נופלים על הרגליים -פרק 4

״אני ראיתי אותך בלילה ההוא!״ עלמה החליטה לתקוף את אוליבר עם מה שראתה בלילה ההוא,ולשחרר את הנושא הזה כבר .
היא הרגישה שהיא חייבת לדעת מה קרה שם ,היא צריכה לקבל תשובות.
״כן וגם אני ראיתי אותך וגם היה עוד דברים״ אוליבר אמר לה בקריצה ובחיוך שובב והתקרב עלה.
הם הלכו לדבר במחסן מאחורי בית ספר ,שעכשיו במחשבה שנייה זה לא היה רעיון כזה טוב,חשבה לעצמה עלמה.
״זה לא מצחיק,אני ראיתי אותך ביער ,אתה הפכת ל…״ עלמה התחילה לצעוק ולשחרר את מה שראתה אך נתקעה מבמילה האחרונה .
נראה פתאום הזוי לה להגיד את המילה הזאת.
״למה?״ אוליבר שאל אותה בסקרנות .
״לאיש זאב,או לזאב לא יודעת אפילו איך לקרוא לזה״ היא אמרה לו לבסוף.
״את רצינית??״ הוא שאל אותה תוך כדי שפתח בצחוק מתגלגל.
״תראי נראלי ששנינו שתינו קצת יותר מדי,ואולי גם עישנת משהו אבל..״ הוא ניסה להסביר לה ברצינות פתאום ומהחשבה שעברה לעלמה בראש זה האם הוא שחקן ממש טוב או שפשוט הם באמת קצת שתו יותר מדי ,והיא הייתה ממש עייפה גם.
״אני נשבע לך שאחרי אמרתי לך לילה טוב נסעתי משם הבייתה״ הוא אמר לה הניח את ידו על הלחי שלה.
״איך נסעת הבייתה אם הבקבוק דלק נשאר על הרצפה בכביש?פתאום כבר לא היה חסר דלק לרכב?״ עלמה אמרה לו במבט קשוח ועיפה את ידו מהלחי שלה,זהו זה חשבה לעצמה ,הוא משקר עליתי עליו.
״מסתבר שבסוף הבעיה הייתה במנוע ,כשהפעלתי את הרכב מחדש זה פשוט עבד ונסעתי משם.״ הוא אמר לה ומשך בכתפיו כאליו זה הדבר הכי נורמלי שיכול לקרות.
״למה לא נסית להפעיל מחדש מהתחלה?״ עלמה אמרה לו ולפתע היה הרגשה באוויר של חקירה צולבת.
״לא יודעת אווקי?״ הוא אמר לה בעצבים ,כנראה שנמאס לו כבר להיות בצד של הנחקר.
״אבל תראי את הצד החיובי בסיפור,אם הייתי מנסה להתניע לפני כנראה שזה היה עובד והייתי נוסע משם ולא הייתי פוגש אותך לעולם..״ הוא אמר לה ובחיוך כובש ונגע בלחי שלה שוב עם ידו רק שהפעם עלמה לא העיפה את היד שלו ,פתאום זה היה לה נעים יותר ,היא אהבה שהוא עושה את זה .
״איכ באלי להקיא ממך״ היא אמרה לו בציניות וגילגלה עיניים.
הוא רק צחק והתיישב על אחד הארגזים שהיו במקום.
״על מה רצית לדבר איתי?״ היא אמרה לו ונשענה על אחד הקירות מולו.
״אווקי,אני מתחיל לעבוד פה ,בתור איש תחזוקה״
״אתה הולך להיות אב בית של התיכון שאני נמצאת בו?״
״כן קצת יהיה מוזר אבל צריכים לראות איך אנחנו מתגברים על זה״ הוא אמר לה לבסוף במבט מעודד.
״אנחנו?״ היא שאלה אותו בפליאה וקמטה את מציחה.
״כן,לא היה דיבור אתמול בלילה על דייט ראשון?״ הוא שאל אותה בטעייה והנעמד לפתע לידה.
״לא יקרה באבי״ היא אמרה לו בזלזול והסתכלה לו עמוק בעיניים שלו.
״אולי תחליטי שאחרי זה ״ הוא אמר לה והתקרב עלה עוד יותר ,עד שהוא האף שלו נגע בשלה .
והוא נישק אותה,הוא החזיק את הלחיים שלה כמו שהיא אוהבת ,זה הרגיש כאליו הוא ידע שהיא אוהבת את זה.
ועלמה פשוט נפלה בקסמיו ,היא פשוט שכחה מהכל או לפחות רצתה לשכוח,כנראה שהיא באמת שתתה יותר מדי והיא סתם דמיינה .
״מה את אומרת?״ הוא אמר לה לבסוף תוך כדי שהם מתנשפים בכבדות אחרי הנשיקה הסוערת שלהם.
״אני אומרת שיש לי שיעור ואני מאחרת״ היא אמרה לו לפתע בחיוך לקחה את התיק שלה מהרצפה ויצא מהדלת לכיון הכיתה שלה.

—
יונתן אמר במסדרון אבוד עצות ולא יודע מה לעשות,היה לו פתק רק לכיתה שבה הוא אמור להיות -יב 3 .
רק שלמצוא את הכיתה זה היה כבר סיפור אחר,
מלא מסדרונות ,מלא כיתות ,מלא חדרים ,
הוא פשוט עמד באמצע המסדרון רוצה לדפוק את הראש בקיר.
זה היה טעות לבוא לפה,הוא חשב לעצמו.
אולי היה עדיף כבר להשאר בישיבה.
יונתן היה בחור דתי לשעבר ,הוא למד בשיבה תיכונית,וכל חייו חונך על אורח חיים דתי,עד שיום אחד קרה מקרה והוא עזב הכל.
עכשיו הוא כאן,מאחר לשיעור,ולא יודע מה לעשות.
״הכל בסדר?״ לפתע הוא שמע מישהי קוראת לעברו
״כן כן אני פשוט קצת הלכתי לאיבוד במקום בזה״ הוא אמר לה בחיוך,תמיד היה לו קל יותר לדבר עם בנות.
״ היי אני עלמה ״ היא אמרה לו בחיוך ,היה לה חיוך מדהים חשב לעצמו יונתן.
״אני יונתן״ הוא אמר לה בחזרה בחיוך.
״אחלה תלתלים״ היא אמרה לו וזרקה מבט לעבר התלתלים.
ליונתן היה תלתלים יפים ושחורים הוא היה גם גבוה ורזה ,לפעמים היה לו מחשבה להרשים למכון ולפתח גוף כי הוא רזה מדי ,אבל זה אף פעם לא עבד.
״תודה״
״אז לאיפה אתה צריך?״ עלמה אמרה לו בחיוך וחיבקה את הקלסרים שלה.
״יב 3״ יונתן הקריא מהפתק שקיבל מהמזכירות ,רק כדי לראות שוב שהוא לא מתבלבל.
״אה זה הכיתה שלי ,זה ממש כאן בהמשך.״ היא אמרה לו והם התקדמו לכיון הכיתה .

—
״אז יב 3 ,שלום לכם..״ המנהל שעמד בקדימת הכיתה ופתח בשיחה איתם, אך עצר לרגע שיונתן ועלמה נכנסו לכיתה והתיישבו מהר במקומות שלהם, יונתן התיישב ליד דין ,במקרה ממש ,פשוט זה היה המקום שהיה ריק.
״אח שלי היקר״ דין אמר לו בחיוך וקרץ .
״יש לי מלא דברים לספר לך״ עלמה אמרה לדנה שהתיישבה לידה .
״עכשיו שאתם בהרכב מלא,יגע הזמן לדבר על העובדת הגשה שלכם.״ המנהל אמר ולכיתה ,וברקע היה אפשר לשמוע קולות ייאוש כתגובה מהתלמידים.
״אך השנה זה יהיה אחרת,כיון בשנה שעברה תפסו פה העתקות בעבודת,העבודה השנה תעשה אחרת,היום כולם הולכים להשאר הלילה ערים בכיתות נפרדות ולעשות את העבודה במשך כל הלילה ובזוגות ,ובבוקר תגישו לי תעבודות״
״יש שאלות?״ הוא אמר וכל הכיתה הייתה בשקט.
״מה אנחנו בעונש?״ דנה לחשה לעלמה.
״אני צריכה עכשיו לבזבז שעות שינה שלי על עבודה?״ עלמה זרקה לאוויר ביאוש.
״אנחנו עושים ביחד נכון?״דין אמר ליונתן ויונתן רק ניענע את ראשו בהסכמה.
״למה נראלך שכיתות נפרדות יגרמו לנו לא להעתיק?״ אחד הערסים של הכיתה צעק מסוף הכיתה.
״אל תדאג אדוני הצעיר ,צוות המורים ישגיחו ,ותאמינו לי שהעונש על העתקה יהיה חמור.״ המנהל אמר בעצבים ויצא מהכיתה.
״אל תדאג אני אסדר אותנו יש לי תוכנית״ דיו אמר ליונתן וקרץ לו.