בלב שלו \ סליחה מאוחרת
"איפה אני?",אמרתי לתוך האפלה.
לא ראיתי כלום.
"את בלב",קול עדין חזר אליי.
"בלב?של מי? איך הגעתי אליו?"
"את בלב של אהובך."
"אהובי? כפיר? אבל למה הוא חשוך?"
"כי את עזבת אותו."
"לא אני לא",האפלה הזאת הורגת את עיניי.
"כן את כן! ואת פוחדת שהוא חשוך? החשיכה היא רק פינה קטנה,כל השאר מרוסק ושבור",אמר בקול תוקפני.
"אבל הוא זה שרימה אותי! הלך עם אחרת,גם הלב שלי שבור."
"הוא לא הלך עם אחרת,ואת יודעת את זה ופשוט מכחישה. הוא ביקש ממך אין סוף פעמים סליחה,אבל בגלל שלא סלחת לו,הוא הכניס אותך ללב שלו,ואין לך אין לצאת.
ניסיתי לצבוט את עצמי,לדעת שאיני חולמת. לא ראיתי כלום,הרגשתי את ידי אך לא את הצביטה.
"גם אם זה היה חלום,תחשבי מה עשית לו,הוא היה מוכן לוותר הכל בשבילך,ואת…"
לא יכולתי לעצור את הדמעות.
האם באמת טעיתי?
האם פגעתי במישהו שסה"כ אוהב אותי,ועכשיו אין דרך לבקש סליחה.
"את תמיד יכולה לבקש סליחה,את יודעת את זה",אמר הקול כאילו קרא את מחשבותיי.
צלצול.
"קומי כבר,7 וחצי",שמעתי את אימא שלי.
קמתי והתארגנתי לבית ספר.
וכשהגעתי.
"חברכם לכיתה כפיר נהרג בתאונת דרכים".
תגובות (1)
וואו, הסיפור נוגע ללב! אהבתי את הדרך בה בחרת להציג אותו, הרעיון של להכניס את הדמות הראשית ללב של אהובה הוא יצירתי וכתוב בצורה יוצאת דופן! =) השורה האחרונה לא צפויה (בלשון המעטה..חח) אבל מכניסה פן חדש לסיפור, ואת זה בהחלט לא קל לעשות בסיפור בעל מספר קטן של שורות, כל הכבוד! :)