היא

היא אוהבת להסתכל בו. היא מוקסמת כשהיא מביטה במראו כשהוא מחייך, צוחק או מבולבל. היא נרעדת רעד חמים כשהוא לוחש לה את מילותיו הקסומות. היא כמהה לו כשידיו מלטפות. ויודעת היא כי ערגתו אליה גדולה עד מאוד, ומרגישה מיוחדת כפי שאינה בקרב אף אדם מלבדו.
היא אוהבת לחקור באפלה שבחדרו ולגשש בין הסדינים אחריו. והוא בבטחה אוחז ידה בידו הסדוקה בשבילים המפותלים בם היא מהלכת כסומא. אך כנפיה אינן חשות עוד חוח ותער כשהיא חוצה שדות ברקים, זהו ליבה הכמה שמשורר זמירות מלאכים.
לפעמים בחלומה עולה מישהו אחר. הוא מביט בה בעיניים בן בוערת להבתו השובבה חסרת הנחת. והיא מתרפקת בפניו ופורקת עול חייה. והם סוללים יחד דרכים חדשות העוברות בשדות דרדר, וכפותיה מדממות, ולחייה לחות אך ליבה פועם והומה כליבו. והיא זוכרת ומוקירה בליבה כל ניצן ופרח אשר הנצו בשביליהם.
עם בוא השמש היא מתעוררת חסרת מלבוש לצידו וחיוך נשוך על פניה, היא תמיד הרגישה בטוחה לצידו אך מעולם לא חשה חשופה. היא הורידה את בגדיה בפניו אך מעולם לא את דמעתה.