אהבה ממבט אחרון

לפני המון זמן, בתקופת השואה הייתה נערה ושמה ג'סיקה היא אהבה מאוד לטייל בחוץ, במקומות שיש בהן הרבה צמחייה, אך כשהיה השואה היא לא יכלה לטייל בחוץ מפני שהחיילים הנאצים היו יכולים לתפוס אותה ולהרוג אותה.

יום אחד בא חייל נאצי ואמר למשפחה לצאת החוצה, אבל ג'סיקה הייתה בשירותים , כאשר היא יצאה היא לא ראתה אף אחד.
"אבא? אמא?" היא צעקה בכל הבית "הלו? יש מישהו בבית?"
לאחר עשר דקות שהיא חשבה מה לעשות היא אמרה "נראה שהפעם אצא לטייל" ולקחה תיק עם שק שינה והלכה…
היא הלכה והלכה ברחבי היער בתקווה לברוח למקום שלא ימצאו אותה.
"אה!!!" צעקה, זה היה בלילה, בחושך היא שמעה מישהו זז וצרחה
"תירגעי, אני לא נושך" אמר נער אחד
"מי אתה?" שאלה בבהלה
"אני פיטר, נעים מאוד" אמר והושיט את ידו אבל היא לא לחצה לו את היד
"מה אתה עושה פה?" שאלה
"מה את עושה פה?" שאל
"אני.. בורחת מהמלחמה" ענתה
"אני לא" אמר
"אז מה אתה עושה פה?" שאלה באי הבנה
"אני מנסה לעצור את המלחמה" ענה
"ואתה חושב שתצליח? לבד?" שאלה
"אני לא לבד" אמר והראה לה את כלבו ואת הרובה שלו "אנחנו שלושה, יש לי את פלפי הכלב שלי ואת הרובה שלי" הוסיף
"ולזה אתה קורא 'לא לבד'?" שאלה וצחקה
"את יכולה להצטרף אם את רוצה" אמר
"אבל לא נראה לי שאני רוצה" אמרה והתחילה שוב ללכת
"אני יודע למה, כי את בת ובנות לא נלחמות כי הן לא חזקות" אמר
"מה פתאום, אנחנו חזקות, אפילו יותר מהבנים" אמרה ולקחה לו את הרובה
"אז את איתנו?" חייך
"כן" אמרה בביטחון,
ולאחר מספר דקות שהם הלכו פיטר אמר "עדיין לא אמרת לי איך קוראים לך"
"גיסיקה, קוראים לי ג'סיקה" ענתה…