מלודי. נערה מיוחדת . (טרגדיה)

היא, הייתה בת אנוש. הוא, היה איש זאב. אך יום אחד הם נפגשו והיא אינה ידעה אותי, אך הוא ידע אותה כמו לשחק דמקה מול פעוט. זה היה ברומניה, הידועה שבה היו ערפדים. בשנת 1756, לפני כל הטכנולוגיה, לדור של העשייה ולא של הקליקים וה'סלאדים' באייפון. וכעת נעבור לסיפור. זה קרה בחנות הפרחים. היא או שבעצם נקרא לה מלודיף באה עם הכלב שלה- ראף. ובדיוק ליד החנות, איש הזאב ריק ריחרח באוויר את ראף. הוא נכנס לחנות וראה את מלודי, והוא ידע שמלודי היא תהיה נערת חלומותיו. מלודי הוציאה את פרחי הכלנית מהמגירה העליונה, ואז ראתה את ריק. "היי… אני מבינה שאתה חושב שהכלב שלי חמוד. לא?" אמרה מלודי. ריק גירד בראשו ואמר: "הריח של הבושם שלך כל כך יפה ונעים. מה שמך? אני ריק.." מלודי הסמיקה ואמרה: "תודה," אמרה והושיטה לו את הפרחים, "אתה צריך את זה…." וגלגלה עיניים. ריק הפיל את הפרחים על הרצפה. מלודי יצאה מהחנות וריק התעצבן, וכשאנשי זאב מתעצבנים, הם לא שולטים בזעמם. וריק הפך לזאב גדול. אך ריק אינו יודע את שמה, אז הוא שאל את מוכרת הפרחים. הוא יצא מהחנות וצעק: "מלודי! מלודי!" מלודי שמעה את ריק ושהוא היה ממש מאחוריה והיא אינה ידעה זאת, היא אמרה: "איזה מזל… ניצלתי. היי איפה ראף?" הכלב של מלודי ברח, אולי מטראומה, אך זאת לא נדע. היא הסתובבה. היא ראתה את ריק כאיש זאב, היא לא האמינה לזה, ריק אחד בה ועלה לגג מגדל הכי גבוהה שראה. מלודי לא הבינה כלום, היא לא ידעה מה ריק רוצה ממנה, אך ריק הבין שהוא מאוהב. תוך כמה דקות ריק הפך לבן אדם שוב. מלודי כמעט נפלה מהגג, אך ריק תפס בידה. "תודה ריק.." אמרה מלודי. "אתה הגיבור שלי. איש זאב." הוסיפה. ריק הסמיק והעלה את מלודי למקום קצת יותר בטוח בגג המגדל. מלודי קירבה את שפתייה לשפתיו של ריק. מילימטר מהנשיקה הראשונה ממבט ראשון, פתאום נראו והתגלו עשרות של אנשים עם אבנים בידיהם, זרקו על ריק את האבנים. ולפתע ריק נפגע חזק בראש מאבן. הוא נפל חזק. מלודי בכתה והייתה עצובה והרגישה אשמה. וחשבה איך תוכל לעזור לו. למרות שרק לפני כמה שעות הם נפגשו. ריק שכב על הרצפה ולא זז. מלודי לקחה את התיק שלה, זרקה את כל הדברים שהיו שם שם והפכה את התיק שלה למצנח. וקפצה מהגג אל ריק. אך הסוף היה מר. ריק היה חי, אך מלודי מתה. ריק גדל והיה בדד לנצח נצחים, אך כל הזמן זכר את מלודי. אישה מיוחדת .
THE END .