אהובי היחיד..❤ (מרגש..)

והנה.. אני פה.. הגעתי אל קברו ואני מלאת דמעות.
אהובי היחיד.. הוא תמיד יהיה אהובי היחיד.. וזה הזמן, לפתוח את המכתב הגורלי.

המכתב שכתב בדיוק לפני שהמלחמה פרצה. ומשם? הוא הלך. בעלי הלך לשמיים.
מה יותר כואב מי זה?

פתחתי את המכתב ונגלה מולי דף קצת ישן.
והתחלתי לקרוא מקווה שלא למות מגעגועים למרות שזה מה שעכשיו..

'לאהובתי היחידה ❤ 5/8/2008
אלי אהובתי, אומנם אני לא יודע איך להתחיל לכתוב אבל.. יכול להיות שאני עוד יחזור.
ועם לא.. אך.. ועם לא.. אני אמות. למרות שאני כבר מת אני אמות שוב.
אני כל כך מתגעגע אלייך ומחכה שהמלחמה הזאת תסתיים.. ששנינו שוב נתכרבל
מתחת לשמיכה עם שוקו חם.. שנראה מרתון סרטי אימה מחובקים.. שניתנשק
כל היום, כל יום, עד שהמוות יפריד בנינו.
ועם המוות יפריד בנינו ואני לא אחזור..?
אני רק רוצה שתעשי דבר אחד.. והוא : תמשיכי הלאה.
זה כואב לכתוב את זה אבל אין ברירה. אני רוצה שתמצאי את האחד שלך.
ועם אני ימות? כנראה שזה לא אני.
אני מבקש וכותב לך בדמעות. בבקשה. אני רוצה שתמשיכי הלאה. תהיה מאושרת.
תקימי משפחה ותראי לי שאת כן יכולה.שתדעי שאני פה לידך תמיד משגיח עלייך.
רואה אותך מלמעלה. אז אלינור אהובתי, אני מצטער שזה אמור להיות ככה. אני
פשוט מצטער. אני אוהב אותך .'
זהו. זה מה שהוא כתב לי. אין יותר זכר או מחשבה. בחיים לא נוכל להתכרבל
ביחד בשמיכה. לא טלויזיה ולא שוקו חם. רק זיכרונות ובכי געגועים..
איך יכולת לעזוב אותי ככה? איך ? השארת אותי בלי חום ואהבה. בלעדיך
זה הכי נורא.

צלצול טלפון שמעתי צליל. 'מספר חסוי' על הצג.
"הלו" עניתי ללא רגש בכלל.
"אלינור וייס?" שאל אותו אדם.
"כן" מלמלתי.
"מדבר רונן מבית החולים, אני שמח להודיע לך את תוצאות הבדיקת דם, את בהריון
בחודש השלישי" אמר בקול שמח.
הריון? על מה הוא מדבר.. הוא סתם עובד עליי..
ניתקתי את הטלפון. המומה למשמע אוזניי.
ובאותו הרגע…
ניפצתי את הפלאפון על הריצפה.
והנה אני.. מתמותת לאט לאט..