מחזה " דרכם של מלאכים" – חלק שני

תמונה מס' 4 : אביטל פותחת את גן הוורדים שוב , היא מריחה את הורד ומניחה לריח לעבור אל ריאותיה , כאילו נשאב הקסם אל תוך תוכה.
גבריאל מופיע והשניים מתחבקים.
גבריאל :(מחייך , מניח את הורד האדום בשערה , היא מניחה לו לנשקה על שפתיה) מה רבה האהבה ולא תחדל לעולם , הו , אביטל הטובה. כה גדולה אהבתי אלייך . אהבה שלא תוכל להיגמר, הו, אביטל אביטל תמתק האהבה ותגדל, תהיה גדולה כפרח אהבה שלא מפסיק לפרוח. שמי לא יהיה יותר חג'בי , שמך לא יהיה יותר מלכה. כי מלכה הוא כמו חג'בי. אהבתם של שני אוהבים המבקשים והחפצים לממש את אהבתם. גם אני כמותם מבקש זאת , שלא תלכי ממני לעולם.
אביטל : ( מחייכת , מסתכלת על גבריאל באהבה. היא חוששת שיגלו אותם שוב) הו, גבריאל הטוב. רוצה אני אותך כמו הים הסוער הנשמע באוזניי, אני רוצה אותך כמו הרוח שנושבת בשדות ואי אפשר להפסיק אותה כי אהבתי אלייך לא תגרע לעולם, היא לא תמות אף פעם. אלוקים שבשמיים רב החסדים יודע את כאב האוהבים. כאב שלא מגליד אלא נעשה יותר עמוק. הוא ישמע את השבועה הקדושה הזאת , אשר אנחנו כורתים כעת. שבועת אוהבים לא תוכל אף פעם למחוק זאת, תחת כיפת השמיים יעידו כמה אהבתנו היא גדולה והגשר הכי גדול עוד נמצא לקראתנו. והירח , הו הירח הבוגדני הוא אשר יוביל אותנו לאהבה. לאהבה גדולה.
גבריאל: ( הוא אוחז בידה תוך שהוא לוחש את שמה) פי לוחש את שמך בלהט האהבה, ועיניי רואות אותך בשלמותך , כל כך יפה עד שזה כואב. הו , אביטל אביטל , אני אוהב אותך כל כך שזה כואב. רגש השנאה הוא הדבר הכי מכוער שיכולתי להרגיש עצמי כמעט נחנק מחוסר נשימה. אין טעם וסיבה לחיי בלעדייך. אקח את נשימתי מתוך ריאותיי ואתן אותו לך.
הו, אביטל היפה והטובה אשר נגלתה אליי מתוך חלום, תהיי חפצה להישבע לי שבועת אהבה והבטיחי שאותי רק תאהבי.
אביטל : ( מביטה אליו , הו, אם רק ידע שהיא שודכה לבחור אחר. בזמן שגבריאל והיא נפגשים) גבריאל , גבריאל בטח בי ואני אבטיח לך כל מה שאוכל , כי אהבתי אלייך יותר גדולה מכל דבר. אני אוהבת אותך כל כך שהשנאה שלי כלפייך נראית בלתי אפשרית. אמור נא לי למה אנחנו צאצאים למשפחות יריבות , וליבי רוצה להיות איתך. אתה המלאך שמחזיק בליבי ובכל מה שארצה להיות.
אביטל שומעת את קולו של אחיה שהולך ומתבהר לעברם . היא שומעת את רחש צעדיו והיא פוחדת שהוא יגלה אותם, הוא פתח את דלת גן הוורדים ומתקדם אליהם בצעדים גדולים.
אביטל:( רואה את שניהם מתחבקים , הוא משך את אביטל בזרועה והרחיק אותה מגבריאל) לא, בבקשה. נפשי קשורה בנפשך גבריאל. הן אני כיהלום בעינייך ועל כן אל נא תפר שבועת אהבתנו. לכן אינני פוחזת ונמהרת להבטיח את אשר אמרתי במילות האהבה המתוקות שלחשתי באוזניך.
גבריאל :( מביט עליה , הוא נפרד ממנה בצער ובלב נדכא, על כך כי מהר להבטיח לה את אהבתו)על כן נולדה אהבתי היחידה משנאתי הגדולה. לאויבת הכי גדולה שיש לי בחיים . הן אינך יודעת עד כמה חפץ אני להיות בקרבתך . הו, יונה צחורה ונאווה. תמתק האהבה שלנו מכאב בלתי נגמר. הו, אביטל , אביטל נפעם אני מעינייך היפות אשר יופיין דמה בעיניי ליופי של מלאכים צחורים ולבנים , אשר טוהר ליבם ומעשיהם אהובים על ליבי. ואת ליבך , ליבך אשר נותן מכל כולו. הו, אביטל הצעירה , אני אתן לך אפילו את חיי אם צריך.
*
מערכה שנייה:
הנפשות הפועלות הן:
אביטל
מרגנית
יסמין
מרום
גבריאל
אוריאל
טופז(טופי)
יחזקאל ( חזי) מלכה

תמונה ראשונה – בביתה של אביטל, מרום מסביר לה שעליה להתרחק מגבריאל.
מרום:(הוא יושב על כיסא גבוה . הוא מסתכל על אביטל במבט נוקב) כמה פעמים צריך להסביר שאסור לך להיות בחברתו של החג'בי הארור הזה. את שוכחת שהמשפחה שלנו והמשפחה שלו הם יריבות? זה לא מצחיק בכלל. את יודעת באיזה סיכון את מעמידה אותנו ואת המשפחה שלך.
בגללך ובגלל המעשים הפזיזים שאת עושה , יום אחד יקרה אסון לכולנו. את מבינה באיזה מצב אנחנו נמצאים.
אביטל התבוננה בו בחוסר אונים. היא לא ידעה מה לומר. סיכון??? על מה הוא מדבר בכלל???
אביטל : ( מביטה בו , מנסה לחשוב על איזו דרך עליה לחשוב שהמפגשים בינה לבין גבריאל יהיו בסתר.) אני יודעת היטב את הסיכון, מה זה הירייה , מה קרה עכשיו?!! מרום , מישהו נפגע. אני חוששת שמישהו נפגע. הייתה ירייה עכשיו. ( יוצאת לבחוץ , רואה את יסמין שוכבת על הרצפה , היא התבוססה בדמה) יסמין , מרום קרה משהו ליסמין! יסמין , בבקשה אל תמותי לי. לא!! מי ירה בה? ( פתאום היא הבחינה שגבריאל ואוריאל עמדו בזירת פיגוע הירייה שאירע לא הרחק מבית אלישבע.)
יסמין: ( משתעלת , רואה שהיא כולה מלאה בדם) אביטל , אביטל יקרה שלי. סלחי לי אם אני לא אוכל להחזיק מעמד. את החברה הכי טובה שיש לי ועדיין אני לא מפסיקה להודות על היום שבו הכרתי אותך.
מרגנית הגיעה בריצה אל זירת הפיגוע , היא התיישבה על המדרכה מלאת הדם. היא השמיעה זעקת שבר קולנית.
מרגנית :(בחורה כבת ארבע עשרה , עיניה תכולות כים. שערה גלי וארוך. )
הו, יסמין מתוקתי , אל תמותי. לא הספקנו להשלים את הפערים והנה אנחנו נפגשות בנסיבות מצערות ביותר. אני נפרדת ממך לשלום. צר לי שאת נפגעת בפיגוע הירייה והנה כאן במחסום הדמים הזה , אני לא אנצור את לשוני ואגיד שפרידה זה קל ביותר.
אביטל : ( היא בוכה בכי מר, נדמה שליבה של יסמין כבר גווע ומת .) יסמין , יסמין יקירה אל תשאירי אותי לבדי במלחמת הדמים הזאת. הינך יודעת כי ליבי מת מפחד מההמשך. בירושלים המדממת הנני נמצאת והקרב בין שתי משפחתנו אינו קרוב מלהסתיים. ליבי הוא ליבך , כאבך אשר את כואבת הוא גם כאבי.
מי ייתן מותי תחת מותך. נפשי לקחת איתך בלכתך. העפר זועק הוא , להפסיק את המלחמה מלאת השנאה הוא מבקש כעת ולהפנות את ליבנו לאהוב ולכבד כל אדם בכל אשר הוא. ולא להפסיק לקוות כי כאשר ישוב יגלה כי המלחמה מתחילה בתוכו והשנאה היא הפחד. הרחוב כולו מלא בשנאה . הנני משלמת את מותך על כך שנפגשתי עם גבריאל הטוב, ואני רואה רק אותו.