פרק אחרון להיום :)))
נ.ב הצילוווו! נדבקתי בשיר הזה:https://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=Cs02PUewkBY
לא יכולה להפסיק לשמוע

נסי לא להתאהב בחברים שלי 2

03/08/2013 898 צפיות 6 תגובות
פרק אחרון להיום :)))
נ.ב הצילוווו! נדבקתי בשיר הזה:https://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=Cs02PUewkBY
לא יכולה להפסיק לשמוע

התגלגלתי לצד השני במצעי המבולגנים שלי. העיניים שלי נפתחו לשנייה והתעוורתי לרגע מהשמש המסנוורת. נאנחתי ופתחתי לאט את עיני,מתרגלת לשמש בשעה כזו. השעון המעורר שלי קבע שהשעה היא עשר דקות אחרי תשע בבוקר. בדקתי לראות אם לוגן עדיין במיטה שלו. הוא לא היה,ברור, הוא אמר שהוא עובד כל יום מתשע עד ארבע, אבל עדיין.

השתמשתי בכל הכוחות שלי כדי לרדת למטה ולהתקלח.זה היה כל כך מרענן, במיוחד אחרי הלילה שהיה לי.

הלכתי לחדר שלי,מגבת כרוכה מסביב לגופי,הוצאתי החוצה סקיני ג'ינס בצבע חאקי וחולצה פרחונית שהכנסתי פנימה. אני לא יוצאת החוצה אז אני לא צריכה להתלבש חגיגי או משהו. החלטתי שעכשיו זה זמן מתאים יותר מתמיד לעשות את הכביסה של הבנים שהצטברה במשך אלוהים יודע כמה זמן.

הלכתי לחדר של כל אחד מהבנים והרמתי את כל הבגדים שהיו על הרצפה.זה היה דוחה. ללואי היה כנראה את החדר הכי גרוע. עטיפות אוכל זרוקות בערך בכל מקום ובגדים מוכתמים שכבו בערבוביה.

מצאתי בקלות את חדר הכביסה שלהם,מה שלא היה הרבה במיוחד.זה היה ארון עם מכונת כביסה ומייבש. זרקתי פנימה את הערמה הראשונה של הבגדים ודחפתי קצת מסיר כתמים לפני ששמתי את הערמה השניה ויצאתי.

נאנחתי והתיישבתי על הספה. הבטן שלי קרקרה. הסתכלתי על השעון שמעל הטלוויזיה- 12:30. כבר? במהירות,הלכתי למטבח להכין לי איזה סנדוויץ' כשהדלת נפתחה. עמדתי בשקט עד ששמעתי את לוגן קורא "אנני? את פה?"

"במטבח לוגן" צעקתי

קנדל, רוס, ליאם ולואי התפרצו פנימה דרך הדלת והצהירו כמה רעבים הם, ואיך הם חשבו שהם הולכים למות אם אני לא אאכיל אותם.

"תודה רבה" הבנים מלמלו ביחד בזמן שהם לועסים.

צחקקתי "תמיד, בנים"

"אנני, יקרה, בואי שבי לידי." ליאם טפח על כיסא ריק ליד שולחן האוכל.

התיישבתי על כיסא העץ, הבנים לא היו בדיוק מעצבי פנים אבל הם עשו עבודה יפה ושמו צבעים ביחד בדירה. החדר הזה נראה נחמד במיוחד. הקירות היו זהובים ועל הרצפה היה שטיח לבן.

השולחן היה ערמוני והנרות באמצעו תאמו את הקירות.

"איך הולך לך היום?" ליאם שאל,ולקח ביס מהסנדוויץ' שלו.

אני התלוננתי,מעבירה יד בשיערי. "טוב, לא טוב מידי בגלל שאני מנקה את כל הבגדים שלכם!"

הם הסתכלו אחד על השני,ופרצו בקריאות אושר.

"אני חשבתי שאני אמשיך ללבוש טרנינגים עד סוף חיי!" רוס צווח "תודה רבה רבה לך,לאב"

הנדתי בראשי, "זאת לא בעיה. נהגתי לכבס את הבגדים שלי ושל האחים שלי בבית כל הזמן"

אח שלי הוא בן אדם מבולגן באמת, הם לא היו גרועים כמוהו. כמובן שדניאל מבוגר יותר מהם אבל זאת לא הנקודה. באמת לא אכפת לי לעשות כביסה.

"או,את מחשיבה אותנו כאחים שלך כבר?" לואי התרגש "טוב,ברוכה הבאה למשפחה, אחות." לואי,שהתיישב בצד השני שלי בלגן לי את השיער בתור הצקה.

גלגלתי את עיניי וקמתי מהשולחן. רוס תפס את ידי ונעמד. הוא החזיק בה כל הדרך אל הסלון.

"אז…. את ולואי מחבבים אחד את השניה, כן?" הוא שאל,מגחך קצת שלא לצורך.

"לא.אני לא מחבבת אותו ככה. אנחנו רק התבדחנו אחת עם השני….. אני בקושי מכירה אותו."

הוא נאנח "טוב, אנחנו לא רוצים שלוגן יהרוג אותו!"

הוא הלך והתיישב מול המחשב, והתחבר לטוויטר שלו.היו לו כל כך הרבה עוקבים והתראות שזה היה מגוחך!

"אתה הולך להגיב למישהו?" שאלתי את רוס שהסתכל על ההמון התראות שלו.

"אולי.אני מנסה לדבר עם העוקבים שלי כמה שאני יכול" הוא נראה כל כך שמח כשהוא מדבר על המעריצים שלו "יש לך חשבון?אני אעקוב אחריך"

הנדתי בראשי, "לא, לכל החברים שלי יש והם מכורים." התכוונתי לחברות שלי ג'יימי ואמבר.הבנות האלו צייצו כל דבר

"בואי נעשה לך אחד, אנני !" הוא צחק והתנתק

הוא מילא את כל המידע חוץ מהסיסמא והאי-מייל שאותם הקלדתי במהירות

"מה השם משתמש שלך?" לוגן שאל,עומד מאחורינו.

לא שמתי לב שהוא מאחורינו.

"אהה…" חיפשתי על המסך את השם שלי, "רוס באמת? @ביגסלנטור זה השם שלי?!" ניסיתי להראות כועסת אבל נכשלתי כשצחקתי.

לוגן התעסק בפלאפון שלו וראיתי שזכיתי בעוקב- לוגן_הנדרסון. וואו! העוקב הראשון שלי,הא!

רעננתי את העמוד והיו לי 200 עוקבים חדשים…

"למה יש לי כל כך הרבה עוקבים עכשיו?" שאלתי את הארי שהמשיך להקליד בפלאפון שלו.

,אה,אני צייצתי על החשבון החדש שלך ועל איך שרוס הכין לך אותו." רוס צחק ופתח את העמוד של לוגן.

הציוץ הכי חדש של לוגן היה :"@רוסאופיסל בדיוק הכין לבת דודה שלי טוויטר! תעקבו אחריה @ביגסלינטור XX"

"טוויטקאם!" רוס הכריז כשהוא התחבר חזרה לטוויטר שלו והתחיל לשדר למעריצים שלהם.

לוגן חייך למצלמה ואני נעמדתי אבל נייל אחז ביד שלי ואמר "תישארי,לאב!"

הבנים דיברו במשך 15 דקות טובות,מגיבים לשאלות ואפילו שרים חלקים של שירים. מעריצים שאלו אותי שאלות ואני אמרתי להם שאני נשארת עם הבנים כל הקיץ. כמה מהמעריצות לא אהבו את הרעיון שני אהיה עם הבנים שלהם אבל חלק אחר מהמעריצות חשבו שזה טוב שלוגן מבלה זמן עם הבת דודה שלו.

"זמן לחזור לחזרה" לוגן התבכיין כשהוא אמר שלום למעריצים וניתק את רוס.

שאר היום שלי היה שייך לנקיונות וכביסה בזמן ששרתי עם הרדיו. יש לי קול די הגון. למרות שלא השתוויתי לקול של לוגן.

מיקמתי את הכביסה היבשה של הבנים בערימה גדולה בסלון. לא ידעתי איזה בגדים היו שייכים למי. הם יפרידו אותם כשהם יחזרו הביתה.

הדלת נפתחה וראיתי את רוס נכנס ראשון. הוא חייך אלי ובא אליי לתת לי חיבוק.

הוא היה גבוה ממני ב8 סנטימטרים בערך.

"מה זה?" ליאם התבכיין כשהוא נכנס פנימה, מדבר על הערימה הענקית של בגדים נקיים באמצע הסלון.

"כל הבגדים שלכם! אני לא יודעת איזה טרנינג של מי! כשאתם מסיימים להפריד אותם ולשים אותם במקום בואו למטה ואני אסדר לכם ארוחת ערב נחמדה,בסדר?"

הבנים הסכימו בלהיטות כשהם שמעו ארוחה ביתית. הוצאתי קצת אטריות והתחלתי להרתיח מים. אני אכין ספגטי! בישלתי גם עוף כדי שאני אוכל לשים אותו בפסטה.

כשהפסטה היתה כמעט מוכנה שמעתי, אחד אחד, יורד למטה ליד שולחן האוכל.

הוצאתי שש צלחות מארון קרוב ושמתי אותם ליד סיר הפסטה.

"ארוחת ערב מישהו?" צעקתי ושמעתי את הצעדים דופקים על רצפת העץ מנסים להגיע למטבח ראשונים.

"כן! ספגטי זאת המנה המועדפת עלי!" ליאם הריע ונתן לי חיבוק מהיר לפני שהעמיס לעצמ ערימה ענקית של פסטה.

חיכיתי עד האחרון כדי לראות כמה קצת פסטה הם השאירו לי.

כשנכנסתי לחדר האוכל לכל אחד היה משהו נחמד לומר על הבישול שלי.הודיתי להם ואמרתי להם שזאת לא בעיה.

"אני רוצה לצפות בטלוויזיה" ליאם התבכיין כשהוא דחף את הצלחת שלו קדימה

"תרחץ את הכלים קודם ואז אתה יכול" הרגשתי כמו אמא שאומרת לבן שלה לעשות את המטלות שלו.

"לא כיף,.אני עובד כל היום ואז אני צריך לחזור הביתה ולעבוד עוד?"

"ליאם, אתה ישנת רוב הזמן של החזרות." לואי אמר לליאם לפני שירה אלי קריצה מהירה

"אני…אני אמ…" ליאם מלמל,מובס.

"זה מה שחשבתי, ילד" הנדתי בראשי לעבר המטבח, "תעשה את הכלים היום ולואי יוכל לעשות אותם מחר בלילה"

לואי התבכיין "למה אני? החברה שלי באה לפה מחר!"

"האנה באה לפה מחר?"לוגן צעק, בהתרגשות. לוגן יכול להיות יותר מידי מתלהב לפעמים.

"אוח" לואי לא רצה להיות מוטרד אז שלחתי את כולם מהשולחן וליאם התחיל לנקות. כולם חוץ מרוס נכנסו לסלום כדי לצפות בטלוויזיה.

"אני יכולה לעזור לך ?"

"אולי את יכולה? אני רק מנסה למצוא ילדה יפה שתעזור לי לכתוב שיר….לוגן נראה עסוק אז חשבתי שכדאי לשאול אותך?" הוא שאל, לחוץ.

החלק על לוגן היה כל כך מצחיק,אני צחקתי והסכמתי לעזור לו.

עקבתי אחריו לחדר שלו בקומה השלישית. החדר היה אחד יותר קטן עם שני חלונות קטנים שהשקיפו על העיר, שהיתה מעומעמת.

"נכון שלונדון עוצרת נשימה?" שאלתי, מעריצה את העיר.

"עוצרת נשימה,אכן." הוא הנהנן בראשו.

" עוצרת נשימה! זה שם טוב לשיר."

"אתה אולי תצטרך קצת מילים, לא?" הודעתי לו והוא הסמיק. הפנים שלו היו כל כך חמודות כשהוא היה מובך.

"איזה סוג של רגשות אתה מחפש בשיר הזה?" שאלתי אותו שאלות בסיסביות על איך הוא רוצה לכתוב את השיר.

הוא נתן לי מראה כללי, על מה השיר הולך לדבר. ילדה שלא יודעת שאפילו אוהבים אותה.

שרבטתי כמה רעיונות בשבילו ונתתי לו בשביל שהוא יבקר אותם.כשירדתי במורד המדרגות לא יכולתי אלא לתהות מי זאת הילדה הזאת שהוא מחבב כל כך? הדרך שהוא מתאר אותה…הוא בטח ממש מחבב אותה. הרגשתי דקירת קנאה..

באמת קינאתי באיזשהי ילדה שרוס, מישהו שרק הכרתי, התאהב בה?

כן.קינאתי בה.


תגובות (6)

התחלתי לקרוא וזה ממש יפה!
זה סיפור על מפורסמים לא?
אז אם כן,כדי לך לשים את זה בקטגוריה של 'סיפורי מפורסמים'.
בכל מקרה,ממש אהבתי את הסיפור ומחכה להמשךך! :)

03/08/2013 06:47

what makes you beautiful? באמת?! אה, ואל תורידי כל כך הרבה שורות… זה סתם יוצר פסקאות של לצורך… תורידי שורה אחת אם את חייבת, ושתיים במקרה של פסקה חדשה.
ואני חושבת שאת צריכה ליצור פרק-לא פרק שמסביר על הדמויות… זה נשמע כמו סיפור על וואן די, אז את צריכה לשים את זה בז'אנר מפורסמים.
נ.ב
מאיפה שאר הבנים מגיעים, ומאיפה הם מכירים?
אני באמת חושבת שאת צריכה ליצור פרק שמסביר על הדמויות.

03/08/2013 08:43

*שלא (במקום "של" בשורה השניה…)

03/08/2013 08:43

תמשייכיייייייי

03/08/2013 12:01

זה לא what makes you beautiful זה שיר אחר. אבל זה נשמע ככה אוףףףף.
ישלי קליטה איטית שזה מעצבן!
קיבלתי את זה מלוגן(אח שלי..)

03/08/2013 12:31

רק רציתי להגיד שסיפור זה נכתב בהשראת סיפור מתורגם. אבל בפרק הראשון והשני הוא דומה.
אחרי זה הוא שונה לגמרי

03/08/2013 12:43
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך