נפגשנו מאוחר מידי 2 פרק 1 מבעד לחלון

ירדן הייתה ממוטטת על רצפת הבמה.פניה נראו כאילו רכות ולחות.היא הייתה קרה.מסביבה האנשים היו המומים וכולם חיכו למד"א שבדיוק הגיעו.הם מהר פינו את ירדן לבית החולים.רוי אמר לתמר:"אנחנו הולכים איתם.אנחנו נלך לבית החולים!" תמר הנהנה לתשובה חיובית עם ראשה ושניהם רצו במהרה לכיוון המכונית של מד"א,שם אחד האנשים אמר לרוי ולתמר:"מצטער ילדים,אבל אסור לכם לנסוע איתנו,אם כבר רק עם מבוגר".ישר רוי חשב על רעיון ואמר לו:"חכה שנייה ואני מביא מבוגר" והאיש ענה לו:"לא יותר מדקה".תמר חיכתה לרוי ליד אותו איש,בזמן שהוא רץ לכיוון השומר,שהכניס את השלישייה לכנס…השומר הסכים לנסוע יחד איתם,והאיש הסכים שהוא ייסע עם רוי ותמר,ושלושתם עלו למכונית עם האיש שליווה אותם,ויחד הם נסעו לעבר בית החולים.בדרך,רוי ותמר לא יידעו מה לומר.יותר נכון-לא היה להם מה לומר.שניהם היו המומים ממה שקרה..הם לא יכלו לעקל שחברתם נפגעה מכדור של מתנקש.רק אם הם היו יודעים שאת אותו מתנקש הזמין אביה של ירדן…או יותר נכון-אחת הדמויות מהפיצול אישיות שלו…לפתע בדרך,רוי נזכר במה שהביא לירדן,ובלי לאמר משהו,הוא שלח את ידו לעבר חליפתה של ירדן,הוא הוריד אותה טיפה ומתחת היה אפשר לראות אפוד מגן!תמר,והאנשים שהיו באותו זמן במכונית היו בהלם,ורוי אמר:"הייתי חייב לשכנע אותה לשים את זה…אבל זה לא מבטיח כלום-נכון?אולי היא תחיה אבל כן ייקרה לה משהו…זה נכון??" אחד האנשים שהוא גם בכיר בבית החולים,אמר לרוי כתשובה:"אי אפשר לדעת עד שנגיע.הכל יכול להיות…אבל יפה על המחשבה לגבי האפוד" הוא קרץ לרוי,והוא חזרה.עברו מספר דקות ,עד שהגיעו לבית החולים.שם מהר העבירו את ירדן לחדר הניתוחים להסרת הכדור מהחזה שלה.לפני שהכניסו אותה "רשמית" לחדר הניתוח,רוי עצר את כולם,התכופף מעט ללחייה של ירדן,ונישק אותה.עיניו נפקחו מעט לאחר מכן,והכניסו את ירדן תוך מספר שניות לחדר.תמר הלכה לשבת יחד עם רוי,בזמן שהשומר של תחנת המשטרה הלך הצידה לכיוון הקפיטריה של הבית חולים.לפני שרוי ותמר התיישבו תמר שאלה אותו:"מה קרה…?למה נראתה ככה מוזר אחרי שנישקת אותה עכשיו?"רוי חיכה מעט לתשובתו,הוא נשם "נשימות קלות",ואמר לה:"תמר…היא הייתה קרה.היא…היא הייתה מוזרה מאי פעם.אני אפילו לא יכול לתאר לך…"תמר ענתה לו בחזרה:"בטח שאתה חושב ככה…רוי זה לא קרה לה ספציפית מעולם!גם מעולם לא הרגשת כזה דבר…זה די ברור שתרגיש ככה.אגב…אני בינתיים מוטרדת-אם כבר בעניין ההטרדות…לגבי הוריה של ירדן.הם אפילו לא יכולים לבוא לכאן.אולי רק אביה של ירדן אבל עדיין.רק אם הם היו יודעים מה קורה איתה…חכה רגע!יש לי רעיון!אולי נביא לפה את אביה…עם המטפל שלו כמובן.את אמה של ירדן ברור שאי אפשר להביא בגלל מצבה הקשה,אבל המטפלת שלה כבר תשמור עליה".רוי חשב שזה רעיון מצוין,ושניהם הלכו לתחנת האוטובוס לנסוע לביתה של ירדן,שם הם יאספו את אביה,ויאמרו למטפלת של אמה לשמור עליה ועל הבית לבינתיים עד שיחזרו.כאשר הם עלו לאטובוס הם לא כל כך דיברו אחד עם השני.שניהם חשבו לעצמם-שכבר הספיקו לדבר על הכל…לאחר 10 דקות הם הגיעו לבית של ירדן,ודפקו בדלת.המטפלת של אמא של ירדן פתחה את הדלת,והיא כבר הכירה אותם ונתנה להכם להכנס.בבית הם מצאו את אמה של ירדן,את המטפלת-שפתחה להם את הדלת,ואת המטפל של אביה של ירדן אך הם לא מצאו את אביה של ירדן…הם שאלו את המטפל איפה הוא והמטפל אמר להם:"אני לא יודע.זה ממש מוזר!הוא אמר לי אתמול שהוא הולך לעיסוקים חשובים ושהוא יסתדר בעצמו.ניסיתי להתווכח איתו אבל זה לא הצליח והוא כבר הלך…הוא לא חזר מאז"ירדן ותמר מאוד חשדו בכך,אבל זה לא היה זמן לחשדות,והם אמרו למטפל יפה תודה.הם ישר הלכו לתחנת אוטובוס,ולפני שעזבו את שטח הבית,רוי הסתכל וראה מין צורת בן אדם שמסתתר ליד הבית,שמנסה להסתוות…הוא לא הבין למה,ומה הוא מחפש,והוא אמר לתמר:"תמר עצרי שנייה.אני חושב שאני רואה מישהו ליד הבית של ירדן" תמר אמרה לו:"רוי די…אין זמן לחשדות-כמו שאין זמן חשדות לגבי אביה של ירדן.נתעסק בזה מאוחר יותר."רוי נכנע לתמר,ושניהם עלו על האוטובוס-חזרה לבית החולים.כאשר הגיעו,עברה חצי שעה מאז שעזבו מאז החלטתה של תמר לנסוע לביתה של ירדן.בזמן הזה,המשיכו המנתחים בניתוח עם ירדן.הגיעה כבר שעת לילה.רוי ותמר כבר היו מיואשים אך החזיקו מעמד.לפתע,רוי לא יכל יותר והיה חייב לבדוק מה קורה עם ירדן בחדר הניתוח.הוא אמר לתמר לפני שהלך:"זהו תמר,נמאס לי.הלכתי לבדוק שנייה מה קורה שם…" תמר אמרה לו:"בין כה וכה אני אשאר פה לא משנה מתי יגמר הניתוח.היא חשובה לי"ורוי הסית את פניו מטה ואמר בשקט:"גם לי…" שניהם הסמיקו מעט,ורוי המשיך בדרכו לחדר.בדרך,חשש מתגובה ממש גדולה מצד המנתחים,שאולי תוצאת הניתוח כשלה-וירדן לא תהיה עוד.אך מצד אחר גם היה די אופטימי.הוא פסע לאט לאט,עד שהגיע לחדר.הוא הציץ מבעד לחלון,לחדר הניתוח,שם הוא ראה ניסיונות נואשים מצד המנתחים להציל את חייה של ירדן,ואז הגיע השלב שאחת המנתחות צעקה:"קליר",ואז שוב כמה פעמים.נראה שהיא מנסה לעבוד ממש קשה,ומתאמצת.רוי הבין שלא משנה מה-התוצאה של הניתוח תהיה קשה במובן מסוים.והוא בינתיים,המשיך להציץ מבעד לחלון,וניסה לקוות לטוב.