נתתי לך ללכת כי מגיע לך יותר-פרק 13

מהפרק הקודם:
"יואוו קוף!"
"מכוערת"
"מי תרצה אותך"
"נדמה לי שאת"
"אני פשוט מרחמת עלייך, אתה מבין ?"
"ממש טובת לב שכמותך."
"ראית מה זה"
"שתקיי" הוא אמר וחיבק אותי צחקנו ושמנו איזה סרט קומדיה עם אדם סנדלר אהוב ליבי.
קיבלתי הודעה, מאת: צ'רני
'יפיופה שלי, איך את מרגישה ?'
'אני בסדר תודה אחותי. לכי תלמדי אני עם שלומי.'
'חחח טוב לאב יו'
'לאב יו מור'
הייתה דפיקה בדלת קמתי לפתוח ו…

פרק 13-
פתחתי וחן עמדה שם, בוכה
"מאמיי, מה קרה?" אני לא רגילה לראות אותה בוכהה נבהלתי ברמות
"אני….את…ירדןן" היא גימגמה ונפלה עליי בחיבוק
שלומי בא לראות מה קרה והיא לא שמה לב
'חיים שלי תעלה למעלה' סימנתי לו עם השפתיים, הוא הבין ועלה.
היא נרגעה קצת, התיישבה על הספה והבאתי לה כוס מים
"עכשיו את מוכנה לספר לי מה קרה?"
"אני….לא… זה עומר."
"עומר? איזה עומר? חבר של שלומי?"
"כן" אמרה והשפילה את ראשה
"מה איתו?"
"אני..מאוהבת בו, ואמרתי לו את זה."
"נו יפה שלי מה הבעיה?" אמרתי תוך כדי זה שאני מלטפת את ראשה ויודעת את התשובה
"זה לא הדדי."
"אוי, יפה אני מצטערת"
"זה פשוט לא פייר אותך כולם רוצים, אותי? פחח אף אחד"
"מה אני קשורה?"
"מה את קשורה? אנחנו נלך ביחד לאיזה מקום אם מי יתחילו? איתך נכון? נמאס" כוסאמא שלך יא מכוערת יא דבה סתכלי על עצמךךך! ירדן תירגעי תנשמי, הכל בסדר
"תלכי מכאן בבקשה." אמרתי בעצבים מאופקים מאוד.
"מה?" היא אמרה בבלבול
"אמרתי לכי."
"תגידי מה עובר עלייך?" באמת חן? את חושבת?
"פשוט לכי לפני שאני אתפוצץ עלייך נשמה"
"שתתאפסי על עצמך דברי איתי"
היא קמה וסוף סוף הלכה סגרתי אחריה את הדלת
"כוסאמאמאשלך" צעקתי שכבר הייתי בטוחה שהיא לא בטווח השמיעה
שלומי ישר ירד למטה
"מה קרה?"
"כפיות טובה כזאת לא ראיתי." מרוב עצבים נהיה לי חם אספתי את שיערי לקוקו מנקה, התיישבתי על הספה והרגל התחילה לרעוד מעצמה.
"מה אמרנו על הרעידות שלך?" אמר בציניות
"מה אמרנו על זה שאני עצבנית ומיוחדת?" החזרתי באותו טון עם עוקצניות ועצבים בקול.
"אוחחחח" צעקתי בעצבים ושלומי נבהל
"מה קרה פה?"
"הכפוית טובה הזאת! אני באה מנסה לעזור לה להיות חברה והיא מטיפה לי שמתחילים איתי ולא איתה, מה לעשות שהיא דומה לצרות שלי"
"וואו וואו לא לדבר ככה, הכל מעצבים."
"כשעצבניים הכל יוצא, מה שצריך ומה שלא."
"די יפה שלי, די"
"טוב בסדר נרגעתיי" אמרתי בעצבים
הוא בא להגיד משהו אבל עצר את עצמו. מהלך חכם
"טוב אני רוצה להיות לבד"
"טוב כפרה שלי, אני אדבר איתך" אמר, נשק לראשי ויצא
נעלתי אחריו עליתי למעלה ומילאתי אמבטיה, לקחתי ספר טוב, "מחפשים את אלסקה"
(מומלץ בחום.) קראתי ונרגעתי.
אחרי כמה פרקים יצאתי החוצה התלבשתי, הברשתי את שיערי ואספתי אותו לגולגול מרושל.
ירדתי להכין לי כוס תה ועליתי חזרה.
לקחתי את הלפטופ, הנחתי את הכוס על השידה שליד המיטה והתיישבתי על המיטה שהלפטופ על ירכיי.
שמתי ברקע את השיר: 'lego house-Ed Sheeran'
והתחלתי לכתוב.
אני תמיד כותבת במשברים, אבל הפעם זה היה משהו שונה, לא הצלחתי לכתוב פשוט שום דבר.
"פאק" אמרתי בתסכול ולגמתי מכוס התה.
חשבתי על שלומי, חשבתי על חן.
פתאום קיבלתי הודעה:
"חיים שלי יש לי משהו שלא תשמחי לשמוע…"
"מה קרה?"
"תראי:
'שלומי, זוכר אותי?
שני. אהבת אותי זוכר? אני לא רציתי אותך.
תקשיב הייתה לי חברה, היא אהבה אותך מאוד מאוד
זה שאמרתי לך שאני לא רוצה אותך היה סתם אני אוהבת אותך
אני יודעת שיש לך מישהי חדשה, נו מה שמה, שכחתי.
אמרו לי שאתה אוהב אותה יותר ממה שאהבת אותי.
אהוב שלי, אני מצטער על הכל ואני די בטוחה שאתה לא אוהב אותה יותר ממה שאהבת אותי. אתה זוכר כמה אהבת אותי? כמה נלחמת עליי? לאן כל זה הלך?
בקיצור אני אוהבת אותך ומקווה שתעשה את ההחלטה הנכונה.'
:("
מה? מה זה החרא הזה? מי זאת האהבלה הזאת?
"מה זה?"
"מישהי שאהבתי מאוד החליטה לשלוח לי הודעה. אני לא אשקר לך אני מבולבל
אבל אני יודע שבפרק הזה של החיים שלי יש לי אותך ואני אוהב אותך, ואותך בלבד.
והיא תצטרך להתמודד עם זה, אבל אני עוד מגיש כלפייה משהו ושהיא שלחה לי את זה הכל פתאום צף. את מבינה אותי?"
"מה אתה אומר?"
"שאני צריך זמן."
"קח כמה זמן שאתה רוצה. לך תזדיין."
"נו ירדן, אל תקשי עליי אני אוהב אותך ורק אותך כוסעמק כולה ביקשתי זמן"
"בסדר, בי."
מה מה מה ?!
הייתי עצבנית רצח לא ידעתי מה לעשות ולא הייתי במצב לכתוב. סגרתי את מהחשב לקחתי מהארון גוזיית ספורט וטייץ של אדידס הוצאתי מהמגירה נעלי ספורט אספתי את השיער לקוקו גבוה מתוח לקחתי את הפלאפון,אוזניות ויצאתי לרוץ קצת.
הלכתי לפארק שמתי את האוזניות והתחלתי לרוץ.
אחרי כמה הקפות נתקעתי במישהי באמת שבטעות.
חבל שלא הרגתי אותה על הדרך.
"אוי, סליחה לא ראיתי"
"זה בסדר" היא אמרה והרימה מבט:"היי, את לא החדשה של שלומי?"
"אממ כן… מי את?"
"אני האקסית שלו כביכול מאמי ואם את רוצה חיים שקטים תתרחקי ממנו הוא שלי."
מה הסיכויים?? אוףף נמאס לי נמאס
"מאמי, שחררי. הוא לא אוהב אותך"
"אויש הוא אוהב אותי הוא פשוט צריך לזכור מה גרמתי לו להרגיש."
"רק סבל" אמרתי החזרתי את האוזניות והמשכתי לרוץ.
די אלוהים יושב למעלה וצוחק עליי זה לא רציני.
'חיים באשליות רודפים אחרי השקל..'
ג'טלג איך אני אוהבת את השיר הזה.. שיר של החיים הטובים.. לא מתאים למצב שלי
חשבתי את זה ואוטומטית גיחכתי בתסכול.
נמאס לי לרוץ חזרתי הביתה מילאתי אמבטיה עם קצת קצף ונכנסתי.
לא עזרה לי, אחרי עשר דקות בסך הכל הרגשתי שמיציתי, המקלחת הכי קצרה שהייתה לי אני חושבת.
יצאתי לקחתי מהארון פיג'מה התלבשתי וקיבלתי הודעה
'מאמי אני עוד שבוע נשארת בבולגריה. אחים שלך אצל סבתא, סומכת עלייך אל תעשי שטויות. אוהבת, אמא'
'טוב אמוש אוהבת ומתגעגעת.'
ירדתי למטה לחפש את המברשת שלי כאילו בלעה אותה האדמה..או הנה היא, על פינת האוכל, אין לי מושג איך היא הגיעה לשם.
הברשתי את השיער והחזרתי את המברשת למקום. ירדתי חזרה למטה, היה לי משעמם אז הזמנתי סרט וישבי לראות קומדיה רומנטית בדד. 'איכ' חשבתי לעצמי אין לי עם מי לצחוק על זה.. נגמר הסרט, חמוד דווקא. אחרי זה עשיתי מרתון בובספוג חח אין כמו בובספוג אף פעם לא מאכזב. השעה הייתה כבר שתיים לפנות בוקר פתאום הייתה דפיקה בדלת. וואט דה פאק?!
קמתי לפתוח וראיתי את שלומי. היה לו ריח של אלכוהול אוי גאד הוא פשוט נפל עליי
סחבתי אותו לספה והושבתי אותו..
"מה זה? כמה שתית?"
"לא הרבה, כוס שניים אולי בקבוק? קצת יותר."
"למה ילד מטומטם"
"כי הבנתי משהו, לא ראית את השיחות שלי? ההודעות שלי?"
כן ראיתי ולא היה לי עצבים. לא רציתי אבל להכאיב לו יותר במצב שלו
"לא הפלאפון היה על שקט." ובאותו רגע כמובן נשמעה התראה מהפלאפון שלי
"זה לא נשמע ככה" הוא אמר ונהייתי אדומה
"זה בסדר, אני מבין.." אמר והוסיף:"הבנתי משהו.. בלעדייך זה לא אותו דבר, חסר לי משהו, משהו גדול. אני אוהב *אותך* ירדנהה"
"היי אל תקרא לי ירדנה"
הוא צחק וכמובן שהצטרפתי לצחוק
קיבלתי הודעה:'…
חטפתי שוקק