נסי לא להתאהב בחברים שלי 4

השבוע עבר מהר,למרבה הפתעתי.היום כבר שבת בבוקר והבנים התעקשו לקחת אותי לארוחת בוקר בקניון.

"האם העלמה אנני מוכנה?" לוגן שאל מחוץ לחדר.

"ברור"

בזמן הזה האנה כבר הגיעה מזמן לביתנו. אל לואי.

"את נראית מהמם.לאן אנחנו הולכים? לסרט?" רוס הסתכל על התלבושת שלי.

לבשתי מכנסי סקיני לבנים עם חולצה נפוחה בצבע בז',ומגפונים תואמים עם עקבים. אני גם החלקתי את השיער המתולתל שלי,מה שהוסיף לו בערך 10 סנטימטרים ושלחתי אותו לאמצע הגב שלי.

אני חושבת שרוס קצת נדלק עליי, אבל אני לא בטוחה. אני עוזרת לו כל ערב עם השיר שלו. השיר כבר ממש טוב ואנחנו רק צריכים פזמון טוב. אני לא יכולה אלא לקנא בילדה שהוא מרגיש ככה כלפיה. שאלתי אותו כמה פעמים עליה אבל הוא רק נשך את שפתיו כל פעם מחדש ואמר שזאת 'אף אחת'.

רוס ליפף את ידו סביב הכתף שלי, היינו בערך באותו גובה עכשיו.

"אווו, תראו, אלו זוג היונים." האנה אמרה כשלוגן צחק בזמן שרוס הסיר את ידו,והסתכל על הרצפה. הוא הסמיק קצת באדום.

"תשתקי האנה! היא כולה שלי!" לוגן רץ לעברי,הניף אותי על כתפו ורץ מחוץ לחדר.

"לוגן תוריד אותי עכשיו!" דרשתי בזמן שהכיתי אותו עם האגרופים שלי

הוא הושיב אותי על הרצפה. "למה עשית את זה?!" צעקתי עליו. רציתי לראות מה הוא יאמר.

הוא קרץ אליי "לא יכולתי לתת לרוס להיות מובך מול הילדה שהוא מחבב" ואז הוא פשוט הלך אל הדלת.

נתתי למילים להתעכל בראש שלי, הילדה שהוא מחבב? אני? רצתי אחרי לוגן "הוא מחבב אותי?"

"אל תשמעי כל כך מופתעת.את מציאה! את רוצה לנסוע איתי לארוחת הבוקר או שאת רוצה לנסוע עם ילד רועש והחברה שלו?"

"טוב… כשאתה מנסח את זה ככה,אני נוסעת איתך!" תפסתי את הז'קט שלי ומשקפי שמש ועקבתי אחרי לוגן למכונית שלו.

רוס הגיע כמה דקות אחר כך עם ליאם,לואי והאנה מאחוריהם הולכים למכונית שלהם.

רוס התיישב במושב האחורי ולא אמר כלום.

קנדל מלמל משהו שנשמע כמו חולה אהבה לעברי כשהוא נוסע למסעדה, מחווה אל רוס.

השיחה התגלגלה, ודיברנו על המקומות האהובים עלינו עד שהגענו למסעדה.

כולנו הזמנו ביצים עם טוסט ותה. לוגן, לואי, ליאם והאנה נראו כאילו הם נהנים.

לואי לחש "נראה שאנני מחבבת את רוס בחזרה….אני לא יכול לחכות לספר לו הלילה." הוא הוציא את הלשון שלו וקרץ אליי.

"לואי….לא.בבקשה לא!" התחננתי, הוא צריך להבין שאני לא רוצה אותו גם.

"אנחנו כבר נראה מה יהיה…" הוא חייך בשובבות והאוכל שלנו הגיע בדיוק כשהוא סיים לדבר.

אכלנו את ארוחת הבוקר שלנו בשקט. החלטנו שכדאי לבלות את היום בעיר, וללכת לקניות.

לואי, האנה, ליאם וקנדל חייכו אלי ואל רוס ברשעות.

"קבוצות תוכננו." לואי הצהיר בפשטות.

"למה אתה מתכוון?" לוגן שאל את לואי

"אני מתכוון שתכננו קבוצות. אנחנו מסתובבים בקבוצות של שניים או שלושה אנשים בכל קבוצה. לי יש את האנה ולוגן. קנדל וליאם הולכים ביחד ורוס ואנני תלכו לבדכם."

נתתי מבט רשע ללואי והוא גיחך עליי.

לוגן אמר "אני לא יודע לגבי זה…אולי אנני ואני נלך ביחד.היא עדיין חדשה פה ורוס לא ממש יודע את הדרך שלו…"

האנה נתנה לו מרפק חזק בצלעות "או-אולי זה יהיה בסדר" הוא נחנק והאנה נראתה מרוצה.

רוס ואני הסתובבנו להסתכל אחד על השני "בסדר" אמרנו ביחד.

אנחנו חילקנו את החשבון ואמרנו שנחזור למסעדה הזו לתה בארבע.

רוס ואני הלכנו למורד העיר. הוא שם זוג של משקפי שמש כהים כשהלכנו עמוק יותר לתוך הקהל.

"אז, לאן תרצי ללכת קודם?" שאל, שם את היד שלו מסביב למותניים שלי.

הסתכלתי למטה אל היד שלו והסמקתי מעט, "אמ, אני לא לגמרי בטוחה."

"מה דעתך שפשוט נלך אל…" הוא הסכל מסביב וחיפש אחר חנות נחמדה "החנות הזאת!" הוא הצביע על בוטיק שהיה מעוצב נחמד, ומכר בגדים לנשים וגברים.

אנחנו נכנסו לחנות ואני הלכתי ישר לעבר העקבים. כל זוג היה יותר טוב מהקודם! הנחתי את העיניים שלי על זוג מוזהב עם רצועות עבות, שנצנצו באור. חיפשתי את המידה שלי והיא בדיוק היתה שם בתצוגה.

מדדתי את הנעליים והסתובבתי איתן בחנות.הן היו מושלמות מידי. החלטתי לקנות אותן כשרוס מצא אותי.

הצבעתי על הסל המלא בבגדים שלו "מצאת משהו שאתה אוהב?"

הוא צחק "הרבה,האמת. ואת?"

החזקתי את העקבים למעלה כדי להראות לו "רק את הבד בויז האלה!"

הוא חטף אותם מהיד שלי ורץ אל הקופה לפני שהבנתי מה הוא עושה

כבר היה לו את הכסף בשבילם כשהקופאית העבירה את שאר הדברים שלו.

טפחתי על כתפו והוא גיחך "תינוקת מסכנה! מישהו רוצה לקנות לך משהו ואת מתלוננת? לא כמו בנות נורמליות, לאב."

הוא נתן לי את השקית שלי אחרי שיצאנו מהחנות. "תודה רבה לך!" נתתי לו חיבוק והוא חיבק אותי קרוב יותר. זה אפשרי לומר שהחיבוק היה מושלם? אם כן, זה היה החיבוק הכי מושלם שחוויתי אי פעם.

ממתי נהייתי כל כך תלותית? אוח. אני מחליאה את עצמי. מסמיקה, מחייכת ונמסה למראה רוס? ממתי נהייתי כל כך רכה?

הוא נשך את שפתיו, לחוץ.הפנים שלנו היו בקושי שני סנטימטר אחד מהשני. הוא התרחק חזרה, הורס את הרגע המושלם שלנו.

אני התרחקתי חזרה גם, נאנחת. הסתכלתי על השעון של רוס. השעה היתה שלוש וחצי והייתה לנו הליכה של 20 דקות עד למסעדה. "כדאי שנחזור למסעדה אם אנחנו רוצים לשתות תה עם הבנים"

הוא הנהן "אל תגידי ללואי שפישלתי. כבר יש לו הרבה עליי."

אני גיחכתי "אתה לא טוב בלהראות רגשות, נכון?"

הוא גיחך חזרה "לא טוב בכלל" נייל תפס בידי ושילב את האצבעות שלנו ביחד בזמן שצעדנו ברחובות לונדון, מחפשים אחרי המסעדה הקטנה שלנו.

למרות שממש לא שמתי לב ללונדון מאחר שרוס החזיק את ידי. זה היה חמים ונעים. היד שלי התאימה לשלו, היד שלי היתה קטנה ועדינה ליד שלו.

הפרדתי את העיניים שלי מהידיים שלנו אל הפרצוף של רוס שנראה מרוצה. אני מניחה שלואי צדק, הוא באמת מחבב אותי.

היינו בערך רחוב מהמסעדה שלנו כשרוס נעצר במקומו.

נעצרתי לידו "מה קרה?"

הוא עזב את היד שלי "אמ…לוגן יהרוג אותי עם הוא יראה אותי….מחזיק את היד שלך."

ניסיתי לא לצחוק על איך שהוא היה מודאג, אבל נכשלתי באומללות. "אוו רוס מפחד מהילד הקטן הזה? הוא רק קצת מגונן יותר מידי, זה הכל." הבטחתי. הוא לא נראה משוכנע כמוני.

קנדל וליאם ראו אותנו נכנסים ראשונים.

"ליאם, תראה מי זה!" קנדל צחק בקול

"או תראה, אלה זוג היונים!" ליאם וליאם געו בצחוק

לוגן, לואי והאנה לא היו שם עדיין אז החלקנו אל תוך התא עם שני האחרים.

"איך היה היום שלכם, זוג יונים?" ליאם שאל בנחמדות

הסתכלנו אחד על השני, ואז על שניהם "מעניין" אמרנו ביחד.