מפרקת ליבה לחתיכות

ילדה קטנה בוכה, נשברת,
לב רקום בתוך מסגרת,
שעון עוצר מלכת.
ילדה מוקפת משפחה,
אך בתוך עולמה, היא לבדה.
אין שותף לסודותיה, אין מגן מפני הפחד.
אין המתקן לבבות קרועים מפני מעשיו של קורע, פוצע, סכין אחד וחד.
עיניים מלאות אש וכעס, ראו יותר מידי.
עולמה של הילדה, הינו ליבה.
אשר סוגר בתוכו סוד גדול ולא יותר.
אך שפתיים צנומות פוחדות לספר, אסור לוותר.
"הסוד הוא שלנו, ואותו לאיש לא נספר".
ומוחה של הילדה, עובד במרץ.
מדמיין את הנורא המכל, והוא שהסוד יצא החוצה בקול.
"ומה יהיה אם הלב אין יוכל הוא עוד לשאת, את אשר צריך לצאת?" חושב הוא במרוצה.
והילדה,
מבחוץ נראית היא, איך אפשר שלא? – שלמה.
אך בתוכה, מתחוללת מהפכה.
הלב, אינו גדול, דל בו המקום.
לכן לוקחת הילדה דף, עכשיו.
רושמת היא ומוציאה, פורקת ובוכה.
מפרקת ליבה לחתיכות ומפזרת על דף גדול עם שורות.
מקפלת יפה אותו ומחביאה,
בתוך המגירה.
כנראה יישאר שם עד למותה.