כשהלכת-סיפור אהבה עצוב-פרק12

"מצטער.." אמר
"ז..זה.. זה בסדר.. ביי.." אמרתי בגמגום ובאתי ללכת..
"חכי שניה.." אמר ותפס בידי.. "אני תמיר.. ואת?.."
" נעמה.." לחשתי .. רק שלא יתקרב..
"אז.. נעמה.. למה את פה.." שאל
"סתם.. חולה.."
"ברור שאת חולה.. בגלל זה את פה.." אמר וצחק צחוק חמוד כזה..
צחקתי גם אני , אך הפסקתי..
"יש לי.. סרטן.." אמרתי ברצינות..
פניו התרצנו גם כן..
"א..אני.. אני מצטער.." אמר וגירד בראשו..
"זה.. זה בסדר.." אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף.. "א..אני צריכה ללכת.." אמרתי בחנק
"היי רגע.. אפשר את המספר שלך?" שאל והוציא את הפלאפון שלו..
"האמת שיש לי חבר.. אז.." אמרתי באי נעימות..
"אה.." אמר והביט בי ברצינות..
"מצטערת.." הוספתי..
"לא..לא.. אני מצטער.. חח.." אמר וצחק צחוק מזוייף בהחלט..
-נקודת המבט של תמיר-
היא הלכה..
יש לה חבר.. מעניין לי את הביצה הימנית..
אני הולך להשיג אותה!!
היא יפה.. אבל למה השיער שלה בצבע סגול??
אני ישאל אותה על זה בפעם הבאה שניפגש…
ואנחנו עוד ניפגש,
מילה שלי..