האהבה הראשונה שלי

5 חודשים.. 5 חודשים עברו להם מאז אותו הערב שאמרת לי בקול רועד ״אני אוהב אותך אבל אני חושב שמיצינו את הקשר״.
5 חודשים שאני מרגישה כאילו תקוע לי חץ בלב, 5 חודשים שבהם אני מחכה שמישהו יבוא ויוציא לי אותו. 5 חודשים שבהם אני בוכה עלייך לפעמים למרות שאני יודעת שזה לא מגיע לך.
5 חודשים שאני אומרת לעצמי שיהיה בסדר ושהזמן יעשה את שלו אבל לבנתיים תקועה בתוך הלופ הזה.
אומרים שהזמן מרפא וזה נכון אך צריך עוד גורם שיעזור לכאב להירפא. גורם שעדין לא מצאתי, גורם שמסתובב לו קרוב אך רחוק מהישג יד.
השבוע חלמתי עלייך, 3 חלומות בשבוע אחד.
5 חודשים שלא חלמתי עלייך אפילו פעם אחת, שניסיתי להדחיק את הרגשות והכאב ופתאום אתה בא בחלומות והכאב חוזר ומציף.
אתה אף פעם לא היית הבן זוג המושלם. תמיד ידעתי באיזשהו מקום שזה יגמר, שאין לקשר הזה עתיד ושאנחנו לא נתחתן.. אבל תמיד אהבתי אותך ולצערי כנראה שתמיד יהיה לך מקום בלב שלי.. איך לא? היית האהבה הראשונה שלי, הבן אדם שגזל ממני את הבתולים שלי.
במשך שנתיים היית בשבילי הכל, עברת איתי את סיום התיכון, את הגיוס שלי לצה״ל אך לא תמיד היית שם כשהייתי צריכה..
אני לפעמים נזכרת באותם הלילות שסתם היינו שוכבים במיטה שלך ורואים סרט, בלילות שהיינו הולכים לישון מחובקים ומתעוררים אחד ליד השני עם חיוך.. וזה נגמר ותמיד ידעתי שלא היה לזה עתיד אבל אני עדיין מוצאת את עצמי בוכה עלייך לפעמים, מחכה שתבוא לנקות לי את הדמעות אך אתה כבר מנקה את הדמעות של מישהי אחרת.
הלוואי וזה היה כזה פשוט, להמשיך הלאה ולשכוח את כל מה שהיה אך זה בלתי אפשרי ונותר רק לחכות למישהו שיתפוס את המקום שלך ויוציא את החץ שתקוע לי בלב..