נשיקה ראשונה

"הם אולי הובילו אותנו לכאן, אבל אנחנו נמצא דרך חזרה."
הוא אמר. דסי, שהלכה איתו, התחילה לרעוד מקור. היא פתאום מצטערת שבאה בקצר, ובכלל, ששיחקה אמת או חובה." דסי אמרה לו: "בינתיים, אני קופאת כאן מקור. פייטון, לא יכולנו פשוט להגיד להם לא?" "לא. אני רוצה קצת….. דרך עם נוף. אבל יודעת, נוף יפה…" הוא אמר והסתכל עליה. הם המשיכו ללכת, מסיטים את הצמחים הסבוכים מדרכם. טיפה אחת פגעה בשיערה החום והמתולתל. "פייטון, אני חושבת שמתחיל לרדת גשם." אמרה דסי ומרגישה עוד טיפה פוגעת, הפעם באפה. פייטון הוריד את הג'קט שלו, ונתן לדסי. פתאום הגשם התחיל לרדת בכמויות. הלב של דסי התחיל לפעום. מאז שהם הכירו, היא תמיד הרגישה משהו כלפיו. הוא לחש לה: "אני מתאפק כל כך מלנשק אותך…….." דסי הופתעה. הוא צעק: "שיט! אני צריך ללמוד לסגור את הפה!" היא חייכה. היא ניסתה לשלוט בעצמה, זאת פעם ראשונה בחייה שהיא רצתה מאוד מאוד להוריד את החיוך מהפנים אבל הוא פשוט לא הסכים לרדת. הוא התעקש להישאר על הפנים, ולהיות רחב כל כך עד שנדמה לדסי שהפנים שלה התרחבו. היא אמרה: "פייטון…" "את רוצה גם לנשק אותי?" הוא לחש. היא ענתה לו: "כ-כן…." היא התחילה להסמיק, החושך הסתיר קצת את הסומק. הוא הניח את ידו על הלחי שלה. היא חשבה שתהיה לו יד קרה, אבל היא הייתה חמה. הם התקרבו עוד קצת, ועוד קצת, האפים שלהם כמעט נגעו זה בזה. הם הרגישו את השפה העליונה אחד של השני, ואז….. הם התנשקו. נשיקה חמה, רכה. הם התנתקו וחיבקו זה את זו. "אני חושבת שהם כאן.." שמעו קולות. הם זזו זה מזו. "בל, מצאתי אותם!" אמר אחד החברים של פייטון. החברה של דסי באה אליהם. "היי בל, אני… שמח שמצאתם אותנו." אמר פייטון. דסי קרצה אל פייטון. בל אמרה: "בואי… אמא שלך באה." "טוב. נתראה מחר, פייטון." אמרה דסי והלכה עם בל.