סתם סיפור אהבה פרק – 2

ביולי 1980, ביום שבת חם מאוד ,הסכמתי ללוות את השותף שלי לחוף "בת גלים" בחיפה. שנינו היינו סטודנטים לדוקטורט בטכניון
מישל היה חוקר בפרויקט של פיתוח גנרטור בעזרת אנרגיה סולרית.
אני, הייתי עושה דוקטורט במתמטיקה בתחום תורת המספרים. נושא המחקר שלי היה מסובך מאוד ואם לומר את האמת, אני הייתי תקוע בו בלי פריצת דרך אחרי כמה חודשים.
היכרתי את מישל, כשגרנו במעונות הטכניון , ואחרי חודשיים שכרנו ביחד דירה בשכונת נווה שאנן.
שנינו היגענו לארץ באותה תקופה, לפני שנה. אני, כעולה חדש, הוא, במסגרת של חילופי סטודנטים בין הטכניון והאוניברסיטה שלו בפריז.
סיפורו היה מעניין.
בסוף מלחמת העולם השנייה, במחנה מעבר בגרמניה, אמו, יהודיה פולנית ,ניצולת שואה, התאהבה בקצין צרפתי.
הם התחתנו ועברו לגור בדרום צרפת, שם המשפחה של הקצין החזיקה רכוש רב.
נולדו לזוג שני ילדים , בת אחת ומישל
שני הילדים גדלו כנוצרים כמו כל בני המשפחה של האבא שלו.
עד כיתה יב, מישל הלך לבית ספר תיכון פרטי בהנהלת כמרים ישועים.
יום אחד מישהו אמר לו בצחוק שלפי המסורת היהודית הוא יהודי.
הבשורה הזאת לא שינתה שום דבר אצלו, רק שפתאום , הוא התענין ביהודים וניצל את ההזדמנות של החילוף סטודנט כדי לבוא לבקר בישראל.
הוא היה בחור רזה, גבוה, חתיך מאוד, בלונדיני עם עיניים כחולות,
בעל ביטחון עצמי, מעוניין רק בשני דברים:
א/ נשים
ב/ לשחק טניס..
כמובן ,בזמן קצר, הוא השיג את שתי המטרות האלו:
מפני שהוא לא ידע עברית בכלל, כולם היו מדברים איתו אנגלית.
יתרון גדול בשבילו בעיניים ישראליות, במדינה שבה כולם רוצים ללמוד את השפה הזאת.
הודות לרמה הגבוהה שלו בטניס, הוא הפך לדמות מפורסמת בתוך שבוע.
כל חברי מועדון הטניס בטכניון עמדו בתור כדי לשחק נגדו.
לגבי בנות, הוא לא איבד זמן, במהלך מסיבת הסטודנטים הראשונה שלנו, הוא הציע לבחורה יפה לרקוד איתו, באותו הלילה היא שכבה במיטה שלו.
לאחר חודש אחד, מישל קנה מכונית פיג'ו אדומה וקטנה.
השימוש בה היה מאוד נוח כדי ללכת לקניות או לטייל.
אני חייב לומר שהוא גם השאיל לי אותה כמה פעמים.
אני מודה שקינאתי בו בגלל כל ההשגים האלה.
הייתי בדיוק ההפך ממנו: בחור בישן, שקט, בודד, לא מנוסה עם נשים.
נולדתי בתוניסיה במשפחה דתית שהיגרה לצרפת בשנות השישים.
חיינו בדירה קטנה בדרום פריז, אבי, אמי, סבתי ושני האחים שלי,
מפני שאמי הייתה הבת היחידה של סבתי, היא חייה תמיד איתנו.
סבי, עורך דין במקצועו, 10 שנים יותר מבוגר מסבתי, מת שנה לאחר הגעתנו לצרפת.
סבתי, כפי שהיה נהוג בזמנה, לא הלכה לבית ספר,
למרות החיסרון הזה, סבתי שלטה בכל ענייני הבית ובמיוחד בכל הקשור לדת.
היא לא למדה לקרוא ולכתוב ודברה רק בניב של ערבית יהודית טוניסאית
כולם במשפחתה היו מאוד דתיים, האח שלה היה רב, ואחותה התחתנה עם שליח ציבור.
האחים שלי ואני היינו שומרי שבת, התפללנו והנחנו תפילין כל יום
אכלנו כשר מחוץ לבית, ושמרנו על כל החגים, על כל ימי צום וכולה.
אבי, היה פחות דתי, אבל הלכנו איתו לבית הכנסת בכל השבתות והחגים.
בסביבה כזו, גדלתי ולמדתי בפריז.
אבל כשהשנים חלפו ,בגיל 16 בערך, השפעת הסביבה החיצונית ובעיקר שני אירועים חשובים שינו את המצב המשפחתי: סבתי חלתה ואבי נאלץ לעבוד בשבתות.
בקושי, אמי לקחה אחריות מלאה על הבית והתחלנו להתבולל קצת. הפסקנו לשמור שבת ולהתפלל כל יום. צמנו רק ביום הכיפורים ובתשע באב,
הלכנו לבית כנסת רק בערבי שבת ובחגים הגדולים.
לא היינו עשירים, בלשון המעטה,
לכן לא הלכנו לבית ספר יהודי פרטי, אלא לתיכון ממלכתי כי שם הלימודים
היו בחינם.
מגיל צעיר, הלכנו פעמיים בשבוע לתלמוד תורה, כל יום ראשון וכל יום חמישי, כאשר החברים שלי שיחקו כדורגל במקום.
כמו ביתר המקצועות הייתי תלמיד מצטיין שאהב את החומר.
שם למדתי על הדת היהודית, על החגים, את התפילות, את המצוות, את הברכות, את כל חוקי משה וישראל.
למדתי את התנ"ך ואת הדקדוק העברי.
נורא אהבתי ללמוד על תולדות ישראל ועל גורלו העצוב של העם היהודי.
עקדת יצחק, יציאת מצרים, משפט שלמה המלך, החורבן של בתי המקדש, מרד בר כוכבא, גירוש ספרד, תנועת החסידות, האנטישמיות, תנועת ההשכלה ,תנועת הציונות, אסון השואה, הקמת מדינת ישראל.
למדתי על כל מלחמות ישראל, על כל גיבורי ישראל משמשון ודלילה, דרך דוד המלך נגד גוליית ועד יוסף טרומפלדור, כולם היו מוכרים לי.
ידעתי בעל פה ש"מצדה שנית לא תיפול" ו"אם תרצו, אין זו אגדה".
אבל כל המורים שלנו היו אנשים דתיים, זקנים בלי שום ידע על העברית של היום
הייתי גאון במקרא, אבל לא הייתי מסוגל להזמין כוס קפה בעברית תקינה.