ערסל

ערסל
בקומה שלישית ברחוב קלישר בעיר תלוי ערסל.
ביום ובלילה מתנדנד לו הערסל.
הוא צופה על העוברים ושבים מן הקומה השלישית ורוצה להתנתק.
הוא רוצה להגיע אליהם ולגעת בהם. פשוט להתנתק ולהיות שם, להיות איתם.
בבוקר קיצי וחם זה קרה.
היא עברה שם עטופה במגבת בדרך אל הים.
הערסל התנדנד במהירות.
היא עצרה.
הביטה בערסל במבט מלא רוך וחמלה.
הערסל עצר, לא עשה זאת מעולם עד לרגע זה.
היא נאנחה והמשיכה בדרכה.
הערסל לא הפסיק להסתכל עד לרגע שבו היא נעלמה באופק.
הוא חזר להתנדנד הלוך ושוב כמו שהיה רגיל.
אך הפעם הייתה לו סיבה הוא ידע בדיוק מה יעשה כאשר תעבור שוב.
והנה, זה קרה.
היא חזרה למחרת עטופה במגבת ונעצרה ממש מול החלון של הערסל.
הערסל מרוב אושר המשיך להתנדנד מהר יותר ומהר יותר עד שניתק מכבליו.
הוא נחת ברחוב ללא יכולת לזוז.
היא הביטה בו במבט מזלזל.
"תרימי אותי" הוא ביקש, "קחי אותי איתך" היא שתקה.
לאחר מספר רגעים של התבוננות בו אמרה:
"מה אעשה עם ערסל ישן ומרופט כמוך".
והמשיכה בדרכה.
הוא נשאר שוכב ברחוב ללא חיבור וללא שום קשר
אל הדברים שהיה מחובר אליהם קודם לכן.

בנצי