לא מסתכל אחורה- פרק 1

קפצתי מעל הבניין. לא הסתכלתי למטה.
פגשתי חבר שלי. הוא אמר לי היי אחי.
דחפתי אותו מהבניין, הוא נפל למטה. שיהיה לו בהצלחה.
רצתי בגשם, קיפצצתי מעל מכוניות,
התחבאתי. הסתכלתי למעלה, זה היה הקיוסק. הקיוסק.
הקיוסק שנהגתי לבוא אליו כל יום כשהייתי בן 8.
הוא השתנה. הצטרפו אליו תפוצ'יפסים חדשים.
התפוצ'יפסים היו החברים היחידים שלי. הדבר היחיד שהיה קרוב אלי, שלא נגעל ממני.
דמעה זלגה על לחיי. אמרתי לעצמי 'אל תבכה! תהייה גבר!'
אבל ידעתי שאני לא יכול לעצור מהדמעות.
רצתי משם, חנוק בדמעות. החלקתי בשלולית. זה היה מבאס.
שכבתי על הלבנים הרטובות.
התגעגעתי אליה.
לילדה, שעבדה בקיוסק, ונהגה לתת לי צ'יפס חינם.
היא הייתה הבן אדם היחיד בחיים שנתן לי משהו. לא היה לי אף אחד.
בכיתי עוד קצת, ירד ברד על גופי. זה כאב.
פתאום שמעתי קול של אישה אומר
"אתה בסדר?"
הרמתי את ראשי. לא היה שם כלום.
אבל אז הרגשתי נגיעה רכה על כתפי.
הסתובבתי.

ההמשך בפרק הבא. 2 תגובות וממשיכה!