היה אפשר להרגיש שהיא בוכה

15/12/2014 578 צפיות אין תגובות

היה אפשר להרגיש שהיא בוכה. היא בכתה כל כך. כל כך חזק. כל כך כואב. כל כך עצוב.
כאב לה. היא הרגישה שהיא נשרפת. יש בה עכשיו צלקת. היא יתומה.

"אנחנו מצטערים. הם מתו מסיבות בלתי ידועות. לאחר חקירת הפתולוג, נוכל להגיד את סיבת המוות". אמר הצד השני בטלפון.
זה הפך את היום הזה, ליום השני הגרוע ביותר בחייה. היום הראשון? לא מדברים על זה.

אלכס התחילה לבכות. לא היה מי שינחם אותה. היא הייתה בודדה בביתה, ברחוב שלה, בשכונתה, בארץ שלה, בעולם. לא היה לה אף אחד. היה לה, ועכשיו הם אינם.

"תראו את הענן הזה שם!" אמר אביה של אלכס. "הוא נראה כמו כבשה!" אמרה אמה של אלכס. הם שכבו על גבעה שהיו הולכים אליה ביחד כשהם הרגישו שכלום לא מסתדר. הם היו שוכבים מתחת לעץ גבוהה ועבה, שמלאו לו לפחות כמאה שנה. הם צפו בעננים, ואחר כך באופק. ואחר כך שוב בעננים. הם אהבו אחד את השני כל כך. כשמשהו לא הסתדר, אלכס תמיד ידעה שיש לה בית חם לחזור אליו. אמנם הם גרו בשכונה ענייה, אבל היום עשירים כל כך, עשירים כל כך מבפנים.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך