מאוחר מדי. פרק 9
אן הלכה משם נסערת, היא לא האמינה שככה ליאם יצא עליה.
"אל תתני לי דין וחשבון על החיים!" זה הדהד בראשה.
"אל תדאג, אני לא אתן" לחשה לעצמה ודמעות נצצו בעיניה.
היא נעלבה.
היא נעלבה מאיך שהוא יצא עליה.
"אני איתך גמרתי, ליאם" חשבה לעצמה.
אבל מצד שני היא לא יכלה לשכוח שהוא פשוט הציל אותה מהשיכורים האלה. אם הוא לא היה שם היא לא רוצה להתחיל לחשוב מה היה יכול לקרות לה.
היא פחדה ללכת לבד בכזאת שעה, אבל לא הייתה לה ברירה. היא פחדה יותר מתמיד.
"מפגרת, למה אמרת לו את זה?" חשבה לעצמה. אבל זה מה שהיא באמת חשבה לעצמה באותו הרגע, היא ניסתה לנחם את עצמה.
היא הגיעה לביתה ונכנסה למיטתה נסערת ובוכה.
לא מאמינה שכך אהבת חייה חמקה לה מבין האצבעות.
לעזאזל ליאם, אתה מוציא אותי מדעתי.
*********************************************
עברו כבר שבועיים מאז המסיבה.
כשאן וליאם רואים אחד את השני בבית הספר הם לא מדברים.
בכלל.
זה כאב לאן שרק בגלל פליטת פה מטופשת זה נהרס. הכול.
"בזכות ליאם התלוננתי במשטרה, בזכות ליאם ניצלתי מאונס. ובזכותי..הקשר נהרס" חשבה לעצמה.
לעזאזל איתך אן, טיפשה. היא שנאה את עצמה.
תגובות (2)
סיפורים קשים אבל הכתיבה שלך יפה
כן, הסיפור הוא קשה. אבל תודה רבה.