כשעיניה של נדייה מתמלאות בדמעות דמעות משמחה.

נדייה ביקשה מג'נה שתיכנס גם היא לחדרה והכוונה למרפסת הגדולה והסגורה הרמטית וארון קיר גדול היה בתוכה.

היא והילדים החלו לסדר את חפציהם בארון הגדול שבמרפסת כשג'ינה מקפלת את בגדיהם ותולה אותם על התלי הארוך שהשתרע לאורך כל הארון.

לפתע צלצל הנייד של נדייה : "הלו בקר טוב אמרה בקול ידידותי ומעבר לקו היה אלון" "היי מאמי לחש לתוך הטלפון" "היי ענתה לו גם היא בלחש שלבה כהרגלו מתריע שאוטוטו יפרוץ החוצה"

"מה שלומך" "בסדר גמור ושלומך"?? "מתגעגע". "הגענו כבר לניו-יורק ואסתי והתאומים מפרקים את כל התכולה הענקית שלנו ואני כמובן עוזר וכעת אני ירדתי לפיצוציה לקנות לילדים משהו מתוק"

"אלון אתה יודע שעזבנו את מחנה הפליטים ולפני כמחצית השעה עברנו לגור ביפו בדירה נורמלית יפהפייה " "באמת אני מאושר בשבילך יפה שלי"
"החיילים מהמחסום העבירו את התכולה שלנו ושאלו מה קורה איתך"???

"מה ענית להם"???? "עניתי להם שאין לי קשר איתך"

"נדייה מת עלייך" אני חייב לחזור הביתה וכשתתארגני תפתחי חשבון בנק שיהיה קרוב לדירה שלך ואת כמובן מפקידה את כל מה שיש לך ותניחי את מס' החשבון וסניף הבנק במקום שתזכרי כך כשאתקשר אלייך תוכלי לומר לי אותו מיד"

הטלפון נסגר ונדייה חזרה והתיישבה במטבח והרהרה אם רק היה כאן אם רק היה כאן אך הוא איננו כאן ואולי טוב שכך.

בשוך הסערה כשלבה התייצב המשיכה נדייה לסדר את כל מה שהיה טעון סידור.

לאחר דקות ספורות צלצל הטלפון שנית אך לצערה של נדייה זה כמובן לא היה אלון אלא הרוקח אבו שוקרי ושאל באם תוכל להגיע לבית המרקחת לזמן קצר ומתנצל כשהוא מבין כמה עבודה יש לה בדירה החדשה.

"אני באה מיד אדוני היקר ותודה על כל הטוב שהענקת לילדי ולי"

"נדייה הודיע לג'ינה ולילדים כי אבו שוקרי ביקש ממנה לבוא לעזור לה לזמן לא רב"

"ביי אמרו לה ילדיה והמשיכו בעיסוקם כשהחיוך ההתרגשות ואהבה לא יורד מפניהם.

"ג'ינה את תמשיכי נכון מתוקה"???? "ודאי אל תדאגי אנחנו אסירי תודה לאבו שוקרי"

"נכון את צודקת ותודה שאת תגורי יחד אתנו" "חחחחח זו אני שחייבת לומר לך תודה יה בינתי".

המשך יבוא