סוג ב' – פרק 11

"יצאתי!" צעקה מאי ברחבי הבית.
מטומטמת. רק אני כאן..
"מאי לא ניראלי שיש מישהו בבית שמעניין אותו שאת יוצאת.." צעקתי לה.
"את אמא ואבא מעניין" צעקה בהתחכמות.
"כן רק חבל שרק אני בבית" אמרתי לה.
שמעתי את צעדיה עולים במדרגות ואז היא פתחה את דלת חדרי.
שמלה ורודה צמודה ובעיקר חשופה, בייביליס ואיפור מוגזם.. היא ללא ספק הולכת למסיבה של עדי.
"את סתם מקנאה שאני מוזמנת למסיבה של עדי ואת לא…שאני הולכת לראות את סער ואת לאאא!" אמרה לי
"למה ניראלך שסער או המסיבה של עדי מעניינת אותי??" שאלתי.
"כי את כולם סער והמסיבות של עדי מעניינות, דה" אמרה והלכה משם.
קמתי וסגרתי אחריה את דלת חדרי, אפילו לסגור דלת היא לא עושה כמו שצריך…
התקלחתי, לבשתי פיג'מה ארוכה וסגלגלה, היה לי קצת קר.
ירדתי למטבח להכין לי משהו חם לשתות ואז עליתי לחדרי. יושבת מול המחשב. פייסבוק.
מחכה למתקפת התמונות מעוד מסיבה לוהטת של עדי ביטון הטחונה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
"רגע" צעקתי וירדתי לפתוח.
פתחתי את הדלת וסער ניצב מולי.
"סער..היי" מלמלתי.
"היי" אמר בחיוך.
"אתה..אתה לא אמור להיות עכשיו במסיבה?" שאלתי לא מבינה, מה הוא עושה פה?
"נעע, נשמע לי סתם מסיבה פלצנית" אמר ונכנס כאילו זה הבית שלו.
הבטתי בו בשוק.
"מסיבה פלצנית? אתה רציני?? כל שכבות י'-יא' יהיו שם, לעדי יש את המסיבות הכי טובות בתיכון!!" אמרתי לו.
"בדיוק, אני יותר בקטע של יא'-יב', חוץ מזה..לא יהיה כיף בלעדייך" אמר.
הסתרתי את החיוך שנמרח לפרצופי בשנייה שאמר את המשפט.
"לא, אתה לא מבין הרבה יותר כיף בלעדיי" הבהרתי לו אחריי שהתעשתי על עצמי.
האייפון שלו צלצל והוא ישר ניתק.
"היא לא מפסיקה לשגע אותי…" מלמל.
"מי?" שאלתי ברוב חוצפתי.
"העדי הזאת, מהצהריים היא מתקשרת אליי לוודא שאני בא, וגם אחותך..מאי" אמר.
צחקתי. כלכך מתאים להן.
"כן..הן יכולות להיות קצת..מציקות" אמרתי לו.
הוא חייך.
"טוב אז.. מה רצית?" שאלתי כשנזכרתי שאני לא יודעת בשביל מה הוא בא.
"לבקר את השכנה שלי, אסור?" שאל.
בא לבקר אותי? בחיי שהילד הזה מוזר…
"אני..בדיוק עושה שיעורים" ניסיתי למצוא תירוץ.
"צריכה עזרה?" שאל.
"לא אני מסתד…"
"שטויות , בואי אני אעזור לך" קטע אותי.
"אתה לא מתכוון ללכת אה?" שאלתי באנחה.
"רק כי אני יודע שאין לך שיעורים" אמר בחיוך.
"באמת היית מעדיף לעזור לי בשיעורים מאשר ללכת למסיבה??" שאלתי לא מבינה בזמן שעלינו לחדרי.
"תאמת…שכן, אבל רק כי אני יודע מה היה קורה אם הייתי הולך למסיבה" אמר.
"מה היה קורה?" שאלתי ונכנסנו לחדרי.
הוא קפץ על מיטתי.
"סער" צעקתי עליו והוא צחק.
"אם הייתי הולך למסיבה, כל הבנות היו נמרחות עליי, ומנסות להתחיל איתי ואין לי כוח לזה יותר" אמר.
"מה אתה עף…מי אמר שימרחו עליך??" גיחכתי.
"אני מכיר בנות יותר מידי טוב כדי לדעת שהן ימרחו עליי" אמר מחייך.
"אז אתה חיי בסרט אדון סער" אמרתי לו ושילבתי את ידי.
"הוו מה את אומרת?" שאל.
"מה שאתה שומע" אמר.
"את יודעת מה? שבוע הבא אני עושה מסיבה…מסיבה הרבה יותר שווה מזאת של העדי הזאת. אני אוכיח לך שכולן שם יימרחו עליי" אמר.
"עשינו עסק" אמרתי לו.
כולם עושים מסער משהו מיוחד, אז הוא קצת יותר חתיך מהבנים הממוצעים של התיכון… טוב אולי קצת יותר מקצת…הבנתם נו, סער חתיך אש.
סער הסתכל על החלון.
"איזה קטע רואים גם מאצלך את כל החדר שלי.." אמר.
"מזאת אומרת *גם*?" שאלתי.
"זאת אומרת שגם אני רואה את כל החדר שלך" אמר.
"באמת??" שאלתי.
"כן" ענה.
התחלנו לדבר….על שטויות. באמת שעל שטויות.. הילד מצחיק, הוא קרע אותי מצחוק כל השיחה.
"אוקייי נראה לי שתפסיק" אמרתי לו נקרעת מצחוק אחריי משהו שאמר.
הוא חייך.
"בואי נעשה משהו מעניין" אמר.
"מזה אצלך משהו מעניין?" שאלתי.
"אממ.." אמר והביט בי במבט תחמני.
"מצחיק מאוד" אמרתי.
"סתם נו, בואי נראה טלוויזיה או משהו" הציע.
"כן, בוא נרד לסלון" אמרתי לו.
ירדנו, ושוב צחקנו, וראינו טלוויזיה ודיברנו וככה השעות עברו.
"טוב ניראלי שאני אזוז" אמר וקם מהספה.
"כבר?" נפלט לי, אלינור שתקי.
"כן, כבר אחד בלילה." אמר.
"כבר אחדדדדד??" שאלתי בשוק.
"כן" צחק.
"פאקינג 4 שעות" אמרתי.
"לפחות העברנו תזמן" אמר בחיוך.
"כן,אה?" שאלתי.
"טוב ניפגש מחר" אמר.
"ביי סער" אמרתי לו בחיוך.
כמה זמן לא חייכתי חיוך אמיתי..כמה זמן לא צחקתי..כמה זמן לא נהניתי..
הביקור שלו עשה לי טוב. משום מה.