כוכבים//ממני אל עצמי

אני אוהבת אותך.
אני אוהבת את החיוך שלך, למרות שיש לך שן טיפה עקומה, אפילו שהיו לך כוכבים בשיניים. כשהורדת אותם, גם הכוכבים בעיניים שלך נעלמו. אני אוהבת את כל ה170 סנטימטרים שלך, אפילו שאת מורידה את עצמך לכמה סנטימטרים פחות, ואומרת שאת רק 167. אני רגילה לזה, כי את מנמיכה את עצמך בכל דבר שאת קיימת בו.
אני אוהבת את הגוף שלך, והייתי אוהבת גם אם הוא היה נראה אחרת, כי כל דבר שאת נמצאת בו יפה בשבילי.
אני אוהבת את השיער השחור שלך, שמזכיר את הלילה ואת הכוכבים שכבר לא נמצאים לך בעיניים, למרות שאת בכלל רוצה שיער אדום, כמו הצבע הראשון שיוצא מהשמיים בזריחה. זריחה זה דבר משעמם, אבל לא את.
אני אוהבת לילות מלאים כוכבים, ואני עדיין אוהבת אותך, למרות שבלילה שלך אין אור בכלל, ולמרות שהייתי רוצה שתאהבי את עצמך, אותי, קצת יותר.