הנה באה השמש.

הנה באה השמש.
בוהקת ומסנוורת היא עולה בשמיים, ושתי הבנות צריכות לכסות את עיניהן.
הן יושבות על גבעה. כמה זמן כבר ישבו שם? כמה דקות? כמה שעות? זה הרגיש כמו כמה שנים.
היו להן כל כך הרבה נושאי שיחה שלא נגמרו אף פעם!
מאי ולין היו מביטות זו בזו, והחיוך היה עולה על פניהן מייד.

הנה באה השמש.
הן שוכבות על הדשא. הצחוק המתגלגל שלהן גורם לפנים החיוורות של מאי להסמיק.
מאי ילדה צנומה שמעולם לא חוותה אושר אמיתי בחייה, אך יודעת לנצל כל רגע קטן של אושר עם לין.
לין היא ילדה גבוהה ויפה, שניכר בה כי תגיע להישגים משמעותיים בחייה.
מאי מתכווצת קצת כשהיא חושבת על זה. אבל לין והיא בכל מקרה יישארו חברות לנצח – כך הבטיחו זו לזו.

הנה באה השמש.
מאי מספרת ללין על הריב עם אביה, ועל כך שסטר לה.
לין היפה, המטופחת, מהבית הטוב, נראית מזועזעת. היא שואלת למה מאי עדיין גרה איתו באותו בית.
מאי מסבירה לה שגם אם תרצה, היא לא תוכל לעזוב אותו. מה, היא תעבור לגור ברחוב?
לין מציעה לה לעבור לגור איתה עד שהמצב יירגע. הבית שלה גדול ומרווח. היא תדבר עם הוריה על כך.

הנה באה השמש.
צללים כהים מופיעים תחת עיניה של מאי, שלא ישנה הרבה מאז שלין מתרחקת ממנה.
לין מתנצלת בפני מאי, ומסבירה לה שההורים שלה לא יכולים להרשות לעצמם לגדל ילדה נוספת בבית.
מאי מבינה. היא לא מספרת על האלכוהול שאביה שותה, על הסימנים הכחולים שהחלו לצוץ על עורה.
לין שמחה על כך שהיא מבינה, אבל יש במבט שלה מעין הקלה מהולה ברחמים.

הנה באה השמש.
מאי אוזרת אומץ וסוף סוף מתוודה בפני לין על אהבתה כלפיה.
היא נרגשת; לחייה מוצפות סומק ועיניה נוצצות.
משום מה לין לא נרגשת כמו מאי. היא נראית המומה, מזועזעת ואפילו נגעלת.
מאי נותרת לבדה.

הנה באה השמש.
מאי עומדת רועדת על הגבעה.
לחייה נעשו ארוכות ושקועות; הצללים מתחת לעיניה העמיקו והאפירו.
גם הסכין שאחזה רעד.
דוממת, היא מתמוטטת על הגבעה, בה ידעה את רגעי האושר המועטים בחייה.

השמש שוקעת.