נסי לא להתאהב בחברים שלי פרק 1

"אוקי, אם את באמת הולכת לגור עם הבנים,אנחנו צריכים כמה חוקים בסיסיים,"

הנהנתי. "בסדר"

"מספר אחת" הוא הרים אצבע והסתכל אליי "תנסי לא להתאהב באחד מהבנים". הוא גיחך "וגם,לא יהיו שום שיתוף חדרים עם אף אחד מהם"

צחקתי מהמחשבה שאני אהיה עם אחד מהחברים של לוגן,והוא המשיך "מספר שתיים, אנחנו עוזבים בשני עד שישי מ9 בבוקר עד 4 לאולפן במשך חודש. בבקשה תנסי לעזור לנקות מסביב בבית. אני מצטער לבקש את זה ממך אבל לחיות עם האנשים האלה זה באמת דוחה לפעמים." הוא קימט את האף שלו במראה של דחייה.

"אין בעיה,זה המעט שאני יכולה לעשות כשאתה מכניס אותי לשותפות בדירה, איקל לוגן!" הוא נרתע כשפניתי אליו

"מספר שלוש,אנחנו לא קוראים ללוגן 'איקל לוגן',אף פעם"

צחקתי בקול כשהוא גלגל את עיניו.לוגן ואני דומים בדרכים מסוימות.למשל כשאנחנו מגלגלים את העיניים שלנו,יש לנו את אותן הבעות פנים.יש לנו אותו צבע עיניים,אפור כזה,ואותו שיער.אבל ללוגן יש צבע ערמוני כהה,ולי צבע חום-בלונדיני כמו של אמא שלי.אהבתי את זה.הארי גם היה גבוה ממני בערך ב6 סנטימטרים ואני נועלת עקבים ענקיים כל הזמן….

אחרי בערך שעה של נסיעה,עצרנו לפני מבנה ממש יפה. לוגן ואני יצאנו מהמכונית ולקחנו את התיקים שלי מתא המטען של המכונית והלכנו לקומה החמישית של הבניין הממש בזבזני שלו.הוא הוציא מפתח ותקע אותו בחור המנעול.מספר הדירה הוא ה5. אני חייבת לזכור את זה.

"עכשיו,תהיי בשקט,אני בטוח שהבנים ישנים ו-" הוא נקטע על ידי האורות המהבהבים וארבעת הבנים שצעקו "הפתעההה!"

עצמתי את העיניים שלי וניסיתי לגרום ללב שלי לפעום שוב,כמו לוגן.

"מה לא בסדר איתכם?!" הארי צחק אליהם.

"שלום אנני!" ילד עם שיער חום פרוע קרא,כשהוא זורק את הידיים שלו מסביבי ונותן לי חיבוק מוחץ עצמות..

חייכתי כשהוא סובב אותי "אנחנו שמענו רק דברים טובים עלייך!אני מצפה שאותו דבר לגבינו?" הוא נתן לי קריצה.

צחקקתי "טוב,אני יכולה להגיד לך מה שמעתי,רק שאני לא יודעת מי זה מי" אני כבר ניסיתי להתאים תיאורים לפנים,אבל אף פעם לא הייתי טובה בזה.

ילד בא וחיבק אותי.

הוא היה רוס
אחד יותר גבוהה עם שיער שחור וגוון עור שזוף שאג בצחוק עם ילד אפילו יותר שרירי.

האחד שיכולתי רק להניח שהוא לואי,תקף את לוגן והפיל אותו לרצפה.

פניתי לרוס "זה דבר רגיל פה?"

הוא גיחך "זה נהיה יותר גרוע"

אז עכשיו אני רק צריכה להחליט מי זה קנדל ומי זה ליאם,מה שלא היה ממש קשה בהתחשב שהם הפכים מוחלטים.

לוגן ולואי פיתחו שיחה משלהם אז אני נשארתי לדבר עם שאר הבנים ולגלות קצת יותר איך הם, מה שהיה נהדר כי הם אף פעם לא נתנו לי להישאר מחוץ לשיחות שלהם.

דיברנו על בית הספר הישן שלי ואיך הארי היה כילד,אבל הכי חשוב,למדתי הרבה עליהם.

"אז בבקשה תסבירי לי שוב איך זה שאת מספרת להם רק דברים מביכים עלי?" לוגן התבכיין בזמן שאני כמעט בכיתי מרוב שצחקתי.

"בגלל שרצינו לדעת לוגן" לואי אמר כשהוא משך את עצמו קרוב יותר אליי על הספה.הוא כבר היה יותר מידי קרוב לפי דעתו של לוגן,יכולתי לומר את זה לפי איך שהוא נשך את השפתיים שלו.

פיהקתי.כל הבנים הסתכלו עליי ברשעות."מה?" שאלתי כשהחיוכים הערמומיים שלהם הפכו לגיחוכים כשהם התקרבו אליי.

"את עייפה?" רוס שאל אותי והבנים חיכו לתשובה

"כן…." הארי נעמד והבנים כיתרו אותי לפינה של הספה

"תתפסו אותה!" לואי צעק והם לקחו וגררו אותי במעלה המדרגות ולתוך חדר לבן עם שתי מיטות.

"איזה מהן היא שלה?" קנדל שאל את לוגן הוא הצביע על המיטה שליד החלון והניח את הדברים שלי לידה.

רוס זרק אותי על המיטה והם יצאו מהחדר צועקים ביחד "חלומות מתוקים אנני!!" אוי הבנים האלה….

חיכיתי עד ששמעתי את הבנים רצים חזרה במורד המדרגות עד שהחלפתי בגדים למשהו יותר נוח.הוצאתי חולצת פסים וטרנינג של ,שהיו בעצם של הארי אבל מצאו את דרכם לבית שלי.כששמתי את הבגדים הסתכלתי על החדר.היה לו נוף מהמם של לונדון.הרצפה בחדר של הארי ושלי הייתה מפרקט כהה והמיטות תאמו את הרהיטים שהיו בצבע ערמוני כהה.החלקתי את עצמי לתוך המיטה החדשה, שהיו לה מצעים מבד סטן סגול.הם היו נורא נחמדים. לפני שהרגשתי בזה נפלתי לשינה עמוקה.

ואפילו יותר מהר משנרדמתי,זה נראה כאילו עברה דקה עד שהעירו אותי.כשבמציאות זה היה בעצם שש שעות.אה,דרך אגב, רוס וליאם חשבו שאני צריכה 'טקס קבלה',אז הם רוקנו דלי שלם של מי קרח עליי.

"אלוהים אדירים!" צעקתי ויריתי את עצמי מהמיטה יותר מהר מברק

"רוץ" רוס מלמל לקנדל כשהם הלכו במורד המסדרון.

רדפתי אחריהם קרוב,ותפסתי את הקפוצ'ון של קנדל והפלתי אותו לרצפה.

הוא קיבל מכה בראש שלו "אאו! אנני! בשביל מה זה היה?!"

אני רתחתי מזעם! התיישבתי עליו,ותפסתי בצווארון הסווטשירט שלו. "אני אסלח לך על זה אם תעזור לתפוס את רוס"

הוא הנהן,מבוהל. משכתי אותו למעלה ורצנו מהר במעלה המדרגות.היו שם שתי דלתות,אחת של רוס ואחת של קנדל. "איזה דלת?" שאלתי בשקט.

"זאת" הוא החווה אל הדלת השמאלית. "אבל תהיי בשקט,אני אגיד לו שנטשתי אותך ואז תוכלי לתקוף אותו,בסדר?"

חייכתי כשלחצנו ידיים. הוא נכנס בשקט אל החדר החשוך "היי! נפטרתי ממנה.אתה יכול לצאת מהארון עכשיו"

רוס פתח בטיפשות את דלת ההזזה של הארון "אוי אלוהים! היא כזאת מפחידה! תזכיר לי לא להתעסק עם אנני שוב."

בדיוק כשהוא סיים לומר כמה נהדרת אני,תקפתי בשקט

תפסתי אותו ממותניו וזרקתי אותו על הרצפה,הרבצתי לו,בדיוק חזק מספיק,כדי לגרום לו להתחרט.

"אני נכנע! אני נכנע!" רוס בכה בפתטיות…

אני צחקתי ומשכתי אותו למעלה.הוא טפטף מים בדיוק כמו נייל וכמוני.

קנדל צחק והדליק את האורות "אחי,אתה נראה יותר טוב עם האורות מכובים"

נשברתי לצחקוק מטופש שתמיד היה לי כשצחקתי חזק מידי.זה נשמע יותר כמו תרנגולת נחנקת…

שמעתי רגליים מטופפות במדרגות ואז לואי פרוע הופיע עם מחבט בייסבול

"או,זאת רק אנני צוחקת.הא" הוא הוריד את המחבט והסתכל על כולנו."למה אתם מטפטפים?"

"אה טוב,רוס וקנדל חשבו שאני צריכה טקס קבלה אז הם רוקנו עלי דלי שם מי קרח בזמן שישנתי!" הסתכלתי על לואי,הוא נראה כאילו הוא היה ער לזמן מה,והשעה הייתה בערך חצות. "רגע,מה אתה עושה ער?"

הוא הסתכל עליי ואז על הרצפה.הלחיים שלו הסמיקו בורוד חמוד "או ללואי יש חברה!לואי דיברת עם חברה שלך בטלפון?" אני שאלתי אותו והוא נאנח.

"כן,אני דיברתי איתה עד שאת צרחת כל כך חזק.אני לא מאמין שלוגן לא התעורר.הוא היה באותו חדר!"

"לוגן הוא הבן אדם שישן הכי חזק שאני מכירה."

"איפה השירותים?" שאלתי

לואי נתן לי הנחיות ואני אמרתי להם לילה טוב שוב.ירדתי לקומה הראשונה של הדירה והלכתי לשירותים.

הם היו מאוד יוקרתיים בהשוואה לישנים שיש בבית שלי.הסתכלתי על עצמי.נראיתי נורא.המסקרה שלי נמרחה קצת מהמים והתלתלים החומים-בלונדיניים שלי הזדקרו בכל הכיוונים.הורדתי את החולצה ואת הטרנינג שלי ושמתי אותם בסל כביסה-שכבר גלש מהצדדים מרוב שהיה מלא. עשיתי לעצמי תזכורת עצמית לעשות את הכביסה של הבנים מחר בבוקר.

למזלי היתה לי גופיה עלי,אז לא הייתי לגמרי חשופה. הסתכלתי מחוץ לדלת ווידאתי שאין אף אחד בחוץ ליד המדרגות.

רצתי מהר למדרגה הראשונה "אנני,אנני,אנני" ליאם התקיל אותי,ואני הרגשתי את הלחיים שלי בוערות כי בעצם נתפסתי הרגע חצי ערומה.

"בבקשה אל תספר על זה לאף אחד,טוב?" התחננתי לליאם.

"אני בחיים לא אחלום על לספר את זה למישהו….במיוחד לא לאחד מהבנים שמחבבים אותך" הוא קרץ אליי ואני הסמקתי שוב. הבנים מחבבים אותי? הממ אני צריכה לשמור את זה בראש.

הוא נתן לי תפיחה קלה על הראש ואני עליתי במדרגות.