לא רלוונטית

אני רוצה שתחזרי, לא שתחזרי אליי, אני רוצה שתחזרי להיות לא חשובה, לא רלוונטית. אחת מתוך מליוני אנשים שאין לי דיבור איתם, משיכה אליהם. שהם לא חלק מהחיים שלי כמו שהם בוחרים שלא אהיה חלק מהחיים שלהם. אני רוצה שתחזרי להיות אדם שאני לא מכיר, שאני לא חושב עליו. שהוא לא חשוב לי. אני רוצה שלא יהיה לי אכפת ממי שאת יוצאת איתו ואם את מאושרת.
זו לא בקשה גדולה, הרי יש מילוני אנשים שלא חשובים לי. אני רק מבקש שעוד אחת תצטרףף אליהם. איך בנאדם אחד בודד מושך אותי למטה יותר ממה שכל שאר האנשים שאני מכיר ואוהב מרימים אותי למעלה? אחד נראה שלב אדם אחד יש את הכח להפיח בי חיים ומצב שני גם את הכח להחריב את עולמי. אני אהבתי אותך, וברב הדרך קניתי את ההשלייה הזו שגם את אותי. שגם את שלי. ובכל הדרך הזו היה לי את הפחד הזה שיום יבוא ותראי לי כמה כל מה שחשבתי עלייך נכון. כמה את מסוכנת וכמה אכזרית את יכולה להיות. אבל המשכתי, רגעים קטנים של אהבה היו כל עולמי ונסחפתי. אני כבר עייף, כבר שבע מהמצב. ואת? את מאושרת, את כבר החלפת אותי. מהר מאוד. את כבר במקום שיש לך מישהו אחר שייפגע ממך בחודשים הקרובים. שגם אותו תעזבי כי את כזו, עוזבת. את נכנסת לחיים של גבר ברוח סערה, את נכנסת ללב של אנשים כאילו תמיד היית שם. ואז בורחת. אני לא רוצה שתסבלי את הסבל שלי, אני לא רוצה שתתחרטי ואני כבר לא ארצה לחזור, אני גם לא רוצה להוכיח לך כמה אני גדול, כמה חזק אני יכול להיות. אני רוצה שתהיי כלום, רוצה שתהיי שום דבר בחיי. שיזכירו לי אותך ואגיד ״כן יצאתי איתה פעם״ ולא ארגיש כלום בפנים. לא חרטה לא עצב לא שמחה – כלום. כי הרי ככה באמת מתגברים לא? האדישות הזאת.. אותה אדישות שאת מפגינה כלפיי עכשיו, ורגש כלפיי מישהו אחר.
אני עוד אוהב אותך. אני בחיים לא אחזור אלייך אבל אני עוד אוהב אותך. וזה אולי הגעגוע הכי נוראי שקיים.
פשוט תהיי לא רלוונטית…