חמש

"מאפס למאה בחמש שניות" אמר לו המוכר במגרש החנייה.
אין סיכוי חשב עומר וביטל את את דבריו של המוכר בהינף יד.
"אני אומר לך, בשיא הרצינות. אפס למאה בחמש שניות. מערכת סטריאו חדשה. מצלמת רוורס וחיישן תנועה וכל הפינוק הזה שלך רק במאתיים אלף שקלים."
עומר שמע את דבריו אך מחשבותיו היו נתונות לדברים אחרים. הוא הודיע למוכר שיחזור למחרת ופרש לדירתו במרכז העיר.

הלילה שעבר עליו בדירה הקטנה בתל אביב היה ארוך. שעות ארוכות ישב והביט במאוורר התקרה שהסתובב בעצלתיים וניסה להירדם. המחשבות על יעל הטרידו אותו ללא הרף ורק לפנות בוקר, כשאור ראשון חדר מבעד לתריסים, נעצמו עיניו. השעון המעורר הזכיר לו לאחר שעה קלה שצריך ללכת לעבוד.
סעמק. זה כל מה שעבר לו בראש. סעמק, ויעל.

את יעל הכיר בזמן שירותו הצבאי. הוא היה מ"מ בגדוד והיא הייתה קצינת ת"ש. שעות רבות העבירו יחד בשיחות על החיילים ובעיותיהם עד שיום אחד אזר את האומץ והציע לה להצטרף אליו לארוחת ערב.
הם יצאו למצפה. אין שם הרבה מה לאכול אבל זה המקום היחיד שנמצא במרחק של פחות משעה מהבסיס, והמ"פ לא אישר לו לחזור אחרי חצות עם הרכב של הגדוד. הארוחה הייתה טעימה, והשיחה קולחת. ההתאהבות ביעל הגיעה מהר ולכדה אותו מעל ומעבר למצופה.

זכורה לו הפעם שתפסו קו בערבה ובאחת השבתות לקח אותה לבילוי קצר בים המלח. לאחר שהשתעשעו זמן מה בציפה במים החמימים, נשכבו על המגבת בחול הרך לשעת קריאה. הוא ליטף את שיערה השחור, הסיט את פניו אליה והסתכל עמוק אל תוך עיניה החומות. "אני אוהב אותך" הוא לחש. היא לא ענתה. רק חייכה את החיוך שלה, זה שפרץ את ליבו, נשקה לו וחזרה לקרוא בספר.

שנתיים תמימות העבירו יחד. אף שתמיד הייתה שלווה ורגועה בנוגע לקשר ביניהם, ואף שהייתה מסוגלת להעביר ימים שלמים מבלי לדבר איתו ומבלי להניד עפעף, האמין עמוק בליבו שגם היא, בדיוק כמוהו, מאוהבת בו מעל כל הראש.

"מאפס למאה אתה אומר, בחמש שניות?"
"כן" ענה המוכר, "בדיוק כפי שאמרתי לך אתמול. ועם מערכת סטריאו ומצלמת רוורס וחיי.."
"זה בסדר" קטע אותו עומר. "שיכנעת אותי. אני חייב לבדוק את העניין הזה של החמש שניות שלך."
הוא חתם על הצ'ק והגיש אותו למוכר. אין לו באמת מאתיים אלף שקלים בבנק אבל זה לא באמת משנה.
הוא נכנס לרכבו החדש ונסע למגרש המאובק שבפרוורי העיר. בקצה המגרש עמד בניין נטוש ועומר חשב שמדובר במיקום טוב – אף אחד לא גר כאן וזה כנראה לא יפריע למישהו בעולם.
הוא חישב את המרחק בדייקנות – 5 יחידות בפיסיקה זה לא עניין של מה בכך – והציב את הרכב במרחק של שבעים מטרים מהמבנה. זה אמור להספיק.

ביום בהיר אחד, יעל שברה לעומר את הלב. אחרי שהעבירו את הלילה בדירתם הקטנה בתל אביב היא קמה בשקט בבוקר מבלי שיתעורר וארזה מזוודה. הוא הספיק לתפוס אותה בדלת, עיניו עוד אדומות מהשינה שהופסקה ברגע, או שמא מהדמעות שהחלו לזלוג מעיניו.
"אני לא אוהבת אותך יותר".
לאחר שטרקה את הדלת הוא לא שמע ממנה עוד, וכך נעלמה יעל מחייו.

הוא עוד הספיק לראות את מד המהירות מגרד את מאה הקמ"ש כשהרכב החדש שעלה מאתיים אלף שקלים שלא קיימים התנגש חזיתית בקיר של המבנה הנטוש.

בחמש שניות בלבד הרכב הגיע מאפס למאה.
בחמש מילים בלבד הזוגיות שלו עם יעל הגיעה ממאה לאפס.
ברגע אחד, ובקול פיצוץ איום, הגיעו חייו של עומר אל קיצם.