נערה מתבגרת… פרק 13
תזכורת מהפרק הקודם:
ישבתי לבד בכיתה ועמרי נכנס, התחלנו לדבר , והמהלך השיחה מילי הפקאצה הזאת נכנסה! היא התחילה לדבר עם עמרי כאילו היא מתעלמת ממני, מלטפת אותו ונמרחת עליו, איכס פשוט גועל! אני יצאתי מהכיתה קצת עצבנית אפשר לומר…
חזרה לפרק:
שיצאתי מהכיתה ידעתי טוב מאוד לאן אני מתכוונת ללכת, לחצר האחורית של בית הספר, זה המקום היחיד בבית ספר שתמיד שקט. אין שם אף אחד אף פעם, גם לא בהפסקות. זה המקום הפרטי שלי, ובמקרה זה גם המקום שבו נפגשתי עם עמרי בפעם הראשונה, ביום הראשון שהוא הגיע לבית הבפר שלנו.
כשראיתי אותו עם מבט מבולבל, קצת מבוייש אבל עם הרבה ביטחון, עם החיוך היפה הזה והעניים הכחולות המדהימות שלו.
בהתחלה חשבתי שהוא מנסה להתחיל איתי, ת'אמת ניראלי שקיוויתי שהוא יתחיל איתי, הוא היה ניראה לי אחר. לא כמו כל הבנים שאני מכירה, הוא היה ניראלי אמיתי.
אבל כניראה שטעיתי, הוא בדיוק כמו כולם , מעדיף פקאצה זורמת מאשר מישהי סגורה כמוני.
שקעתי לי המחשבות עליי ועל עמרי, וניסיתי לחשוב מה הסיבה שמאז דור (האקס שלי) לא היה לי חבר. חשבתי על זה שבעצם זה יכול להיות, כי אני ודור לא סיימנו את הקשר שלנו בגלל משהו, זאת אומרת אני עדיין אהבתי אותו עד לא מזמן וניראלי שגם הוא אותי.
אבל מה לעשות שהוא היה צריך לעזוב את הארץ, ולנסוע לברזיל. מילא זה היה לשנה שנתיים, אבל לתמיד? אני לא חושבת שיש קשר בעולם שיכול להחזיק מעמד ממרחק כזה, כל כך הרבה זמן…
מרוב המחשבות שמתי לב שכבר עבר כמעט שנה וחצי מאז, שנה וחצי שאני מסתגרת בתוך עצמי, ולא נותת לעצמי להתאהב.
חוץ מעמרי, זאת אומרת זה לא שלא ניסיתי לחסום את הלב שלי מפניו, אבל לא הצלחתי הוא חדר לי ללב. רק חבל שהוא אפילו לא שם לב לזה…
מרוב המחשבות לא שמתי לב שעמרי הגיע והתייש לידי על הספסל, שתקנו במשך כמה דקות, אחר כך שתקנו עוד קצת, עד שלעמרי כבר נמאס קצת מהשתיקה הזאת והוא פתח בשיחה שהתנהלה כך:
עמרי: שיר?
אני: מה?
עמרי: למה הגבת ככה למילי, כאילו לכל מה שהיה בכיתה?
אני: איך ככה, הגבתי רגיל זה פשוט ניראלי זול ודביק כל ההתמרחות הזאת,
עמרי: את יודעת, את מוזרה
אני: אני? מוזה למה?
עמרי: לא יודע, בהתחלה שראיתי אותך, ביום הראשון שנפגשנו. ניראת לי כועסת ועצובה אבל אחרי כמה דקות , וגם בפיצה נהיית פתאום כאילו הבחורה הכי רגישה ומקסימה בעולם, אחר כך שוב התהפכת עליי, ושוב נהיית עצובה וכועסת, ועכשיו אני כבר לא יודע מה לחשוב. את כועסת עליי ואני אפילו לא יודע על מה, את מתעלמת ממני, אבל מתעצבנת אם מישהי אחרת נדבקת אליי. אולי פעם אחת תדברי דוגרי, ותגידי לי מה באמת את מרגישה, מה את באמת רוצה, שיר אני יודע מה אני רוצה, אבל את כל הזמן משתנה, פעם כועסת, עצובה, קרירה כזו. אבל אחרי זה את עדינה ומחייכת חיוך שממיס אותי, אני יודע שככה זה בני אדם לכולם יש מצבי רוח, אבל למצבי רוח שלך אין הסבר. אני אפ פעם לא באמת יודע מה את מרגישה…
אני: וואו חתיכת מונולוג דפקת פה.
עמרי: את רואה, עכשיו את סתם צינית בלי הסבר, ואת מנסה להתחמק במקום להגיב על מה שאמרתי…
אני: אני לא מתחמקת… אמרת שאתה יודע מה אתה רוצה נכון?
עמרי: כן אני יודע מה אני רוצה.
אני: אז אולי תגיד לי אתה מה אתה רוצה? במקום לנסות להפיל את זה עליי
עמרי: מה זה לא ברור? אני רוצה אותך, מהרגע שראיתי אותך זה ככה…
אני: ומה עם מילי גם אותה אתה רוצה?
עמרי: מה מילי קשורה? אין לי ולא היה לי ולא יהיה לי שום דבר עם הבחורה הזאת, היא ממש לא הטעם שלי…
אני: אז מה הטעם שלך?
עמרי: את, את הטעם שלי.
עמרי התקרב אליי והיינו ממש סנטימטר אחד מהשני, אוף כל פעם שהוא ליידי הלב שלי פועם כל כך חזק, ומאיים לקפוץ מהמקום, כמרי התקרב אליי עוד קצת, וכבר ממש לא היה מרחק בנינו, הוא תפס את פניי בעדינות והוא נישק אותי נשיקה מתוקה ועדינה…
ההמשך יבוא?
תגובות (5)
תמשיכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אני לא בטוחה אם להמשיך או לא….
תמשיכי וזהו!!
להמשיך ברור מה השאלה הסיפור יפה מאד ממני באהבה בקי ♥
יובלוש ברכות לרגל 25 סיפורים הישג מרשים ממש אך מתי תמשיכי ולמה את אומרת אני לא בטוחה אם להמשיך או לא מה קרה לך ודאי שאת צריכה להמשיך והכוונה להמשיך מידדדדדדדדדדדדדד ♥♥♥