סיבוך אחד, גדול!- פרק 2

הייתי כל כך עצובה בבית, לא היה לי מה לעשות ובגלל שאין לי יותר חברות הזמנתי לביתי את שרון.
"למה הזמנת דווקא אותי?" שאל שרון, אי שכבתי במיטה והוא ישב על הכיסא.
"אין לי יותר חברות, ועכשיו אין לי גם חבר, ההורים שלי באיזה משלחת באלסקה, ורק אתה נשארת בעדי אז הזמנתי אותך לבית שלי כדי לדבר" עניתי
"אוקיי, נדבר…" אמר שרון ואחרי כמה דקות של שתיקה הוסיף "על מה נדבר?"
"לא יודעת… עלי? עליך?" שאלתי ולא ממש הקשבתי לו
"למה את ויהונתן נפרדתם?" שאל בסקרנות
"הוא נפרד ממני" אמרתי "הוא חושב שאני ואתה חברים"
"אנחנו לא?" שאל בשקט
"חברים חברים, כאילו.." אמרתי ושרון מיד קטע אותי "הבנתי" אמר
* * * *
"אני לא מבין" אמר לי שרון כשהלכנו ביחד לבית ספר "אז את יותר לא חברה שלו?"
"למה אתה כל כך מופתע?" שאלתי "גם לפני שנה לא הייתי חברה שלו"
"כן אבל…" אמר וקטע את עצמו "את רוצה להיות חברה שלי?" שאל בשקט לאחר מספר שניות
"שרון, אני…" אמרתי והוזזתי את ראשה לשלילה "אני חושבת שעכשיו זה לא הזמן הנכון"
"אני לא התכוונתי להגיד.." אמר וקטעתי אותו "זה בסדר, אבל זה לא אתה זה אני" אמרתי
ונכנסנו לבית הספר.
* * * * *
"תלמידים," אמרה המורה "אתם תתחלקו לזוגות"
"יש.." אמרו כולם
"שאני אגיד!" קטעה המורה את כולם.
אחרי שהיא אמרה כמה זוגות הגיע תורי "נועה עם…רונה" אמרה המורה ועלה חיוך בפני והיא עשתה מבט עצוב.
"זה לא אני אמרתי לה, ככה היא החליטה" אמרתי לרונה
"אל תדברי איתי, רק נעשה מה שהיא אומרת" אמרה רונה בסנוביות
"נהיית סנובית כי אני כבר לא חברה שלך?" גיחכתי
"מצחיק מאוד" אמרה בציניות
"מה יש לך נגדי? מה עשיתי לך?" התרגזתי
"נועה ורונה, תהיו בשקט" אמרה המורה…