סיפורו של לב שבור

דין עמד ליד מיטתה של קרן..שנפגעה בתאונה..
הוא ידע שחיו לא יהיו שוב אותם חיים..
משפיל מבטו אל הארץ..כשדמעות זולגות מעיניו..הוא כל כך, אהב אותה.
ולא מש ממיטתה .אפילו לא לרגע.
וכן, מעולם לא סיפר לה מה בליבו..
אחז בכף ידה..
בשידו השניה נוגעת,מלטפת את ראשה..
"מלאך שלי.."פנה אלייה.
קולו רעד..
"היי דין,"ענתה לו,נעורה לאט לאט..
"ששש.."ענה.."אל תנסי לקום…את פצועה."
"בדיוק חלמתי שאתה כאן,איתי.."אמרה..
"קרן,מתוקה שלי.."פנה אלייה..""יש לי משהו לומר לך.."
"מה רצית לומר לי,מתוק.?"שאלה אותו.
מבחינה בדמעות הזולגות מעיניו..כשהן אף,מאדימות.
"מדוע עינייך כה אדומות?..מה,בכית?"שאלה..
"לא ישנתי כל הלילה…דאגתי לך.."החל לומר,"אך,זה לא מה שרציתי לומר.קרן,יש משהו שרציתי לומר לך כבר מיזמן..מאז שהכרנו,את ..הכנסת אור לחיי..
שימחת חיים שלא ידעתי כמוה.לא ידעתי שגם אני מסוגל לחוש ככה."
"מה אתה מנסה לומר?"ניסתה להבין..כשהוא אוחז את ידה ,קרוב אל ליבו.
"…אני אוהב אותך.."אמר,נאנח.."חבל, שהייתי צריך כמעט,לאבד אותך כדיי להבין את זה.."
"..אתה..אוהב אותי?"הבינה…
"אני, לא מסוגל אפילו לדמיין,את חיי בלעדייך.."אמר.."מי שעשה לך את זה ישלם ביוקר!"
כשבתוכו,ידע,כי מצבה לא עומד להשתפר…
"אם הייתי יכול להתחלף איתך,אפילו לרגע..הייתי עושה את זה.."אמר בכאב.
"מתוק.."אמרה,נוגעת בפניו היפים.
"אני כל כך עייף.."נאנח.
"אז תנוח יקירי.."אמרה כשהוא מרכין ראשו עלייה..נרדם.
אך כשהתעורר..הבחין כי היא קרה כקרח.
"קרן..קרן..קרן!!!!!!!!!!!!!"קרא..
כשצוות ההחייאה מוציא אותו מין החדר..
דין ישב על הרצפה..קרוב אל הקיר..
כשאז ניגש אליו אחד מאנשי הצוות.ואז הוא קם מהרצפה ונעמד.
"אני מיצטער..פנה אליו.."היא איננה.."
דין ההמום הביט בו..חש כאילו להב קר וחד,חודר אל ליבו,וקורע אותו לשניים.הכאב היה קשה מנשוא.
"היא,סבלה?"שאל..
"לא..היה לה קריש דם במוח..שגרם למותה.גופה נפגע אנושות בתאונה…"סיפר לה.
"לא!!!!"קראה.
"אתה בסדר?"שאל אותו איש הצוות.
"קשה לי לנשום.."נאנח..
"לאט לאט.."אמר לו האיש..,אני מבין את אובדנך.."
"לא,אתה לא מבין..אהבתי אותה ,יותר מחיי."קרא.." בלעדייה,אני לא רוצה לחיות."
"אתה זקוק לעזרה.."קרא האיש.."עזרה נפשית דחופה.."
"אני לא זקוק לכלום.."ענה דין.."אני רק רוצה למות.."
"אל תדבר ככה.."אמר האיש.."יש פה אנשי מקצוע מעולים שיכולים לעזור לך.."
"אני לא רוצה עזרה.."קרא.."אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט.. ויתנו לי ללכת אלייה.."
אמר בנחישות.כשלאחר מיכן..ירד אל החוף..מביט אל השמש השוקעת בים.
דין,שהיה איש ביטחון,אחז באקדח ששלף מנרתיקו.
"בקרוב,אהובתי..בקרוב."אמר..ליבו השבור,הלם בו החוזקה..
"רק רציתי לראות את השקיעה האחרונה..ולהזכר,בנשיקה..הכה גורלית שהייתה בנינו..
כמה ימים לפניי כן..שבית את ליבי,ברגע הראשון שראיתי אותך..אך,אני לא שמתי לב לכך.הייתי טיפש,או עיוור,ועכשיו,איבדתי אותך,כי הייתי עסוק עם מישהי אחרת..שבכלל לא אהבה אותי..לא כמו שאהבתי אותה."
שכן,היא זו,שניסתה וכל הזמן רמזה לו שהיא רוצה אותו.. שהיא,מאוהבת בו,בבחור היפה הזה.עד שנפל האסימון,כבר היה מאוחר מידיי.
.."אך כעת,הלב הזה שבור…מדמם בקירבי..,עוד כמה רגעים יפסיק לפעום."אמר.."יריה אחת וגמרנו..איין חיים.אני לא מסוגל לחיות בלעדייך.."
דין טען את האקדח..מצמיד אותו לליבו..ולחץ על ההדק..נורתה ירייה.
תוך רגעים..הפך החול הצהבהב לאדום עז.דין שכב,ללא חיים,ללא דופק, על החול הרך..אותו חול עליו פרסו את הסדין כשרצו לראות ביחד את השקיעה..לשם חוויה.
אהבתו של דין,הייתה חזקה יותר מין המוות.