מאחורי המילים

הוא-
"את בטוחה?" "כן זה נגמר" מבט אטום. מילים קרות. זה כול מה שאני מקבל אחרי שנתיים שלמות של אהבה אין סופית.
"עשיתי משהו לא בסדר? כי אם כן, אז רק תגידי! אני אשנה את זה והכול יהיה מושלם"
"לא עשית כלום, אני פשוט לא מרגישה אליך כלום יותר"
עוד מבט אטום ומילים קרות כקרח שננעצות בליבי ומנקבות אותו מבפנים.
"אם זה בגלל… בגלל העבר, אז אל, זה באמת לא משנה לי"
"זה לא בגלל כלום, אמרתי לך זה נגמר"

היא-
"את בטוחה?" "כן זה נגמר" מה עוד אני יכולה להגיד? גם ככה קשה לי לשמור על המבט הקר והאטום הזה, במיוחד כשהוא מסתכל עליי ככה… כאילו אני התגלמות השלמות.
"עשיתי משהו לא בסדר? כי אם כן, אז רק תגידי! אני אשנה את זה והכול יהיה מושלם"
"לא עשית כלום, אני פשוט לא מרגישה אליך כלום יותר"
שקר. אני אוהבת אותו יותר מהחיים שלי עצמי, אני לא יודעת איך אני אסתדר בלעדיו, אבל האהבה שלי רבה מספיק כדי לתת לו ללכת.. אחרי הכול מגיע לו יותר, יותר ממה שאני אי פעם אוכל לתת לו.
"אם זה בגלל… בגלל העבר, אז אל, זה באמת לא משנה לי"
זה הכול בגלל העבר… העבר שלא מרפה ממני אפילו לאחר זמן כה רב.
"זה לא בגלל כלום, אמרתי לך זה נגמר"