סוג ב' – פרק 3

"תתעוררי !!! אמא קוראת לך כבר שעה!" צעקה מאי ותלתלה אותי.
פקחתי את עיניי. רק הפרצוף שלה מביא לי חלחלה.
"מה את רוצה לעזאזל?" צעקתי עלייה.
"אמרתי לך כבר! אמא קוראת לך שעה, מה את ישנה באמצע היום…אין לך משהו יותר טוב לעשות??" שאלה.
על זה בדיוק אני מדברת.
ליד אנשים היא מלאך…אבל כשאנחנו לבד, השטן בהתגלמותו!
קמתי מהמיטה.
"שתקי מאי, עופי לי מהחדר" אמרתי לה. ממש אין לי כוח לריב איתה.
ירדתי למטה.
"מה אמא?" שאלתי אותה.
"הוו תודה באמת שאת נזכרת לענות לי, תשמעי, הכנתי עוגה לשכנים החדשים..אני צריכה שתביאי להם" אמרה.
"ומאי לא יכולה לעשות את זה כי…?" שאלתי.
"כי אני הולכת לקניון גם סתיו ואמילי..אני יודעת איך לנצל את היום שלי, אני לא ישנה כל היום" אמרה מאי שבדיוק ירדה במדרגות.
"אני לא מאמינה אלינור, ישנת? את יודעת שאני שונאת שאתן ישנות בצהריים, אחר כך כל הלילה אתן מטיילות בבית ולא מצליחות להירדם" אמרה אימי בעצבנות.
ושוב..אני שונאת אותה, פשוט שונאת.
נאנחתי.
"אני הולכת להחליף בגדים" אמרתי ועליתי למעלה.
איך תמיד בסוף אני אשמה. אוף.
החלפתי לג'ינס כהה , חולצה נופלת ורודה ונעלי אולסטר גבוהות.
אספתי את שיערי החום והכהה לקוקו גבוה.
הוא מדורג ומגיע לי עד אמצע הגב, אבל אני אף פעם לא מפזרת אותו..
ירדתי למטה ולקחתי את העוגה.
"ואלינור, תתנהגי אליהם יפה,שמעת?! אנחנו לא רוצים בעיות כמו עם המילרים!" אמרה לי שנייה לפני שיצאתי מהבית.
"משתגידי" מלמלתי ויצאתי .
'בעיות' גיחכתי לעצמי, זה שהילד הדפוק של השכנים כל היום היה מציץ עליי מהחלון וחודר לי לפרטיות זו לא בעיה.
משפחת מילר ובמיוחד הילד שלהם היו שנאת חיי.
החלון של החדר שלי מקביל לחדר של הילד הקטן שלהם.
הילד בן פאקינג 10 וכל פעם שהייתי עוברת דרך החלון והוא היה רואה אותי הוא היה צועק לי 'כוסית' או 'שווה' או משהו אחר בסגנון.
אוחח כמה שמחתי שהם עזבו.
הגעתי לפתח בית משפחת מילר -לשעבר!!!
מעניין מי הטחון שקנה את הבית שלהם. הם היו טחונים בטירוף.
וילה שלוש קומות + בריכה וג'קוזי!
דפקתי בדלת.
"רגע" נשמעה צעקה.
אחרי מספר שניות הדלת נפתחה.
אוייש לא..זה לא קורה לי.
"היי אלינור" אמר סער בחיוך. נטול חולצה.
פאק. הילד חתיך. ופאק. יש לו קוביות. הרבה!
"היי, אממ.. אמא שלי אמרה לי להביא לכם את זה. אנחנו השכנים כאן לידכם" הסברתי.
"אה תודה, רוצה להיכנס?" שאל בחיוך. ולקח מידי את העוגה. (למה השיניים שלו כלכך ישרות ולבנות, זה הגיוני בכלל?)
"לא אני צריכה ללכת" ובאתי ללכת.
"סער מי בדלת?" שמעתי צעקה ומולנו ניצבה מישהי דיי צעירה. שיער אדום וחלק , עיניים כחולות. [אז ממנה הוא ירש את העיניים…]
"היי חמודה" אמרה לי.
"היי" אמרתי לה בחיוך.
"אמא זאת אלינור..היא גרה פה לידנו, אמא שלה הביאה עוגה" אמר לה סער.
"הוו איזה מתוקה, בואי תיכנסי מותק. אני מאיה" אמרה לי.
"לא אני בדיוק הולכת" אמרתי לה בחיוך.
"שטויות, בואי תיכנסי" אמרה ומשכה אותי לתוך הבית.
הבית שלהם. וואוו. ענק.
הכל היה גדול ויפה. הם שינו את הבית של המילרים להרבה יותר יפה.
סער בא אחרינו.
"סער" צעקה עליו.
"מה?" נבהל ושאל לא מבין.
"תלבש חולצה" אמרה לו.
צחקתי והיא חייכה אליי.
סער נאנח ועלה במדרגות.
"שיהיה בריא" אמרה והובילה אותי למטבח. למה הכל אצלם כלכך גדול?!
"שבי" סימנה לי לשבת על אחד מכיסאות הבר שהיו שם.
ישבתי שם .
"מה את רוצה לשתות?" שאלה.
"לא, אני לא רוצה כלום תודה" אמרתי לה.
"מים בטעמים, קולה, מיץ תפוזים, ענבים,סודה או שאת בכלל בכלל מעדיפה מים?" שאלה.
צחקתי..היא מזכירה לי את עצמי.
"אני מניחה שתפוזים" אמרתי בחיוך.
היא חייכה.
"באמת? את אוהבת מיץ תפוזים?" שאלה תוך כדי שהיא מוזגת לי לכוס זכוכית את המיץ.
"כן, למה?" שאלתי בחיוך אבל עדיין לא מבינה מאיפה היא הביאה את השאלה הזאת.
"סתם..כי סער מת על תפוזים" אמרה בחיוך.
אוקיי..מה אני קשורה?
"אה" אמרתי והיא הגישה לי את המיץ.
בדיוק סער ירד כשהוא לבוא בגופיה סבא לבנה שלא מכסה יותר מידי את הקוביות המבצבצות.
הוא נכנס למטבח ופתח את התבנית של העוגה שהבאתי לפני כמה דקות.
הוא חתך חתיכה ונתן ביס.
"וואוו, זה טעים" אמר.
"כן?" שאלה אימו וגם לקחה חתיכה.
"וואוו" אמרה גם.
כן כן, אין על העוגות שוקולד של אמא שלי.
חייכתי אליהם.
"תגידי לאמא שלך שהעוגה מעולה" אמרה מאיה אימו של סער.
"מעולה זו לא מילה" אמר סער ולקח עוד חתיכה.
צחקתי . "אני אמסור לה" אמרתי להם.
"אמאאא" שמענו צעקה מלמעלה ומישהי ירדה משם בריצה ונכנסה למטבח.
היא עצרה כשראתה אותי וכיווצה את גבותיה.
"מי זאת?" שאלה.
חייכתי אלייה "אלינור, נעים מאוד" אמרתי לה.
היא חייכה בחזרה וראיתי שחסרות לה שתי השיניים הקדמיות.
היא הייתה יפה עיניים כחלחלות וקטנות עם ריסים ארוכות. שיער חום שטני כמו של סער. רק ששלה היה שופע וגלי. היא לבשה שמלה סגלגלה וחמודה עם כפכפי הווינס על נסיכות (מסתבר שיש הווינס גם במידות קטנות).
"אני נטלי" אמרה במתיקות.
"נטלי , אלינור שכנה שלנו" אמרה לה מאיה.
"באמת? חשבתי שאת החברה החדשה של סער" אמרה לי בחיוך.
אני ומאיה צחקנו בעוד סער התחיל להאדים..
צחקתי עוד יותר כשראיתי אותו.
"טוב אני באמת צריכה כבר ללכת" אמרתי להם מחייכת וקמתי.
"אלינור את תבואי אלינו עוד פעם?" שאלה אותי נטלי.
"אממ.." אמרתי והסתכלתי על מאיה .
"בטח שהיא תבוא, תגידי לאמא שלך שאני מזמינה אותכם לארוחת ערב מחר, הנה תני לה את המספר שלי" אמרה לי מאיה וכתבה על פתק קטן את המספר שלה והגישה לי.
"אוקיי, תודה" אמרתי לה.
"ביי" הם אמרו לי.
"ביי" החזרתי להם ויצאתי.
בסך הכל…משפחה נחמדה…