בלי כתובת

בלי כתובת / סברי ג'בארין

סבלתי רבות… ונשאתי המון סבלנות לבלתי נסבל… סבלתי, כאבתי ונשברתי… הרגשתי שהתקרבות המוות אלי הינה רק מספר ימים או מספר שעות… מאסתי מכל הבריות… ולא יכלתי לראות אף אחד, רק לצרכי החיים ולדברים ההכרחיים לקיום…
אנשים חשבו שנטרפה עליי דעתי, ושאיבדתי את עיקר שכלי וחוכמתו…
הימים הרגוני וזרקוני בבור הזמן… בור אפל, שחור, קר ורחוק…
ההווה שלי הרס את עתידי ואת עברי… ונהייתי תקוע בהווה: לא זוכר את עברי, ולא חושב על עתידי… שכחתי מי הייתי! למי הייתי! ולמה הייתי!
ולא חשבתי מי אהיה! ולמי אהיה! ולמה אהיה!…
הופתעתי שהנני תקוע פה איפה שאני…
אני זוכר שפעם אהבתי את הים כי היה בו מרחב לדאגותיי. היה שומע אותן ומטביע אותן במעמקיו, במקום אשר אני לא רואה אותם עוד, והיה מחליף לי את הדאגות במשובי רוח קלים ונעימים, אויר חופשי, והמהומי גלים אשר נותנים מנוחה ללב ותוכנו…
אבל עכשיו אבדה לי התחושה הזו, כמו שאבד לי זכרון העבר…
ואני זוכר שהייתי בן אדם… עד שסערו בי החיים עם תסבוכתיהם וקמטיהם… אז עשו אותי מקצת וחלקיק בן אדם כי אם שרידי בן אדם…
עצרתי את כעסי וסלחתי לאנשים, אבל האנשים סרבו אלא שישללו, ידכאו, ישברו אותי ויגרמו לי סבל…
סלחתי למלקיי וללוחמים נגדי למרות שעובי העור שלי השתנה כתוצאה ממכות שוטם אשר קולו עודנו נאנח באוזניי כצער על מה שסבלתי מהם… סלחתי להם אז עשקו אותי, וכשרציתי לעשוק אותם סלחו לי…
שברו אותי החיים אבל למדו אותי… הרסו אותי החיים אבל בנו אותי…
כשהייתי תינוק חשבתי שהחיים זה הדבר הכי קל שהשם ברא… אבל החיים מוכיחים לי יום אחרי יום לחלוטין ההפך מזה… והוי בן אדם עד שאתה מתעורר מאסון והנה אתה נכנס לאסון שאחריו ולאחר מכן זה שאחריו, וכך נהיה נוהג החיים… מחרוזות אסונות אשר מזיזה אותם יד הגורל כדור אחרי כדור, וכולם מעשיית ומבחני השם… אז השבח לאל…
החיים למדו אותי לסלוח לעושקי… ובזה אני מוכיח לו שאני נכבד, איתן וחזק ביכולת. לא נשבר מדבר שהמציא הבן אדם, אלא פוחד מעונש שברא אותו בורא הבן אדם…
קשים הם החיים… או שתכנע להם ותיסחף עם זרמיהם אשר מביאות אותך לידי כליה כשאתה כפוף… או שתשאר מחזיק מעמד בפני רוחותיהם עד שתכלה מהלם ששייך להם, כשאתה מחזיק מעמד, רם ומרים ראש…
חולים הם הימים… מחלותיהם רבות מגוונות וצבעוניות… או שתנשום את אויריהם ותפגע ממחלה אשר לא תעזוב אותך עד שתכלה אותך… או שתמצא בעצמך את הנוגדן לכל מחלות אלו… אזי אתה מתרפא ומבריא, ונהיה סיבה להבראת וריפוי הרבה אנשים מסביבך…
הולכים אנו אחרי גורלנו ולא מסרבים… והוא הולך אחרי התיסרותנו ולא מגנים… אנו נעשקים ונשברים אז לוחצים יד וסולחים… נרצחים ומקיזים דם ועודנו נאבקים… ככה הם הגורלות עקרים… גורמים ללבבות להיות חולים…
גדולות הן הבחירות… או שתהיה אריה מתיהר חזק וגאה בעצמך… או אל תהיה זקית בעלת עיניים בולטות, צבועה לפי האדמה אשר דורכת עליה, ובזה היא רוכשת את צבע אדמה זו… או שתהיה אריה בעל מהירות זינוק בידיך על טרפך בחוזקה שאין כמוה… או שאל תהיה זקית איטית מאוד כשאתה מלקק את טרפך בלשונך… מה רב ההבדל! בין טרפי האריות לבין טרפי הזקיות…
מהירים הם הזמנים… או שיעברו אותך ותהיה אתה העבר והם ההווה והעתיד… או שאתה תעבור אותם והם יהיו העבר ואתה ההווה והעתיד… או שיתגברו עליך או שתתגבר עליהם מבלי לטעום את מרירותם ומרירות טעם עשקם וקיפוחם הזמנים ההם…
ואם טעמת ולאחר מכן התעוררת… אזי זהו הזמן העצום… אפילו אם את דמך שפכת… ואת ללבות האחרים גנבת… ובתיעוב רוב זמנך עברת…
קשה להפליג נגד הזרם… והיותר קשה שהזרם בסופו של דבר יסחף אותך עמו… והיותר קשה מכל זה שתטבע כתוצאה מאותו זרם, והסוף יהיה הכליה… או שתטבע כשאתה סובל, כועס והולך נגד הזרם וגליו העזים מכות אותך עד שישמידו אותך כשאתה עקשן סרבן וגאה נפש… או שתלך עם הזרם ויטביע אותך כשאתה מת כנוע כאילו שלא היית…
אז מה הסוף הוי מי יתן וידעתי?!… כולנו כמהים לידיעת הסוף… כשהוא מסרב ובצווי מהאל לגלות לנו את מה שהוא מסתיר ומה שמכין לנן ממעשים… כולנו סקרנים… רוצים לזרז את הימים והזמן… אבל העניין לא כזה קל, הרי בלי הסבלנות ובלי המתינות לא נגיע אליו… ואם נגיע בלעדיהן אזי כרגיל הסוף יהיה אמלל ומכלא… ואם נגיע אליו עמם אזי נהנה מסוף שמח ומתמיד. אשר תמיד ישרטט על פנינו את החיוכים הכי יפים שהשם ברא…
והנה אני אחרי שנגמרתי נהייתי חוזר מהסוף לאין סוף… חיינו מלאים בהתחלות וסיומים… אז או שנתחיל ונשלוט בסיום… או שנסתיים כשלא שולטים בהתחלה… אכן יקיריי ההתחלה מצריכה אומץ רצון ועקשנות… אבל הסיום מצריך מחילה הכרה וסלחנות…
אלה מובנים אשר חסרים לנו, אבל אם אנו מתעמקים בימי נפשותנו, אזי היינו מוצאים שמה שצף על פני הים… הינו לא יותר מקישוט מזויף ועלוב… ומה שחבוי במעמקי נפשותנו הינם אבני חן יקרות ערך אשר צריכות דולה פנינים מומחה כדי להגיע אליהן, ללכוד אותן ולגלות אותן לעולם כולו… גלויות ולא מוסתרות משום אדם…
אז על כל האנשים… הנעדרים והנוכחים… מי שהגורל עשה אותם נעשקים ומי שעשה אותם צדיקים… מי שלהרים עולים ומי שיורדים… המתגאים והנשברים… כל האנשים כל האנשים כל האנשים…
עלינו להביט אל מעמקי נשפותנו שמא נמצא את האורות אשר יוליכו אותנו אל הסיומים השמחים!!!…